סוד גורלי | פרק 3

בהיתי בנער עם העיניים בפה פתוח ולא ידעתי מה לומר וצרחתי לעצמי בראש 'תאמרי משהו מטומטמת!!'.
לבסוף גימגמתי אליו " אממ.. אני אהה.. מצטערת שנתקלתי בך?" בהיתי בחיוך המהפנט שלו בזמן שהוא אמר " זה בסדר, הייתי צריך להיזהר יותר, אני דילן דרך אגב" הוא הושיט את ידו החיוורת לעברי ולחצתי אותה, "הייתי אומרת לך את השם שלי, אבל לימדו אותי לא לספר פרטים על עצמי לזרים" חייכתי אליו בפלרטטנות ובאותו רגע אפשר להגיד שחזרתי לעצמי. הוא צחק, והצחוק שלו המיס אותי מבפנים." אוקי זרה, מה את עושה פה לבד אם מותר לי לשאול?" הוא אמר בחיוך.
"עקבתי אחרי המשפחה שלי ובסוף איבדתי אותם, אבל זה לא ביג דיל, הבית קרוב לפה.." אמרתי לו.
"אמממ את יודעת אף פעם לא ראיתי אותך פה… ולא נראה לי שהייתי מפספס אותך או את השמלה הצהובה" הוא גיחך. "לא הייתי פה שנתיים, ואני אהיה פה בחופשה לחודשיים אבל אני לא מסתובבת הרבה" החלטתי להתעלם מההערה על השמלה למרות שזה עצבן אותי.
"טוב לא כדאי לך להסתובב פה לבד…. אין לך מושג איזה אנשים תפגשי פה" הוא חייך בערמומיות "טוב אני עכשיו חוזרת הביתה זה סך הכול חמישה רחובות מפה" "טוב מה דעתך שאני אלווה אותך עד לבית?" "אממ אני לא יודעת…… אני לא מכירה אותך ואתה אפילו לא יודע את השם שלי.." "טוב מה דעתך שנעשה עסקה?? אני אלווה אותך עד לבית ובדרך אני אנסה לנחש את שמך ואם אני אנחש את שמך את באה איתי לדייט" הוא חייך את חיוכו הממיס ובאופן מסוים זה ממש עצבן אותי "טוב, דילן, אין בעיה נראה אותך מנחש!" הרמתי את קולי, הוא חייך והתחלנו ללכת לכיוון הבית.
"נתחיל לנחש?" הוא חייך. "נראה אותך" הוצאתי לו לשון.
"אמממ… קוראים לך אמילי?" הוא ניסה. "לא.." אמרתי לו. " איימי? לילי?" הוא ניסה שוב ,"נוופ"
"ג'ייני? אלינור? מגי? מילי? אוונג'לין?" "ממש לא" כמעט הגענו לבית שלי ודילן ניסה שוב " עוצלי גוצלי?" צחקתי ואמרתי שלא. שנייה לפני שהגענו לבית הוא ניסה פעם אחרונה " אנג'י?" הוא שאל בערמומיות. "מה?!?!?!! איך ידעת?!?!?!" נשארתי עם פה פעור. "אני יודע לקרוא, את יודעת" הוא נראה כאילו הוא עומד להתפוצץ מצחוק עוד שנייה. "מה?" עדיין לא הבנתי. הוא הצביע על השרשרת שלי ואז הבנתי. " רמאי! אתה ראית שרשום לי אנג'י על השרשרת וידעת מההתחלה! לא נחשב ולא נחשב!" צחקתי "בטח שזה נחשב! אמרת לגלות את השם וגיליתי! הא הא!!" הוא החזיר לי.
"טוב נו.. תבוא לאסוף אותי מחר בשבע" אמרתי לו. "ביי אנג'ייי!" הוא ניסה להתגרות בי, ולפני שהספקתי להשיב הוא כבר נעלם משדה הראייה שלי ונכנסתי לבית.