סוד גורלי | פרק 5

דילן החנה את המכונית ליד שביל לא סלול, והמקום היה ריק מאדם או מכונית. הוא יצא מהמכונית ופתח לי את הדלת כמו ג'נטלמן אמיתי, כמה שזה היה קיטשי וחמוד באותו זמן.
"פה אנחנו עושים פיקניק" שאלתי קצת ברתיעה, השביל הוביל לאזור חשוך מדי.
"אנחנו רק ממשיכים בשביל ועולים על הגבעה, ושם אנחנו עושים את הפיקניק" הוא אמר.
כנראה שהוא שם ל להבעה המפוחדת שלי כי הוא אמר " אל תדאגי, זה לא חשוך שם כמו שזה נראה, חוץ מזה, אני אשמור עלייך" הוא חייך בשובבות ופלטתי משהו בין צחוק לנחירה ואמרתי "תודה, אבל אני מסוגלת לשמור על עצמי", התחלתי לעור אותו, בעודי צועדת בשביל, והוא השיג אותי במהירות, נכנסנו לאזור חשוך ולמרות מה שאמרתי תפסתי לו את היד ואני חושבת שראיתי חיוך על הפנים שלו כשנכנסו לאזור יותר מואר, אחרי חמש דקות של הליכה ראיתי אור בקצה השביל, וכשהגענו לקצה הגבע, ראיתי מקום עם מאות פרחים בכל צבעי הקשת,המקום היה מדהים!
דילן חייך לעברי " נו, מקום מתאים לדייט פיקניק?" שאל, מנסה להסתיר חיוך.
"אמממ.. זה בסדר כזה…" ניסיתי למתוח אותו. " לא רגע.. אולי זה לא? כי זה מדהייים!" התחלתי לצחוק ודילן הצטרף אליי, וצחקנו עד שכבר כאבה לי הבטן, התיישבתי על הדשא בזמן שדילן סידר את הפיקניק, ולמרות שניסיתי להציע כמה פעמים, הוא לא הסכים לקבל עזרה, לבסוף, הפיקניק היה מוכן על שמיכה אדומה משובצת ונראה ממש כמו בסרטים. התיישבנו לאכול והוא התחיל להפציץ אותו ברצף שאלות : "יש לך שם אמצעי? איזה? יש לך חיות? איך קוראים לאחים שלך? מה הספר האהוב עלייך? מה הסרט האהוב עלייך?" ניסיתי לענות לו על כל השאלות " יש לי שם אמצעי- אנג'י בל לין, יש לסבא וסבתא שלי כלב- ספארקי, לאחותי קוראים היילי ולאחי קוראים מייקל, הספר האהוב עלי זה הארי פוטר, וגם הסרט. זה הכל?" שאלתי בצחוק, הוא צחק ואמר " הארי פוטר הא? אברה קדברה!" הוא צחק, " אתה ניסית להרוג אותי עכשיו?" שאלתי,הוא לא הבין ואז אמרתי " עזוב ,אני חנונית" הוא חייך ואמר " חנוניות זה הכי שווה" חייכתי גם אני והוא אמר " בואי, מאוחר, נחזיר אותך הביתה?" הוא שאל, "אוקי" אמרתי, קצת מאוכזבת.
נסענו הביתה והוא ליווה אותי עד הדלת, הוא נעמד מולי ואמר " אז להתראות אנג'י בל לין?" "כנראה, דילן" ואז הוא התקרב אליי, ושנייה לפני שהשפתיים שלנו נגעו, הדלת נפתחה.