סוג ב'-פרק 4

בפרק הקודם-"אני מבטיחה אמרה ליאת אלה הסתכלה עליה כמה שניות ואז יצאה מהכיתה במהירות…"

פרק 4:

אלה ניגשה לשירותי הבנות ובדקה שאין שם אף אחת היא שטפה את פניה בזרם מים חזק,המים יסוו את דמעותיה שזלגו בלי שליטה אבל איפורה נימרח,היא לקחה מגבון והורידה את האיפור,היא מרחה קצת מסקרה על ריסיה הארוכים,היא מרחה שיכבה דקה של שפתון וסידרה קצת את שערה,היא התבוננה במראה,מולה עמדה נערה עם עיניים ירוקות גדולות שיער חום בהיר חלק שפתיים שמרוחות בעדינות בשפתון הנערה שהשתקפה במראה חייכה חיוך שהיה ניראה אמיתי אבל היא ידעה שהוא מזוייף,היא לקחה נשימה עמוקה ופתחה את דלת שירותי הבנות והתחילה לפזר את חיוכיה המזוייפים ואף אחד לא שם לב שהיא בכתה,היא התיישבה בדשא מחוץ בית הספר הייתה לה שם פינה שקטה שהייתה באה אליה שהייתה צריכה קצת שקט,היא פתחה את היומן שלה והמילים פשוט זרמו…"אז נכון אני נראית שמחה,אני נראית מאושרת,החיים שלי נראים ורודים,וזה ניראה כאילו אין לי דאגות בחיים,וכאילו גם לא היו דאגות,אבל אף אחד מכם לא חשב "ומה אם זה רק ניראה?" "מה אם רע לה והיא פשוט מחליטה לא להראות??" "אולי החיוכים שלה מזוייפים?" אז פעם שאלתם אותי מה קרה אלה?" ואני כמו מפגרת מחייכת חיוך מזוייף ואומרת במבט מתפלא "לי?מה קרה לי?" אבל בסוף אף אחד לא שם לב שזה מזוייף כי לאף אחד לא באמת אכפת.חשבתם פעם להסתכל מעבר לחיצוניות של הבן אדם?? מעבר למה שרואים בחוץ ולא להסתמך רק על זה? ושלא תבינו לא נכון אני לא כועסת,אני רק מאוכזבת…"
אלה סגרה את היומן שעיניה מטושטשות מדמעות שמאיימות לפרוץ,"לא אני לא בוכה עוד פעם"אמרה אלה בהחלטיות ונשמה עמוק….