סוד גורלי | פרק 6

הדלת נפתחה. קפאתי. השפתיים של דילן היו סנטימטרים ספורים משלי. סבתא עמדה בדלת והיא הביטה בי כאילו אני הדבר האחרון שנשאר לה. היא התעלמה מהמצב המביך שהיינו בו ומשכה אותי לחיבוק ממושך, מאחוריה ראיתי את סבא שלי ועיניו אדומות מבכי.
סבתא הסתכלה על דילן ושאלה" אתה חבר של אנה?" שאלה ללא החיוך האופייני לה ונעצה בו מבט.
"משהו כזה" הוא ענה לה, גם כן לא מחייך.
סבתא השתהתה וענתה לבסוף " תוכל להישאר? מישהו יצטרך לתמוך בה.."
הייתי מבולבלת… לתמוך? בי? למה? מה יש לסבא? מה יש לה? איפה אמא ואבא? איפה מייקל והיילי והחבר שלה? מה לעזאזל קורה פה?
"את זוכרת שההורים שלך נסעו להפלגה הבוקר, ושהיילי, מייקל והחבר שלה נסעו לפיקניק ביער?" סבתא שאלה בזהירות.
"כן.." עניתי בקול חנוק, וסבתא נשמה עמוק ואז המשיכה " טוב, אז אממ, בזמן שהיית עם ה.. אהה.. חבר שלך, אז קרו כמה תאונות.." היא הפסיקה ואני עצרתי לנשום " איזה סוג של תאונות?" דילן שאל את סבתי, היא הסתכלה עליו ואז השהתה את מבטה עליי והמשיכה במהירות "אחיך, אחותך וחבר שלה, ג'ון, שהיו בפיקניק ביער, אז, פרצה שם שריפה, והם.." היא לא המשיכה אבל ידעתי מה היא רצתה להגיד- הם לא שרדו.
סבתא נשמה עמוק והמשיכה " ו.. והספינה שההורים שלך היו עליה, היא טבעה, אמא שלך נמצאה מתה, אבל את אבא שלך לא מצאו. "היא עשתה הפסקה קטנה. "הוא פשוט, נעלם." היא המשיכה בלחש.
"אף אחד לא יודע מה גרם לשריפה ביער, או לספינה לטבוע" היא סיימה את דבריה, נשקה למצחי והלכה לדרה בעקבות סבא.
שמתי לב שדילן החזיק לי את היד ושהיד שלי רעדה. המחשבות התבלבלו לי במוח. לא יכולתי להכיל את זה! לא יכולתי להאמין שכל המשפחה שלי….. איננה.
הידע הזה לא הצליח לחלחל לי לתודעה כי ישבתי קפואה מביטה במקום בו סבתא ישבה.
ואז זה התפרץ, הדמעות זלגו מעיני ודילן משך אותי לחיבוק כשהראש שלי על החזה שלו. בכיתי וצעקתי וקיללתי את העולם בעוד שדילן ישב בשקט מנסה לנחם אותי כשאני מכתימה את חולצתו בדמעות שלי.
כשנרגעתי פחות או יותר הוא הרים אותי ונסע אותי לחדרי, שסבתא הסבירה לו את מיקומו של החדר שלי- החדר החדש שלי מעכשיו ועד שאני אהיה גדולה מספיק לעזוב את הבית, הרי עכשיו אני יתומה וסבא וסבתא הם האחראים עלי מעכשיו. אני יתומה, זה עוד לא נכנס לי עמוק לתודעה.
דילן השכיב אותי במיטת המים וכיסה אותי בשמיכה הדקה, הוא נשק למצחי והסתובב לעבר הדלת ועצר כשידי תפסה בזרועו "אל תילך, בבקשה" קולי היה חנוק ומעורר רחמים אבל לא יכולתי שלא לבקש ממנו שיישאר איתי אני לא יכולה לעבור את זה לבד.
הוא לא ענה רק הנהן נשכב לידי חיבק אותי וליטף את שערי, וככה נרדמתי.