סודות | 9

דן הריץ את מבטו ממני אל אבא שנשאר לעמוד בכניסה. אמא דידתה על עקביה במהירות כשמגבת מטבח בין ידיה, סופגת את טיפות המים ונעמדה מאחורי. "משה?"
אבא הבזיק מבט מחייך אל אמא וחזר להביט בי. "את לא שמחה לראות שחזרתי?"
הוא פרש את ידיו לצדדים ואני קפצתי עליו בחיוך. "איפה נועה?" אמר כשהוא מצמיד אותי לחזהו.
"ישנה," אמרתי, מסניפה את הריח המוכר שלו שחסר לי הרבה זמן. אמא התקרבה אל אבא מאחוריי, רוכנת אליו כשראשה מעליי. "קבענו שלא מפתיעים בביקורים מבלי להודיע."
היא עטתה הבעה זועמת והניחה את ידיה על מותניה, תנוחה אופיינית לה כשרתחה מזעם.
"אמא, עזבי את זה עכשיו." הרמתי אליה את מבטי, מרפה את חיבוקי.
"לא, אני לא אעזוב את זה," היא סיננה. התיישרתי, ושילחתי בה מבט מרוגז. "איך את יודעת להרוס, זה לא ייאמן."
"אל תתערבי," היא אמרה. עקפתי אותה לכיוון המטבח, חולפת על פני דן שרק הביט בי ושלח את ידו כדי לאחוז במפרק ידי, אך הוריד אותה כעבור רגע. אורן עמד במטבח, מותניו שעונים על השיש וידיו משולבות על חזו. הוא לא רצה להתערב, זה נראה בבירור, אבל הייתה לו הבעה מרוכזת שהעידה שהקשיב קשב רב למתרחש.
גברי וטליה עמדו בפתח הסלון, במקום נסתר מדלת הכניסה. "חבל שלא דיברתי היום על מיליון דולר," מלמל גברי לטליה. תפסתי את ידו וגררתי אותו לחדר. טליה מיהרה מאחורינו. נכנסתי לחדר אחרי גברי וטליה, טורקת את הדלת, נזכרת מאוחר מדי שנועה ישנה בחדר הסמוך.
גברי התיישב על המיטה וטליה על הכיסא בשיכול רגליים. נשענתי על הדלת מבפנים, מרגישה שאני רוצה להתפוצץ. שקט השתרר למטה, ואז דן מלמל משהו וכעבור כמה רגעים צעדיו נשמעו עולים במדרגות. חשבתי שהוא יכנס לחדרי, אבל אז שמעתי את דלת חדרו נפתחת ואז נסגרת.
"חשבתי שסיכמנו בבירור שלא קופצים לבקר בלי להודיע מראש." קולה של אמא הממלמל במהירות ובעצבנות נשמע מלמטה.
"אני יודע, אני יודע, מצטער."
"זאת לא פעם ראשונה שזה קורה, משה! זאת הפעם הרביעית שאתה מפר את החוזה ובפעם הבאה אני אאלץ להרחיק ממך את הבנות."
"את לא יכולה להשתמש בהן נגדי!" אבא הרים את קולו. אם קודם עטה הבעה רגועה, בטח עכשיו פניו האדימו מכעס.
"אני ועוד איך יכולה. רק תבחן אותי."
"תירגעי כבר," אמר. "הגעתי רק לפני שעה ולא יכולתי להתאפק עד מחר כדי לראות את הבנות. לא עוד הפרעות לארוחות משפחתיות." הדלת נסגרה וכעבור דקה של דממה אמא נאנחה.
הלב שלי החמיץ. דמעה התגלגלה במורד לחיי, וגברי קם ומשך אותי אל עבר המיטה. הוא העביר את אצבעו על העור שלי ומחה מפניי את הדמעה הסוררת. טליה גלגלה את הכיסא אל המיטה, מולנו, ואחזה בשתי ידיי שנחו בעייפות על ברכיי.
גברי ליפף את זרועו סביב כתפי. "אני מבין אותך," לחש לאוזני, והדביק נשיקה קלה לשיערי.
"הורים גרושים זה חרא," אמרה טליה, בדיוק מה שאמרתי מוקדם יותר לדן כששכבנו על מיטתו.
החנקתי משהו שהיה מעין הכלאה של צחקוק ובכי. "את בכלל לא יודעת מה זה הורים גרושים."
טליה חייכה חצי חיוך מתנצל ומשכה בכתפה. הסתכלתי על התיקים שלהם שהיו דחוקים אל פינת החדר.
"טוב, יאללה, תתמקמו."
גברי קפץ מהמיטה ובצעד אחד הגיע אל התיקים, זורק על טליה באגרסיביות את שלה. טליה הדפה את התיק שנחת על ברכיה. "אתה מנסה להרוג אותי??"
הוא הוציא גופייה ארוכה לבנה מהתיק ופשט את החולצה שכבר לבש. "איך עלית על זה, גאון?"
טליה הורידה את חולצתה כשגבה אלינו ולבשה בזריזות את חולצת הפיג'מה הכחולה והפרחונית שלה. גברי השחיל את ראשו ושתי ידיו לפתחים שבחולצה וגלגל אותה על חזו ובטנו. פתחתי את המיטה הקטנה שמתחת למיטתי כדי שיוכל לישון עליה.
גברי הוריד ממנו את מכנסיו, קיפל אותם בזריזות ודחף לתיק. הוא אחז בקצה מכנס פשוט לבית שהיה תחוב בתיקו ולרגע נראה מתלבט. לבסוף הוא רכס את התיק והשתטח על המיטה שלגופו הגופייה והבוקסר בצבע אדום עז.
"אתה לא מתלבש?" שאלה טליה בגבה זקופה.
"אני כבר לבוש אחותי," אמר כשפניו טמונות בכרית. היא התיישבה על קצה המיטה והחליפה את הטייץ שלבשה במכנסיי פיג'מה קצרים. היא הפליקה לגברי על ישבנו והוא קפץ בתגובה. "לא נראה ככה."
שלפתי מהארון חולצה רחבה שנהגתי לישון בה ולרגע עמדתי, מתלבטת. באחת הפשלתי מעליי את החולצה שלבשתי והתלבשתי בחולצה השנייה במקום. הרגשתי קצת לא בנוח להתלבש בפני גברי, אבל במחשבה שנייה, הוא ראה אותי כל כך הרבה פעמים בבגד ים, אז מה זה שונה מחזייה ותחתונים?
בעטתי מעליי את מכנסי הג'ינס שלבשתי ומשכתי מעלה מכנס קצר ונוח על ישבני.
תחבתי את החולצה והג'ינס לארון ופניתי אל גברי וטליה. נדחקתי לצידו של גברי על המיטה. "זוז גברי, טליה ישנה כאן."
"מממ, ממש לא," הוא מלמל, מציץ עלי בעין אחת כשהשנייה עוד עצומה כנגד הכרית.
"מממ, ממש כן," עניתי, דוחפת אותו כדי שיתגלגל מהמיטה אל המיטה שלמטה. הוא נחת עליה בצליל נחיתה שנשמע כואב, ומיד נשכתי את שפתי בהתנצלות.
טליה קפצה על המיטה לצידי והטיחה בראשו של גברי את אחד הכריות. "פעם הבאה אל תציק."
הוא תפס את רגלה ומשך אותה אליו עד שכמעט נפלה מהמיטה. "עוד לא מאוחר להחליט לחנוק אותך בשנתך."
טליה הזעיפה את פרצופה נגדו. שלשלתי את רגליי מהמיטה, דוחפת את עצמי לעמידה על הרצפה ולחצתי על המתג כדי לכבות את האור. "ועכשיו לילה טוב."

מכה על החזה שלי העירה אותי משנתי. מצמצתי בעיניי והאור הבהיר שחדר דרך התריסים הציף את החדר וצבע את הרצפה פסים פסים. טליה הניחה את ידה על חזי וכנראה כשהסתובבה בשנתה העירה אותי במכה. מתחתינו, גברי שכב על המיטה הנפתחת כשחולצתו עלתה, חושפת את עור בטנו וזרועו מונחת על עיניו. שפתיו נפשקו מעט, וחזו עלה וירד באיטיות כשנשם. רגליו היו סבוכות בשמיכת הפיקה שהתכסה בה. נאנחתי כשניסיתי להתרומם במקומי, משפשפת את עיניי בכף ידי. בשקט, משתדלת שלא להעיר את טליה שנחרה קלות, הורדתי מעליה רגל אחת אל הרצפה והעברתי את משקלי עליה כדי להוריד מהמיטה גם את הרגל השנייה. יצאתי מהחדר בשקט, סוגרת את הדלת חרש מאחוריי. קול של מים זורמים נשמע מחדר האמבטיה הסמוך.
התקרבתי אל הדלת שהייתה פתוחה לכדי סדק והצצתי. דן עמד מעל הכיור בגופייה והרטיב את פניו במים שזרמו מהברז. דפקתי קלות על הדלת, מכחכחת בגרון כדי שלא יצא לי קול שבור ומפחיד כמו של נער מתבגר בן 13. דן הרים את מבטו את הדלת שפתחתי. "אפשר?"
הוא חייך וזז כדי לפנות לי מקום, מנגב את לחיו במגבת האדומה שהייתה תלויה על הקיר ליד. חייכתי קלות ונעמדתי מול הכיור, שולפת את המברשת שלי מכוס המברשות שעל השיש. הרטבתי אותה מעט ומרחתי עליה קצת ממשחת השיניים.
התחלתי להעביר את המברשת על השיניים כשדן נטל את המברשת שלו מהכוס. הוא החל לצחצח את שיניו במרץ והביט די דרך המראה. מבטינו נפגשו והנדתי בראשו בשאלה. "מה?" מלמלתי, כשפי מלא בקצף.
"ידעתי שאת דומה לאבא שלך," אמר והחליף את היד שהחזיקה במברשת. ירקתי את המשחה אל הכיור, שוטפת אותה בקצת מים זורמים. "אמא שלי מסוגלת להיות לפעמים כל כך… כל כך – "
"זה כלום," אמר בפה מלא וירק אל הכיור. "היית צריכה לראות את הריבים של אמא ואבא שלי. נוראיים."
החזרתי את המברשת לפה, מצחצחת את שורת השיניים התחתונות. "אני לא מאמינה שהיא התנהגה אליו ככה, ועוד מולך ומול אורן!" ירקתי את שאריות המשחה מהפה אל הכיור. "אין לה גבולות פשוט."
הרמתי את ראשי בדיוק כשדן הרכין את שלו כדי לירוק משחה. הוא קיער את כף ידו ואסף מים אל פיו, מגרגר אותם ויורק. עשיתי כמוהו, בתורות, כשהוא מחייך.
הוא סגר את ברז המים לבסוף והביט בי כשטפח עם המגבת על פיו. ניגבתי את שפתיי בקצה החולצה שלי והבטתי בו בחזרה.
"דן?"
הוא המהם, ממשיך להביט בי. נדמה היה לי שהוא רוכן לעברי כשהוא שאל, "מה?"
הבטתי על האסלה שמאחוריו והצבעתי עליה. "אתה יכול לצאת? אני צריכה לשירותים."
הוא הביט על האסלה שמאחוריו ואז חזר אלי. "אה, כן, ברור. בטח." הוא עקף אותי ויצא מהחדר, סוגר את הדלת מאחוריו. נעלתי אותה כשנסגרה והתיישבתי על האסלה הסגורה, מניחה את לסתי על כף ידי המאוגרפת. קצף הגילוח שלו עמד על השיש עם סכין הגילוח, ובאוויר שרר ריח האפטרשייב הטוב שלו שכבר יצא לי להסניף לא פעם.
הבטתי לכיוון הדלת, איפה שעמד לפני שניה, מתענגת על הפנטזיה שהוא רוכן אלי עד שפניו קרובות לפניי – קרובות מדי – , מבלי שהשלפוחית שלי תזעק נואשות לאסלה ותהרוס את הרגע.