סודות | 24

דן הוציא מארנקו שטר ודחף אותו לידו של הנהג. הוא יצא מהמונית, ולפני שהספקתי להטיף לו ששכח אותי, הדלת בצד שלי נפתחה והוא שלח ידיים לאחוז בי. יצאתי מהמונית מצחקקת, מנסה לעמוד על רגליי הכושלות. דן סגר מאחורי את דלת המונית בחבטה וזו מיד התחילה לנסוע. "איזה חוצפן," אמרתי, מביטה במונית המתרחקת. "הוא אפילו לא חיכה שנתרחק קצת!"
דן שילב את אצבעותיו בשלי. "בואי." הוא משך אותי לכיוון הדלת המסתובבת של המלון. "תנסי להיראות פיקחת," אמר לפני שחלפנו על פני השומר. הוא לטש בנו מבט אבל התעלמתי ממנו כאילו הכל כרגיל. המיזוג של המלון ליטף את עורי הרותח והרגשתי מנומנמת נורא. דן המשיך ללכת לכיוון המעליות ועלינו בשקט אל הקומה. הוא פתח את דלת חדרו והוביל אותי דרכה, משחרר את ידי. הלכתי כמרחפת אל המיטה וצנחתי עליה, פורשת את ידיי לצדדים. היא הייתה נוחה ורכה ומדיפה את הריח שלו עם קצת ריח של סבון כביסה של בתי מלון. בעטתי את הסנדלים שלי מרגליי ופיסקתי אותן על המיטה, תופסת כמה שיותר מקום ממנה. דן עבר לידי, מוריד את החולצה שלו ממנו ומניח אותה על גב הכיסא הקרוב. "את מרגישה יותר טוב? עדיין בא לך להקיא?"
הנדתי בראשי, נושכת את שפתי התחתונה. "לא."
"יופי," נאנח וגירד את ראשו. אצבעותיו הארוכות התחפרו בשיערו השחור, שנראה רך כל כך. רציתי להעביר את אצבעותיי בו, למשוך אותו ולקרב את ראשו אליי. דן העביר את מבטו על רגליי החשופות וחייך בגיחוך. הוא קם ממקומו ומשך את שולי השמלה מטה, שיכסו חזרה את ירכיי אחרי שהתרוממו כשהשתרעתי על המיטה. לפני שהספיק להתרחק, אחזתי בידו ומשכתי אותו בחוזקה אלי. הוא מעד על המיטה, זרועותיו מייצבות אותו לפני שחזו התרסק עליי. הוא רכן מעליי, זרועותיו כולאות אותי ביניהן והוא מתנשא מעליי. "החלטת לתקוף אותי פיזית?"
המהמתי בחיוב כשהוא עלה עם ברכיו על המיטה. היא שקעה קצת תחתינו. הרגשתי את הנשימות החמות שלי על האף שלי. הבל פיו הריח מאלכוהול ומנטה ועוד משהו מתקתק והרגשתי את הפנים שלי מעקצצות תחת מבטו.
"דן," גרגרתי. "למה אתה לא מנשק אותי?"
הוא זקף את גבותיו בהפתעה. "למה שאני אעשה את זה?"
התמתחתי כך שפניי מול פניו בדיוק. "למה לא?"
הוא חייך חצי חיוך. "מה… עכשיו?"
הנהנתי.
"אבל – "
הרמתי את ידי כדי להחזיק בלחייו, מושכת את ראשו אלי. הצמדתי את שפתיי לשלו, נושקת להם נשיקה ארוכה ויבשה, בשפתיים צמודות. לא היה אכפת לי אם ינשק אותי חזרה או יהדוף אותי ממנו, רציתי רק לטעום אותו לשנייה. החמימות של שפתיו התפשטה בי וגברה כשהוא נענה לי ופישק קלות את שפתיו. הוא הידק את שפתיו לשפתי התחתונה ומצץ אותה קלות. אחזתי בחוזקה את הכתף שלו, אצבעותיי לחוצות אל העור החשוף שלו. הרגשתי דוק זיעה במקום בו נגעתי בו. הוא המשיך לנשק אותי ואני המשכתי לנשק אותו, מתנתקת מהכל. התמסרתי כולי אליו. נשמתי בזמן שנשם, הצמדתי את שפתיי לשלו בזמן שהצמיד את שלו לשלי, ליקקתי את שפתו בזמן שהשתהה כמה רגעים על שפתי העליונה, הצמדתי את ידי לעורפו כשלחץ את ידו אל גבי.
אצבעות מרצדות על צוואר. לשון מחליקה בין שיניים. נשימה חמימה על האוזן. לחיים משתפשפות בזיפים קוצניים וקשיחים. חושך נמתח מעל עפעפיים עצומים. זה הרגיש…
זה הרגיש מופלא.
הוא התנתק ממני, משתהה מעל השפתיים שלי. המשכתי לעצום עיניים, נלחמת על ההרגשה, לא רוצה שהיא תאבד ותחלוף. חפנתי את שיערו בין אגרופיי, משאירה אותו קרוב אליי. הרגשתי ישנונית וחמימה, והספקתי לפקוח את העיניים מעט ולראות ניצוץ ירוק לפני שהרגשתי איך הכלי הדם שלי דופקים בשפתיי, באוזניי ובראשי, ואז עיניי נעצמו מעצמן.

התכרבלתי בצורת עובר, כשרגליי נלחצות אל חזי בין שמיכה ומזרון חמימים ונעימים. מצמצתי בעיניי באיטיות, מסתגלת לחושך העמום ששרר בחדר. הוילונות הכבדים היו מוסטים על החלון והסתירו את עור השמש, שחדר כתמתם דרך הבד העבה. חיבקתי אליי את הכרית ואז הרגשתי את הכאב הראשון. הוא פילח את הראש שלי בחוזקה כזאת שגנחתי בפתאומיות. לחצתי את אצבעותיי על רקותיי, כאילו זה יעזור לגרש את הכאב הפועם ממני. הרגשתי שהראש שלי כבד, כבד מעורפל ועמום כמו האור שבחדר. התרוממתי בקושי והשענתי את גופי על גב המיטה הרחב. דן שכב על הספה כשהוא מכוסה בשמיכה נוספת, דקה יותר, וכרית תחובה תחת ראשו. למרות שהוא שכב שקט, ידעתי שהוא ער לפי הנשימות הלא קצובות שלו. כחכחתי בגרוני. "דן?"
הוא השתהה לרגע, לא ממהר לענות לי. לבסוף סובב אלי את ראשו. "כן?"
"מה השעה?"
רציתי לחפש את הטלפון שלי, לצאת מהמיטה, אבל פחדתי שכאב הראש יכה בי שוב.
"שתיים עשרה," ענה דן.
"שתיים עשרה?!" הכאב חזר. "מתי חזרנו אתמול?"
"בערך באחת."
נאנחתי. פתאום קלטתי שאנחנו בחדר שלו, ולחץ התחיל להציף אותי. "אמא שלי התקשרה?"
הוא המהם בחיוב. "מוקדם בבוקר. אמרתי לה שחזרנו מאוחר ונרדמת."
השענתי את הראש לאחור על הכרית. הכאב היה ממש בלתי נסבל. הרגשתי מסוחררת ומעורפלת, כאילו אני עומדת ליפול ולשקוע אל תוך האדמה בכל רגע. "גם אתה מרגיש כזה חרא?"
"קצת," מלמל.
"היית ער כל הזמן הזה?"
הוא לא ענה. הבנתי שכן. "למה לא הערת אותי?"
"היית גמורה, לא רציתי להפריע לך לישון." הוא עבר למצב ישיבה ואחר כך קם מהספה, מתמתח ומנער את זרועותיו. הוא צעד לכיוון שידת הטלוויזיה הארוכה שעליה הונח מגש ועליו קומקום חשמלי מחובר לחשמל, שני ספלים לבנים וצנצנת שקופה וקטנה עמוסה בשלל שקיות קטנות וצבעוניות. הוא חימם את המים בקומקום שגעשו בתוכו עד שיצאו ממנו אדים לבנים אפורים. בינתיים רוקן לאחת הכוסות שקית של קפה ושתי שקיות של סוכר, שפך לתוכה קצת מהמים החמים ובחש בכפית פלסטיק לבנה קטנה. הוא הוציא מהמיני בר קרטון חלב קטן, מלמל משהו על כך שמזל שאורן מתעקש לקנות קרטוני חלב למיני בר בחופשות ושפך קצת אל תוך הכוס. הוא התיישב על המיטה והגיש לי אותה.
"אני לא מסוגלת לבלוע כלום," אמרתי.
"תשתי, זה משפר את ההרגשה." לקחתי ממנו בזהירות את הכוס הרותחת ונשפתי על הנוזל החם.
"כמה חרא את מרגישה?"
"מאוד חרא."
הוא גיחך. "מזל טוב. קיבלת את ההנגאובר הראשון שלך."
נחרתי בבוז. "הרזומה שלי חוגג עכשיו." הרגשתי דביקה ומגעילה בשמלה שנדבקה לגופי. היא נראתה מקומטת ובטח עדיין הסריחה מסיגריות ואלכוהול. "אני חייבת להחליף בגדים. הם בחדר?"
דן הניד בראשו לשלילה. "יצאו לים. את רוצה שאני אביא לך משהו מהמגירה שלך? תכנסי להתקלח בינתיים. זה מרענן. יש עלייך את הכרטיס לחדר?" הנהנתי והצבעתי לעבר התיק שהיה מונח על השידה. דן קם וחיפש בתוכו את הכרטיס בזמן שאני העפתי מעלי את השמיכה והנחתי את כוס הקפה על השידה הקטנה שלצד המיטה. דן עזר לי לקום ונתמכתי בו עד למקלחת. פתחתי את הדלת והדלקתי את האור כשהוא נעצר מולי. "את רוצה לדבר על אתמול?"
"לא."
הוא נראה מהוסס. "לא?"
"לא. אני קיבלתי את העונש שלי, הבנתי מה עשיי לא בסדר ואני לא אשתה יותר כל כך הרבה."
הכתפיים שלו צנחו בהקלה סמויה אבל העיניים שלו עדיין הישירו מבט אל שלי. "לא, לא דיברתי על זה."
נשענתי בכובד על המשקוף הקריר והמנחם. "אז על מה?"
הוא הביט בי שניות ארוכות. "את… את יודעת."
הבטתי בו, מנסה לחתור לדבר שהוא מדבר עליו. "מה?"
הוא נראה שפוף. "את לא זוכרת כלום?"
שפשפתי את עיני בידי. "אני לא מסוגלת להיזכר ולחשוב על כלום, מתפוצץ לי הראש."
דן הנהן קצרות. "טוב, בסדר. אני אלך להביא לך את הבגדים." הוא חייך בנימוס כשהשאיר אותי לבדי בחדר. נכנסתי לחדר האמבטיה וסגרתי את הדלת מאחורי. מבט אחד מהיר במראה הגדולה גרם לי לחרדה. נראיתי נורא. האיפור סביב העיניים שלי דהה ונמרח סביב והשיער היה סבוך ומבולגן משינה ארוכה. קצת התביישתי עכשיו כשהבנתי שככה דן ראה אותי ומיהרתי לשטוף את עצמי. כיוונתי את זרם המים לטמפרטורה הכי קרה. בדרך כלל אני אוהבת להתקלח במים חמים, אבל היום, בבוקר הזה, הייתי צריכה זריקת ריענון שתעיף מעליי את השכרות והעייפות הנוראית הזאת שעטתה אותי.
חפרתי במוחי הדואב בניסיון להיזכר מה קרה אתמול. זכרתי את הבר ואת כמות האלכוהול שדחסתי לתוכי על הפעם הראשונה שלי. זכרתי איך דן הוביל אותי למונית, חזרה למלון. עלינו למעלה, ראיתי כפול, צחקתי, התנודדתי. נכנסנו לחדר ונפלתי למיטה. הוא רכן מעליי. נישקתי אותו.
אלוהים, אני
נישקתי
אותו!
שמעתי את דלת החדר נפתחת ונסגרת כשדן נכנס. סגרתי את ברז המים ושלחתי יד אל אחת המגבות. וידאתי שאני סופגת את טיפות המים היטב במגבת הלבנה כדי שלא אשאיר בלגן רטוב על הרצפה אחרי שאצא. התעטפתי בה מאחורי הווילון המוסט כששמעתי את דן דופק על הדלת. "אפשר להיכנס לרגע, להניח את הבגדים?"
הידקתי את המגבת היטב לגופי וקראתי לו להיכנס. הדלת נפתחה ושמעתי את צעדיו נגררים על רצפת האמבטיה החלקה. הסטתי מעט את הווילון כדי שאוכל לראות אותו. הוא הבחין בי וחייך. אחזתי בחוזקה בווילון הרטוב. "יכול להיות ש… הייתה בינינו איזו קירבה אינטימית… אתמול?"
הוא חייך בשובבות והסתובב אלי חזרה אחרי שהניח את הערימה הקטנה שהייתה בין ידיו על השיש. העיניים שלו היו עדיין נפוחות ועייפות משינה סתורה. "יכול להיות."
נאנחתי ועצמתי עיניים חזק. "התנשקנו?"
"את שואלת את זה כאילו זה משהו רע." שמעתי טיפה של פגיעות בקולו. שתקתי. חזרתי להתחבא מאחורי הווילון.
"מה, נישקתי עד כדי כך גרוע?"
"לא, לא. בכלל לא!" מיהרתי לומר. ראיתי את הצל שלו מבעד לווילון החלבי. הוא נשען לאחור על השיש, גבוה וזקוף. תהיתי איך הוא הרגיש, אם הזמן שחלף מאז הנשיקה האחרונה שלי השפיע לרעה.
"זה היה מדהים בעיניי," הוא אמר בפשטות, כאילו קרא את מחשבותיי. הרגשתי איך הלחיים שלי מתלהטות והתחלתי לגמגם. "הייתי שיכורה, דן. שנינו היינו. לא הייתה לזה ממש משמעות."
הוא לא הגיב.
"לא?"
"כן. לא הייתה," אמר ביובש. "טוב, אני אתן לך להתלבש," אמר ויצא מהחדר בשקט.