סוד הפאבלות הקדמה+ פרק 1

סוד הפאבלות הקדמה + פרק 1:
דווקא הדברים האסורים הם הדברים שהכי מסקרנים אותנו, לפעמים הם אסורים כי הם מסתירים בפנינו סוד גדול..
קוראים לי לונה דה סילבה, אני בת 17, גרה בברזיל.. נולדתי כאן. יש לי שיער חום כהה ועיניים ירוקות עם מעט חום מסביב לאישון.. צבע העור שלי שזוף מלידה. יש לי משפחה די עשירה, אנחנו 3 אחים.. אחי הגדול חואן, אני ואחותי הקטנה סול. לחואן וסול יש שיער חום בהיר ועיניים דבשיות, עור שזוף.. חואן בן 25, הוא גר בסאו פאולו עם אישתו והילדה שלהם. וסול בת 12 אנחנו גרים בריו, או בשמה המלא ריו דה ז׳נרו.. יש לנו בית גדול ומפואר אך לצערנו, או יותר נכון לצערם של ההורים שלנו אנחנו גרים ממש קרוב לפאבלות, שכונות העוני והפשע..

״סול!!! בואי לפה מפגרת״ צעקתי ורדפתי אחרי סול ברחוב ״סול נו יפאדחנית״ אמרתי ונאנחתי, ממשיכה לרוץ אחרייה, לפתע שמתי לב שהיא מתקדמת אל הפאבלות ״סול! אל תלכי לשם!!״ צעקתי ואז היא עצרה, ממש על פתח הפאבלות ״למה? את לא מתה לדעת מה באמת יש שם?״ שאלה והדגישה את הבאמת ״אבא יהרוג אותנו״ אמרתי והבטתי אל הפאבלות ״הוא לא חייב לדעת״ אמרה וקרצה לי ״לא סול.. אנחנו לא נכנסות לשם״ אמרתי, ממושמעת להוראות אבי ״פחדנית״ אמרה ורצה אל תוך הפאבלות ״לעזעזל איתך סול נו!״ צעקתי ורצתי אחרייה.. הרחובות היו כל כך.. מלוכלכים, הרוסים.. מלאי אשפה וצחנה. ״סול את הולכת לשלם על זה ביוקר!״ אמרתי והיא המשיכה ללכת ״אני אתן לך את דמי הכיס שלי החודש חפרנית״ אמרה והמשיכה ללכת, אנשים הביטו בנו במבטים המומים, לא מבינים מה נערות כמונו עושות בפאבלות.. הבטתי בזוג מבוגר, בערך בשנות ה60 לחיו מביט בי בעיניים פעורות וצמאות, ריחמתי עליהם.. בטח יש כאן מלא מחלות ו-
איפה סול?! היא נעלמה לי.. לא ראיתי אותה בסביבה. התחלתי לשוטט בפאבלות כשלפתע משהו פגע בי בראש, זה כאב. שיפשפתי את מקום הפגיעה בעדינות ועיוותתי את פני ״סליחה״ אמר לפתע מישהו, פקחתי את עיניי וראיתי נער עומד מולי.. הבטתי לצד וראיתי שמה שפגע בי היה כדור כדורגל. ״בקטנה״ מילמלתי והוא סרק את גופי, היה לו שיער שחור ועיניים ירוקות בערך בגוון שלי.. עור שזוף והוא היה ניראה בן 18 בערך. ״מה את עושה פה? הלכת לאיבוד?״ שאל וגיחך ״משהו מצחיק?״ שאלתי בכעס ״סתם מצחיק לראות ילדה כמוך במקום הזה״ אמר והתעצבנתי ״דבר ראשון אני לא ילדה, ודבר שני-״ אמרתי ואז נעצרתי כי נזכרתי שסול נעלמה ״אני צריכה ללכת״ אמרתי ורצתי משם, הסתובבתי בפאבלות עוד חצי שעה בערך והתייאשתי, חזרתי הבייתה, מודעת לזה שאני הולכת לספוג עכשיו צרחות מאבא ואמא כשישמעו שסול נעלמה לי ועוד בפאבלות.. ״אוקיי לונה, על החיים ועל המוות״ מילמלתי ונכנסתי לבית.. הלך עלי :/