נתתי לך ללכת כי מגיע לך יותר-פרק 6

נ.מ של ירדן:
לא שמנו לב שעברו כמה שניות בבהייה ונתקעה בי מישהי עם המגש והכל עף עליי ומי אם לא שני? זאת בטח חשבה שזה מצחיק יואו כל האוכל היה עליי ואני פשוט לא מאמינה, קניתי את הבגדים האלו במיוחד! "יא מטומטמת , מה את חושבת שאת עושה?" צעקתי עליה וכולם בחדר האוכל נבהלו.
"אויש מה עובר עלייך, זה היה בטעות" היא אמרה והתחילה לצחצק
"חמודה, תני לי להסביר לך משהו" אמרתי בטון מתנשא והמשכתי,
"הטעות היחידה שנעשתה פה היא הלידה שלך." ויצאתי הכי באלגנטיות (עד כמה שאפשר עם כל הסירחון שהיה עליי.) צ'רני באה איתי ופרצה בצחוק "הרגת אותי עכשיו" אמרה וראתה שאני לא עונה. כן ברור שהייתי מרוצה מעצמי אבל עדיין היא השפילה אותי מול השכבה כולה ועוד שכבת י' של בית ספר אחר, מיהוד, שמלא מכירים אותי שם! (כי בכל זאת אני משם)
"נו, אל תתעצבני יפה שלי היא לא שווה את זה" אמרה בהחלטיות.
"אני יודעת"
"וגם יש לך פה עוד אאוטפיט ליתר ביטחון נכון?" חייכתי והנהנתי בראשי
"נו יופי אז אנחנו מסודרות. נחזור לחדר תתארגני ויהיה טוב"
"אוף יואו" אמרתי ונאנחתי
"מה עכשיו?"
"שלומי, הוא היה שם. הוא בטוח ראה אותי וצחק עליי" יללתי בילדותיות.
"זה העניין, שלומי" נאנחה עדן והוסיפה ציק צוק בלשונה "אחח, ילדים ילדים"
"אוי תסתמי" אמרתי וצחקנו.
הגענו לחדר נכנסתי לשטוף מעצמי את הגועל הזה סידרתי את השיער -שוב-
התאפרתי -שוב- בקיצור, עשיתי הכל מההתחלה ולבשתי את ההופעה השנייה שהבאתי ליתר ביטחון כמובן.
התלבשתי ככה:
http://www.polyvore.com/wow/set?id=120993749
ממש התבאסתי, נורא אהבתי את הבגדים שלבשתי לפני. ברור שגם את אלו אבל עדיין.
"מי זאת היפה הזאת?" אמרה עדן בניסיון לעודד
"אוהבת אותך" אמרתי, לא רציתי שהיא גם תתבאס, שתהנה.
הגענו לגינה שבדרך לחדר אוכל התיישבתי על הנדנדה
"מה קרה? בואי"
"לא נורא, אני לא רעבה"
"נו חיים שלי" אמרה בחנופה והתחננות.
"לא אני לא רעבה, לכי" אמרתי וחייכתי
"בטוח?"
"מה את צוחקת? זה בסך הכל לאכול, אני לא אמות פה לבד אל תדאגי"
"מיליון אחוז?"
"לכי כבר" צעקתי בדאגנות אימהית כזאת.
"אוקיי אוקיי הולכת" אמרה וצחקה
"ביי לאב יו" אמרתי בחיוך
"לאב יו יותר" אמרה חזרה ועשתה נשיקה באוויר.

נ.מ של עדן:
נכנסתי לבד לחדר האוכל כמו איזה שמנה חסרת חברים.
סתם לא, אבל עדיין לא כיף להיכנס לבד. באתי ללכת לכיוון חברות שלי
ושלומי תפס בידי ומאחוריו היה מישהו טוב מה חתיך? למות.
"עדן?"
"מה?"
"איפה ירדן? למה היא לא באה איתך? קרה משהו?"
צחקתי מה צחקתי? עוד שנייה מתתי מצחוק
"מאוהבי? הכל בסדר 'רילקס' היא בסדר היא בגינה, היא לא רעבה"
"טוב תודה חיים" אמר גירד בראשו וחייך
"תמיד" החזרתי חיוך. אבל העיניים שלי נתקעו על החתיך מאחורה, אני די בטוחה שראיתי אותו כבר פעם עם שלומי.
שלומי יצא לירדן והחתיך בא לכיווני.
"מי זאת היפה שמולי?" חנפן.
"מי זה החנפן שמולי?" אמרתי וצחקתי, שלא יחשוב שאני לא מעוניינת.
"יש לך צחוק יפה" אמר, הסמקתי תוך כדי והוא המשיך בדבריו
"אני בן, מאיפה את מכירה את שלומי?"
"אני עדן, אני חברה של ירדן."
"הבנתי, את צ'רני המפורסמת, אם אמרתי את זה נכון" אמר בנימת שאלה
צחקתי:"כן אמרת את זה נכון" הוא חייך. יואו איזה חיוך אמאא

נ.מ די קצרה של בן:
מספר דק' לפני-
כמה בנות באו אליי חמודות וזה אבל לא יודע עוד לא ראיתי אחת שתפסה לי את העין.
פתאום מה אני רואה? וואי וואי טוב שלומי דיבר עם מישהי מה פצצה אין דברים כאלה.
זאת לא ירדן, הוא כבר הראה לי את הירדן המאוהב הנקבה הזה
ראיתי ששלומי והיא סיימו לדבר והתקרבתי…
(השיחה שנמצאת למעלה בנ.מ של עדן.)

נ.מ של שלומי:
אחרי שעדן אמרה לי שירדן בחוץ יצאתי אליה.
פתאום אני רואה אותה, יושבת על הנדנדה היא לא קלטה אותי
מה היא רוצה להרוג אותי? כל דבר שהיא לובשת יותר יפה עליה מהשני, איך היא מטפחת את עצמה ושומרת על עצמה אצלנו אין הרבה כאלה בבצפר.
"מה חיים שלי? למה בחוץ?" אמרתי והיא מהבהלה קפצה
היא ראתה אותי והתחילה לצחוק:"זה לא ילך ככה יש לי לב חלש"
"אני בטוח" אמרתי בציניות
"די, שתוק" אמרה וצחקה, אין על הצחוק הזה אין
"למה לא נכנסת לאכול?"
"אין לי עוד בגד להחלפה" אמרה שכעס שמעורבב עם ציניות
צחקתי ועניתי לה:"אהה בגלל זה?"
"לא" צחקה כזה והוסיפה "אני פשוט לא רעבה"
"טוב כבר סיימו לאכול הם בטח מתחילים ב"מסיבה" שלהם"
יואו ראבק, מה זה היופי שלה אני עוד שלי מביא לה איזה אחת (נשיקה למי שלא הבינה ורוצה לבקר לפני שהסברתי)
היא חייכה :"מה זה המבט הזה?"
"מה? כלום" אמרתי וגירדתי בראש
"טוב יאללה בוא" נעמדנו והתחלתי לצחוק
"מה?" היא אמרה במבוכה
"גם שאת על עקבים את עדיין לא עקפת אותי"
"מה ציפית חמוד? אתה טאוויל "(גבוה במרוקאית,ערבית וכאלה)
"לא לא לא, אני לא טאוויל, את גמדה"
"גמדה אני? פחח אני עוד כמה סנטימטרים 1.70" אמרה בגאווה כזאת
צחקתי ואמרתי לה:"כן?! ואני 1.85"
"שמע ישראל, טוב יאללה בוא כבר!" אמרה, חייכה ומשכה אותי לכיוון המקום
התחלנו ללכת והיא אמרה משום מקום:"שלא תחשוב ששכחתי מה קרה היום."
ידעתי על מה היא מדברת, אבל שיחקתי אותה ראש קטן.
"את מה?"
"עזוב לא משנה" אמרה ונהיית קרה בשנייה, אבל שמעתי בקול שלה אכזבה כזאת.
התחרטתי , טוב מה זה עכשיו הרגשי הזה אבל? עד עכשיו היה טוב. שלא תחשבו
שלא זכרתי! לא הפסקתי לחשוב על זה לשנייה אחת.כמו איזה כוסית אחרי נשיקה ראשונה מה אני יעשה אני לא שולט בזה, אני לא אוהב אהבה, אני לא שולט ברגשות אני מדבר כמו לא יודע מה כמו איזה הומו בגלל רגשות. מעדיף לא להרגיש, מסכות, כל יום מישהי אחרת בלי מחויבות בלי רגשי בלי כלום. אבל מה אני יכול לעשות נגד? כמו שאמרתי אני לא שולט בזה כל פעם שאני לידה אני נרגע, רק מהקול שלה עזבו קול, מבט וכמה אנחנו מכירים? אפילו לא יום.
שאני לידה עולה לי חיוך כוסעמק אני לא בן אדם של רגשות!
היא באה להתקדם בלעדיי החזקתי לה ביד והיא אמרה לי בקרירות ואכזבה:"…..

תגובות ואני אמשיך יפות שלי הפרק הבא כבר כתוב.
אוהבת.