סודותיו של הרוצח / מייטי – פרק 3

הפרק הקודם – https://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94/%D7%A1%D7%95%D7%93%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%A6%D7%97-%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%98%D7%99-%D7%A4%D7%A8%D7%A7-2.html (בפרק זה תמצאו קישור לפרק הראשון, במקרה ויש צורך).
בין היתר, הפרק עלול להכיל מעט תכנים מיניים לא מפורטים (אזכורים בלבד) וגסויות.
——–
"הלו? וואן-יונג?" נשמע קול לא מוכר על קו הטלפון. וואן-יונג הרימה את הטלפון מיד כשהתחיל לצלצל, כמה שניות לפני שהמצלצל דיבר. היא לא זיהתה את הקול מיד. כמה שניות גורליות היא בזבזה על הנסיון להבין מי זה האדם הזה לעזאזל, שמתקשר לקו הפרטי שלה. לקו הלא ידוע שלה. התשובה הגיע מהר יותר משוואן-יונג ציפתה שהיא תגיע. כמובן. מי-רו.
"אג'אשי מי-רו? זה אתה?" שלה וואן-יונג בשפתיים קפוצות, מנסה להלחם בדלף לנתק לו בפנים. כמה שהיא הייתה רוצה לעשות את זה… זה היה יכול להיות כל כך מספק.
"דה*. הייתי רוצה להזמין אותך לראות את המועמד לתפקיד. את יודעת היטב איזה תפקיד. הקו מאובטח? בהחלט. אבל אני לא רוצה שיקרה משהו." קולו של מי-רו היה כל כך בטוח בעצמו… בטוח בעצמו עד כאב. וואן-יונג רצתה לזרוק את הטלפון. לכבות אותו. היא לא רצתה לשמוע את הקול של הממזר הזה.
"אין צורך. החלטה שלך." היא בהחלט לא רצתה להפגש עם הממזר הזה, שהכללים חייבו אותה לקרוא לו אג'אשי. לקרוא לאותו בן-זונה מתועב אדוני? זה עובר כל גבול. פשוט… בלתי נסבל. לפני שמי-רו יוכל להשיג יתרון בכך שהוא יכבה את הטלפון ראשון**, וואן-יונג ניתקה לו. בלי להגיד שלום. בלי להגיד כלום. הרי איך יכול לשרור שלום בין שתי ממלכות יריבות?

מי-רו צחק. כמה טוב לצחוק… הוא ידע שמי-סוק מסתכל עליו במבט מוזר. הרי שהאיש הקר הזה, עם הפנים המצולקות, העין המכוסה ברטייה, האיש עם המבט הקשה והקול הרועם – צוחק. צוחק כמו ילד קטן. כמו ילק קטן ומטומטם. ברגע שההבנה חדרה למוחו של מי-רו, הוא הפסיק לצחוק. מיד. אסור שהילד יחשוב שהוא משוגע. או שהוא גם ככה חושב כך? אין לזה משמעות. אין לזה בכלל משמעות. מי-רו קם מכיסאו והניח את הטלפון הכבוי על מקומו, ופנה למי-סוק.
"אתה יכול לקרוא לי מי-סוק. או מי-סוק-אה***. כבר שנים לא פנו אליי ב'אה'. כבר שנים לא פנו אליי, אם אני זוכר נכון." אמר מי-סוק בקול מעט יותר מדי מרוצה. לפחות לטעמו של מי-רו. אבל לטעמו של מי-רו הכול היה יותר מדי. הוא היה מעדיף לשבת ולעשן סיגריות כל היום, להתעסק בשום דבר ולהרוויח יותר מדי. ככה זה, ככה מי-רו רצה את חייו.
"אני אחשוב על זה. ובינתיים, אתה יכול לקרוא לי סונבה^, או אג'אשי. תלוי אם אתה רוצה שאני אקצץ לך בשכר או לא," מי-רו לא ציין, כמובן, מה יקצץ לו בשכר. הוא האמין שהילד חכם מספיק.
מי-רו התיישב חזרה על כסאו, והחל להסתובב. הכיסא זז בקלות, בלי לחרוק, כמו שמי-רו היה רוצה. וכמובן, אם מי-רו רוצה משהו – בדרך כלל הוא משיג אותו.
"נשיג לך תעודות זהות חדשות. נעביר לך קורסים, נתן לך תפריט טוב, נתן לך הכשרה וננסה להוסיף לך משקל. המטרה שלך לעכשיו היא להסתן לחברה של המטרה שלך. אם אתה לא זוכר, המטרה היא דונג-ווק. ואם אתה רוצה את שמו המלא, שבטח יסביר לך יורת טוב לאן אתה אמור להשתחל, השם הוא דו דונג-ווק," אמר מי-רו בקול מלא גאווה. נתנו לו, לג'אנג מי-רו שהיה ידוע בעולם התחתון כ-"אשף הרצח המזוהה", לרצוח אדם חשוב כמו דו דונג-ווק. וכמובן שוואן-יונג ידעה שהוא יהיה מרוצה מזה… הרי שיש לו חשבון לא סגור אם אותו דונג-ווק.

"אג'אשי מי-רו, אני לא יודע מי זה," אמר מי-סוק בקול חד. הוא לא רצה שהאיש יתנשא. אבל הוא לא ידע מי זה. ממתי הוא אמור להכיר את כל אנשים העסקים, כשהוא ילד רחוב עזוב שגונב מזקנות וקבצנים עלובים? הוא היה משקר ברצון לאותו אדוני, שהתנהג עליו בגסות, אבל הוא ידע שהוא צריך את זה. בשביל לשרוד. הוא נאנח בחוסר רצון. ממש לא. הוא היה מעדיף לשקר.

"אתה לא מכיר את דו דונג-ווק?" שאל מי-רו בהפתעה. לזה הוא לא ציפה. לפחות שהנער יהיה מעודכן טיפה עולם המציאותי. הוא נאנח. טוב, הוא יאלץ להסביר לנער מי הוא דו דונג-ווק. הוא יצטרך לעבוד איתו אישית. הוא לא עשה זאת הרבה מאוד זמן. הרבה יותר מדי זמן.
"אם כך, אני אסביר לך מיהו. דו דונג-ווק הוא מנהל חברת היי-טק מוכרת, שאולי אתה מכיר את שמה, מכיוון שהיא לא מתעסקת רק במחשבים, אלא גם במכשירים בכלל – 'טי-איי-אם תעשיות אן-בי'. בכל מקרה, הוא המטרה שלך. בכל מקרה, אני אישית אאמן אותך ואכיר לך את הדמות החדשה שלך. אני מעריך כי להיות סטודנט לתואר שני, איש פלא בן 22 שנשלח להתמחות בטי-איי-אם בכדי להשיג את התואר השני שלו יהיה סיפור כיסוי טוב. רק… עוד דבר. אולי תאלץ לעשות עוד כמה דברים. כמו לדוגמא – להגיע בלילות לפאב בו הלקוחה שלי ממלצרת. בלי לספר לה מי אתה, לרגל. להוציא מידע. אני חושב שאתה נבון מספיק. לא כך?" ובלי לתת למי-סוק להוסיף דבר נוסף, קם מי-רו מכיסאו באלגנטיות והתחיל ללכת לעבר הדלת. "הלכתי להשתין!" הוא אמר בקול גס. מי-רו לא ציפה מעצמו את זה. אבל זה היה כדאי. הפנים של הנער היו כל כך משעשעות.

מי-סוק ישב ובהה בקיר. הוא בהחלט לא ציפה את ההתנהגות הזאת מהאיש השלוו הזה. ממש לא ציפה. אבל… מה לעשות. הוא ראה את הלקוחה כשהוא היה במשרד הקבלה. או לפחות, הוא האמין שהיא הלקוחה. לפי הרצון העז שלה להסתלק, וכמובן, בכלל שמלמלה 'דונג דונג דונג' כשהיא יצאה מהחדר. והרי שאין פה אנשים כל כך משוגעים בשביל לצרוח לדברים חסרי פשר כאלה^^. טוב, היא הייתה יפה. אם היא ממלצרת בפאב, יש סיכוי גדול שהוא יצליח להשכות אותה ולגרום לה לפתוח את הפה… ומלבד זאת, לפתוח את הדרך למיטה שלה. מי-סוק רצה להתחיל. אבל הוא ידע, למען האמת, הוא הבין, שהוא יצטרך לחכות עוד הרבה מאוד זמן. הוא משך בכתפיו בתנועה לא מאוד מנומסת. לפחות הוא יותר חכם ממה שאותו אג'אשי מי-רו חושב. מי-סוק עוד לא נכשל.

————
* דה- כן. נכתב "נֶה" ונהגה "דֶה".
** כיבוי הטלפון ראשונים – אמונה תפלה בקרב הרבה עמים, שאומרת שמי שמנתק את הטלפון יזכה להצלחה מעל זה שהוא ניתק לו.
*** סיומת "אה" – סיומת חיבה. נהגה "אָה".
^ סונבה – נהגה – "סוֹ‏נבָה". הכוונה: מדריך, דמות מייעצת, מנחה.
^^דונג – הפירוש של המילה, נחושת. הוא מתכוון לכך שאנשים שפויים לא הולכים ברחוב ואומרים – "נחושת נחושת נחושת".