סודות של הים ~ פרק 5 ~

״הלו״ אמרתי
״הי שירה זה אני, רן״ הוא אמר. ידעתי שזה הוא.
״ הי מה קורה?״ אמרתי
״הכל בסדר. אממ… אני… נוכל אולי להיפגש?״ קצת פחדתי. יצאתי לרגע מהחלום שבניתי על זה שרן הוא האחד וניזכרתי שיכול להיות שהוא מסוכן באמת כי בכל זאת הוא היה שם עם סווטשרט שחור ומפחיד. וכל מה שקרה שם… לא יודעת, לא הייתי בטוחה שאני רוצה לעשות את זה. אבל אז חשבתי שוב. הוא כזה מקסים וחתיך! אפילו הקול שלו מושלם! הכל בו ניראה לי כל כך מושלם אבל בעצם אני בכלל לא מכירה אותו. אז אולי כדאי שניפגש כדי שאוכל להכיר אותו.
״כן. איפה אתה רוצה שניפגש?״ עניתי לבסוף. רן שמח ונתן לי שם של רחוב ומיספר. הוא גר די קרוב לעדי.
״שם אתה גר??״ שאלתי
״לא… אבל זה מקום שהוא כמו בית בשבילי״הוא אמר
״טוב אז בשמונה?״
״טוב . בי״
״בי״ניתקתי את השיחה וחייכתי לעצמי. יש לי דייט!!! חחח איך היתרגשתי. נראה לי שאף פעם לא התרגשתי ככה מדייט.
הי תקשרתי לעדי. בהתחלה דיברנו על כל מה שקרה אתמול ואז סיפרתי לה שאני ניפגשת עם רן היום.
״יואוו איזה סיפור אהבה יש לך פה. הלוואי עלי״ היא צחקה. לא רציתי להזכיר את אדם בשיחה אז פשוט צחקתי איתה.
״בואי לים דידי״ התחננתי
״יאלה בואי״ היא אמרה והתחילה לארגן תיק. אחר כך הלכנו לבית שלי וארגנתי תיק.
הים היה ריק ודי סוער. אבל זה לא הפריע לי. כל מה שרציתי עכשיו היה להתנתק מהמחשבות ולעשות את מה שאני הכי אוהבת לעשות.
לבשתי חליפת גלישה ורצתי עם הגלשן שלי למים. עדי כבר הייתה בפנים. ניע בתי עוד ועוד אל תוך הים ואז הגיע גל מושלם. עליתי עליו ונעמדתי. איזה גל מדהים זה היה! באמצע איבדתי שיווי משקל ונפלתי מתחת לגל. במים פתאום ראיתי את רן עם מסכה שחורה על הראש. הוא רץ לאנשהו ופשוט נעלם. יצאתי מהמים. מה קרה פה עכשיו?!? זה היה אמיתי?! או שזה מה שאולי רציתי לחשוב?? יצאתי מהמים, היתה לי בחילה. התחלתי לארגן את הדברים שלי, החלפתי בגדים וברחתי משם. זה היה ניראה כל כך אמיתי! כל כך נכון! ראיתי שהשעה כבר מאוחרת והתחלתי להיתארגן לדייט עם רן. ניסיתי להפסיק לחשוב על מה שקרה בים.
לבשתי שמלה פרחונית חמודה, עשיתי בייביליס בקצוות, התאפרתי קצת ויצאתי לכיוון הכתובת שהוא נתן לי. הייתי קצת לחוצה אבל ניר געתי לאט לאט. הגעתי ליעד. זה היה בית הרוס לגמרה. היה לו חצי גג וחצאים של קירות. הכל היה הרוס ומגעיל. ניכנסתי וראיתי את רן יושב לצד שולחן קטן. הוא היה כל כך חתיך! הוא כבר לא לבש סווטשרט שחור (:
״הי״ הוא חייך אלי
״הי״ אמרתי וישבתי בכיסא שמול רן.
״אני מיצטער שהבהלתי אותך אתמול, אני רק רציתי ליראות מה קורה שם כי ראיתי שמשהו קורה ואז ראיתי אותך והיית כל כך יפה אז שכחתי מהאיש הפצוע ורק רציתי אותך״ הוא אמר הכל בלי למצמץ בכלל! שאני יפה ושהוא רוצה אותי. הסמקתי. כרגיל…
״זה בסדר. בלעדיך לא הייתי יכולה להתקשר לאמבולנס שיפנה אותו״ לא סיפרתי לו שזה בסוף לא היה מי שחשבתי שזה. סיפרתי לרן על עצמי, על התחביבים שלי, על הגלישה.
הוא סיפר לי גם על עצמו.
״טוב אז אני רן אוחיו בן 16 וחצי. אני לא בנאדם מושלם שיש לו הכל כמוך ואני חושב שאת תופתעי לרעה ממה שאני אספר לך אבל אני חייב לספר לך כי אני צריך להיות כנה. אז אוקי… אין לי הורים. אני לא יודע מה קרה להם אבל מאז שאני זוכר את עצמי אני בבית יתומים. יום אחד אימצו אותי משפחה אחת. הם היו נוראיים והם הכריחו אותי לעשות הכל בשבילהם, הפכתי למשרת שלהם. אבל אני לא בדיוק ילד צייתן, יום אחד פשוט ברחתי. הייתי בן 13 בערך אולי 14 ומאז אני גר… כאן. החלק שאת כנראה הכי פחות תאהבי הוא שאני מתפרנס מגניבה״ הוא השפיל מבט.
הייתי המומה!