סודות | 30

– הודעה חשובה ב"רציתי להוסיף", אל תשכחו לקרוא אותה אחרי קריאת הפרק –

דן חזר אל הסלון עם מגש הפיצה שהדיף ריח מגרה של גבינה חמה, בצק אפוי ועגבניות מבושלות. התיישבתי בשיכול רגליים על הספה כשהוא נחת לצדי ופתח את קופסת הקרטון. הפרדתי משולש פיצה אחת משאר החתיכות ונגסתי בו. רק עכשיו שמתי לב כמה הייתי רעבה. דן נטל גם הוא משולש. "שכחתי להגיד לך," אמר ולעס בתאווה. "דוד רוצה את המספר של טליה."
זית נתקע בגרוני. השתעלתי והעברתי את תחושת החנק עם כמה לגימות טובות מהקולה שהזמנו. "מה?"
דן קילף חתיכת אננס מהפיצה שלו, צחקתי לראות שההתנסות שלו עם פיצה אננס אחרי היציאה לפיצרייה גרמה לו להתאהב לגמרי בשילוב הזה, והקפיץ אותה לפיו. "ניסיתי להגן עליה, אני נשבע, הוא פשוט לא הקשיב לי. הוא ממש התעקש."
"לא היית צריך להגן עליה, היית צריך להגן עליו. היא תעשה ממנו חתיכות."
"אני חושב שזה רק ידליק אותו עוד יותר." הוא כרסם את המשולש שלו במהירות ולקח עוד אחת מהמגש.
גיחכתי. "טליה אמרה שהוא לא בא לה בטוב," אמרתי. "היא אמרה שהוא מסתכל עליה מוזר וזה מחרפן אותה."
דן כיווץ את גבותיו כשנגס בפיצה. "למה היית היום בבית ככה מוקדם?" שאל. "התבטלו לכם שעות?"
חייכתי בשפתיים צמודות זו לזו. "לא ממש היינו בבית ספר." דן הביט בי בהפתעה.
"גברי חשב שאני צריכה קצת כיף."
"אז הברזת?" הוא זקף גבה בפליאה. "את?"
צחקתי. "כן! בסוף סתם הסתובבנו כמו חסרי חיים בקניון וחזרנו הביתה."
"וואו, הארדקור."
צחקתי שוב. הפניתי את ראשי לטלוויזיה שדלקה. הווליום שלה היה חלש מאוד והקרבה הטעונה הזו לדן על הספה גרמה לבטן שלי לגעוש, ובכל זאת העמדתי פנים שאני מרוכזת במה שמשדרים שם. לקט שידורים של טום וג'רי שודר באחד הערוצים. החתול רודף אחרי העכבר כשהרגשתי את העיניים הנוקבות של דן עלי. הצצתי עליו. "למה אתה נועץ בי מבט כזה?"
"כי את יפה נורא," אמר ונגס מהפיצה השלישית שלו בנחת. "חוץ מזה, אני תוהה אם את עדיין הסטרית."
נשכתי את שפתיי והנחתי את הפיצה חצי האכולה על מגש הקרטון; הרגשתי חוסר רעב פתאומי כשהעלה את הנושא. "לא חושבת."
"באמת?"
הנהנתי והשבתי את המבט אל הטלוויזיה. טום כמעט תפס את ג'רי כשהרגשתי את הספה זזה מתחתי. טום דרך על הזנב של עצמו כשהרגשתי את חום גופו של דן ליד הכתף שלי. ג'רי חמק אל החור כשדן השעין את פניו על זרועותיו, סנטימטרים ספורים מהנשימה שלי. "למה שינית את דעתך?"
סובבתי אליו את הפנים שלי במהירות מופתעת. "באמת שאלת את זה עכשיו?"
הוא הביט בי במבט תמים. "מה הבעיה?"
גלגלתי עיניים ודחפתי אותו ממני. הוא נשכב על גבו ונטל את מה שנשאר מחתיכת הפיצה שהנחתי על הקרטון. "את כזאת מופנמת."
"לא אני לא."
"לא אמרתי את זה במובן רע." הוא מתח את רגליו על הספה, מאחורי גבי. נשענתי עליהן. "אני אוהב את זה בך."
"מה זה פרץ הרומנטיות הזאת?" כיווצתי מולו את גבותיי. "זה מה-זה לא מחמיא לך."
הוא שילב את ידיו על חזהו וחייך בשעשוע. "אה לא?" פתאום התרומם במהירות וטמן את פני בידיו. "את תתחנני לזה אחר כך," אמר והמטיר שובל של נשיקות מצמררות על צווארי.

"אני לא רוצה להגיד את זה," אמרתי כשהתיישבתי מול טליה על השולחן בבוקר המחרת. היא הרימה אלי מבט משתומם, ראשה מורכן מעל שתי מחברות מתמטיקה בזמן שהעתיקה שיעורים לפני השיעור הראשון. "אבל אני חושבת שאני מאוהבת."
"הנה אמרת את זה," אמרה ונעצה את קצה העיפרון בלחייה. "את לא החלטית בעליל, את יודעת? זאת בעיה גדולה." היא כיוונה אלי את העיפרון כשאמרה את זה. הרחקתי את קצהו המופנה אלי. "אני אתן לזה צ'אנס," אמרתי. השענתי את לחיי על כף ידי. "הוא כל כך מבלבל אותי טליה. אני לא יכולה לנשום כשהוא לידי."
היא תקעה בי מבט.
"מה?"
"ממתי את מדברת ככה?" שאלה והניחה את העיפרון על המחברת. העיפרון התגלגל ממנה ונעצר לפני קצה השולחן. קירבתי אותו אליה כתירוץ להתחמק ממבטה.
"את רואה?! תראי איך הוא משפיע עלי!"
"את כזאת עקשנית." היא חזרה אל המחברת. "במקום לקטר ולהתמרמר כמו שעשית עד עכשיו פשוט יכולת "לתת לזה צ'אנס" כבר קודם."
הצרתי את עיניי כנגדה. "מה יש לך? למה את כועסת?"
טליה הטיחה את הטלפון הנייד שלה על השולחן, קרוב אלי. המסך היה דלוק והיה פתוח על תיבת ההודעות של הטלפון. הרמתי את המכשיר כדי לקרוא את ההודעה הכתובה.
צחוק עלה בגרוני.
"אל תעזי," אמרה וסגרה את המחברת. היא משכה בחזרה את הנייד וטמנה אותו בתוך הכיס שלה. "אני שונאת אותו. מה הוא חשב לעצמו?"
"דוד?"
"החבר שלך," סיננה. "למה הוא הביא לו את המספר שלי?!"
"דוד לחץ עליו," אמרתי וחמקתי אל מקומי לצד טליה.
"מאיפה יש לדן את המספר שלי בכלל?" שאלה. היא נעצה בי מבט אימתני כשהעברתי את מבטי ממנה באשמה. "נטע?!"
חיבקתי את פלג גופה העליון בשתי זרועותיי, פני נלחצות אל כתפה. "בבקשה, טליה, אל תכעסי עלי! דן ממש ביקש כי דוד ממש לחץ עליו – "
"איך יכולת למכור אותי לטובת זוג עיניים ירוקות ושפתיים תפוחות כל כך?!"
לחצתי אותה אלי. "תחשבי על זה ככה," אמרתי. "יש מישהו, נאה ובוגר, שמחזר אחריך. זה לא חלום, טליה?"
היא הצרה את מבטה. "את מחליאה אותי."
החטפתי נשיקה חטופה וחנפנית ללחייה. "הוא מנשק כל כך טוב, טליה!" צייצתי. טליה שלחה אלי מבט עצבני שגרם לי לצחוק בקול רם.

דן חיכה לי בחדר שלי כשחזרתי הביתה. כמעט קפצתי בבהלה כשראיתי אותו שכוב על המיטה בשקט, והוא צחק. החזה שלו רטט וידו נשמטה מהמיטה, מתנודדת קרוב לרצפה. "אף פעם לא יצאנו," אמר והניח את הזרוע השנייה על בטנו. "זאת אומרת, יצאנו אז, לפיצה; אבל זה היה עם כולם ולא מתוכנן ואני הייתי מסריח אחרי המשחק."
גיחכתי והוצאתי חולצה חדשה מהארון. הוא הביט בי לשנייה ואז התיק את מבטו ממני אל התקרה. ניצלתי את ההזדמנות הזאת כדי להפשיל מעלי את חולצת בית הספר וללבוש את החולצה הנקייה." אז מה אתה מציע?"
"אפשר ללכת לסרט."
עיקמתי את האף ובעטתי את נעליי מהרגליים. "זה לא קצת נדוש?"
הוא נדחק לצד אחד של המיטה כשהצטופפתי לידו בצד השני, שכובה על הבטן וראשי מופנה אליו. "אז מה," אמר. "יצא שלשום סרט חדש של אדם סנדלר."
חייכתי. "נשמע טוב." הוא הרים את גבו מהמיטה. "תהי מוכנה בשבע וחצי?"
חייכתי. ".It's a date"
הוא רפרף את אצבעותיו על גב כף ידי. "ברור."

"מה את אומרת?" שאלתי והסתובבתי ימינה ושמאלה. טליה בחנה במבט לא מרוצה את השמלה. היא ישבה שרועה על מיטה ודפדפה באחד מירחוני הספורט של אימא שלי. "לא משהו. היא מגדילה לך את התחת."
נאנחתי ונחלצתי מהשמלה.
"תנסי את השחורה."
בחנתי את השמלה שנפרשה על המיטה. "זה לא קצת… יותר מדי?"
טליה הרימה את מבטה אלי. "מה זאת אומרת?"
"שמלה שחורה בשביל יציאה קלילה לסרט? אנחנו מכירים כבר כמה חודשים טובים, זו לא פגישה ראשונה ואני לא צריכה להרשים אף אחד."
טליה משכה בכתפה. "אז מה?"
נאנחתי והפניתי אליה את גבי, בוחנת במבט חסר סבלנות את תכולת הארון. לא היה שם בגד אחד הולם לרפואה.
"אולי עדיף שתלכי ככה?" אמרה מאחורי גבי. "הוא ישמח."
"תסתמי כבר, סיננתי ומשכתי חצאית כחולה מתוך אחד המדפים. פרשתי אותה על המיטה מאחורי. טליה הרימה את מבטה מהעיתון ובחנה את החצאית. "היא יפה," אמרה בקול כן.
הרהרתי. "זה מטופש," אמרתי וזרקתי את החצאית על הכיסא המסתובב שמול שולחן הכתיבה. במקומה, לקחתי את אחד הג'ינסים החדשים והשחלתי בהם את רגלי. טליה נראתה מזועזעת. "מה את עושה?"
"לדן לא תהיה בעיה עם זה שאני מרגישה נוח ולא מטופשת," אמרתי וסגרתי (בקושי) את הג'ינס על הבטן, שדאגתי להכניס כמה שיותר פנימה.
"אני לא מרשה לך ללבוש את זה!" אמרה והתרוממה ממקומה. משכתי סוודר קליל אחד מהארון, האהוב עלי, בצבע בורדו שהחמיא לגוון העור והעיניים שלי, ודחפתי את הראש מבעד לפתח החולצה. תחבתי את הרגליים לתוך מגפונים חדשים. "זה לא הדייט שלך."
"אולי, אבל מחובתי למנוע ממך לרסק את שלך!"
נעצתי בה מבט. היא נעמדה במהירות ונטלה ליפגלוס בגוון בוהק מהשידה. אחר כך נעמדה מולי ושלחה יד אל עורפי.
"מה את עושה?"
היא השתיקה אותי ומשכה משיערי את הגומייה שכלאה אותו. "אני מנסה לתקן אותך כמה שאפשר," אמרה וסידרה את שיערי הכהה על כתפיי. לקחתי ממנה את הליפגלוס ומשחתי ממנו על שפתיי.
"איזה מוזר זה להתארגן ליציאה רומנטית, כשהבחור שאת יוצאת איתו גר איתך באותו הבית," אמרתי כשהחזרתי את הליפגלוס למקומו. "אני מפחדת להרוס את זה, טליה."
היא הניחה את ידה על ידית הדלת. "למה שתהרסי?"
"אני מפשלת בעניינים כאלה. אני נסגרת ונהיית מטומטמת והורסת הכול. זה קרה כבר עם גברי."
היא משכה כתף אחת בתנועה עדינה וקטנה. "אם הוא לא ייתן לך את הזמן שלך, הוא אידיוט. חוץ מזה, את כבר יודעת מה זה להסתובב ולבלות איתו, זה לא חדש," אמרה ובזה סיימה. היא פתחה את הדלת והחלה לרדת במדרגות. התרגשות ופחד ובהלה ולחץ ומועקה, כולם רבצו על החזה שלי ומנעו ממני לנשום. הייתי צריכה לנעוץ מבט יציב במדרגות ולהתרכז בצעדיי כדי לא להסתבך ברגליים, ליפול ולהתגלגל. דן השעין את אגנו על השיש במטבח ושתה כוס מים כשהביט בי יורדת. הוא חייך חיוך קטן, מתאפק וזרק את הכוס הריקה לפח מתחתיו. "שנזוז?" הנהנתי, ואז נשעה דפיקה על הדלת.
גברי עמד בפתח. הוא בחן אותי לאורכי. "הרגשת אותי מגיע והתכוננת בשבילי? זה כזה מחמיא."
"אנחנו יוצאים," אמרתי.
הוא כיווץ את גבותיו. "מי?"
"אני ודן," לחשתי. הוא הביט בי במבט מבולבל. פתחתי את הדלת לרווחה. "תיכנס, יש לנו חמש דקות. רוצה לשתות משהו?"
"קולה," אמר וסגר את הדלת אחריו כשנכנס. הוא נעמד לצד טליה כשאני מזגתי לו קולה לתוך כוס פלסטיק. הוא הרים את ידו בהינד יד קל אל דן והשעין את זרועו על הכתף של טליה. "מה אתה עושה פה?" שאלה והביטה בו.
הוא משך בכתפו. "חשבתי להציע סיבוב בשכונה, לזכר ימים עברו." הוא הביט בי ואז שלח מבט מצומצם לדן שהתפוגג כשהשיב את מבטו אל טליה. "מה את עושה פה?"
"אתם יוצאים לסיבובים ולא קוראים לי?" טליה נראתה נפגעת והעיפה את ידו של גברי מעליה. "אנחנו סתם יוצאים," אמרתי ודחפתי לידו את הכוס. הוא הביט בי. "אה הא. אני מבין."
הסתובבתי את דן. "יצאנו?"
הוא הנהן ואסף את מפתחות המכונית של אורן מהמדף שמעל השיש. אימא בדיוק ירדה במדרגות אל המבטח. "הי, שלום גברי! לא ידעתי שגם אתה מגיע." היא הייתה לבושה בטרנינג שלה ובחנה אותי. "את יוצאת?"
"לסרט," אמרתי ושלחתי מבט מצוקה אל טליה.
"כן," אמרה ותחבה את זרועה תחת זרועו של גברי. "אנחנו נזוז."
"אתם יוצאים כולכם לסרט?" שאלה אימא. עיניו של גברי נדלקו.
"אחלה רעיון," אמר. "מתאים לי האמת סרט."
נעצתי בו מבט. "סליחה?"
הוא הביט בי. "מה?"
טליה משכה את זרועו בעדינות מרמזת, לכיוון הדלת.
"למה לא?" גברי נשאר לעמוד ונראה נינוח. "המון זמן לא יצאנו לסרט שלושתנו, ודן יהיה צירוף מרענן לחבר'ה."
הבטתי בו כלא מאמינה.
"אין לי כסף במילא," אמרה טליה ונעצה בו מבט מריר.
גברי משך בכתפו. "אני אלווה לך. הארנק עליי," אמר וטפח על כיסו האחורי של המכנס. הצצתי אל דן. ארשת של מבוכה נמרחה על פניו והוא הביט בי בחצי מבט. גלגלתי עיניים. גברי משך את טליה אל הדלת. "ביי, דנה!"
אימא ניגשה להכין לה כוס תה. "ביי, חמודים, תנהגו בזהירות!"
סגרתי את דלת הבית בטריקה מאחורי כשדן וגברי כבר התקדמו אל המכונית. טליה נשארה מאחוריהם, מחכה לי, והביטה בי בהבעה שנראתה מפוחדת. הצבעתי על גבו המתרחק של גברי. "מה עובר עליו?!" לחשתי בקול מתוח מעצבים.
היא הנידה בראשה. "אני באמת לא יודעת. אני כל כך מצטערת, נטע."
התנשפתי ברוגז כשצעדתי אל המכונית של אורן שחנתה מעבר לגדר. גברי נשען על המכונית, אמר משהו לדן וצחק. נעצתי בו מבט יוקד כשדן פתח את דלת המכונית בצד שלו וגלש פנימה. נכנסתי אחריו, מתאמצת לא להיראות כועסת. העדפתי להשתולל והיכנס באימ-אימא של גברי לא בנוכחותו של דן.
דן הביט בי במבט שואל. "סע," סיננתי כשחגרתי.

נכנסנו אל האולם כשכבר הפרסומות הוקרנו. דן הניח בידי את הכרטיסים כדי שנתיישב בזמן שהוא מביא לשנינו את השתייה והפופקורן. גברי כבר הספיק לקנות קודם לכן את המנה הגדולה שלו ושל טליה, שבמילא נמנעה משומניות היתר של הפופקורן והסתפקה בקולה גדולה, ופילס את דרכינו במעלה המדרגות אל השורה שלנו. הוא דחק בטליה להיכנס ראשונה, כך שהוא ישב בינינו. התיישבתי והרגשתי מתוחה מקרבתו של גברי אלי. לא מתח מחשמל כמו שהרגשתי בכל שערה ותא בעורי כשדן היה קרוב אלי; מתח רע, רתח מהול בעצבים וכעס בממדים ענקיים שרחשתי כלפיו ברגעים אלה. גברי פיסק את רגליו כשהתיישב והתמקם על מושבו בנוחות.
"אז אתם כן ביחד?" שאל כשרכן אל אוזני.
"זה לא עניינך."
"חשבתי שאת מפחדת שזה יפגע באימא שלך."
שילבתי את ידי על בטני. "שיניתי את דעתי."
מישהו השתיק אותנו מאחור בקול עצבני. הסתובבתי אליו. "למה אני בדיוק מפריעה לך, לפרסומות?!"
גברי סובב אותי בחזרה. "את לא עונה לי."
"אין לך זכות לשאול בכלל!" סיננתי בכעס. "אתה חירבת לי את היציאה שלי עם דן, זה ברור לך?"
גברי שתק, אבל הביט בי במבט מרוצה.
"לך תזדיין," סיננתי והפניתי את מבטי ממנו. דן דידה בקושי אל מקומנו, ידיו עמוסות במשקאות ופופקורן שעמד להתפזר על כול הרצפה. מיהרתי לקחת ממנו את דלי הפופקורן והוא התיישב על המושב לצידי. הבטתי בגברי שפזל לעברי.
"אכפת לך להחליף איתי מקום?" שאלתי את דן. הוא הביט בגברי בתהייה אבל קם ממקומו בלי לשאול למה. הוא הצטנף אלי, אצבעותיו חוקרות את דרכן בזהירות עד שנגעו קלות בקצות אצבעותיי שנחו על הברך שלי. "אני אפצה אותך," מלמלתי והבטתי מאחוריו אל גברי שזרק מדי פעם מבטים מלוכלכים לעברינו.
הוא משך בכתפו. "לא צריך. אני יודע שגברי קוץ בתחת לפעמים. זה בגלל שאין לו חברה," לחש והתמוגג מצחוק. הוא לקח חופן פופקורן ותחב אותו לפיו. "למה צעקת מקודם על האיש המסכן בשורה מאחורינו?"
החנקתי נחרת צחוק. "עזוב," אמרתי והתחפרתי בכתפו החמה.