נתתי לך ללכת כי מגיע לך יותר-פרק 18

מהפרק הקודם:
נק' מבט בן:
קיבלתי הודעה מאת: 'אהבת חיי היפה' . ישר עלה לי חיוך
'אני אוהבת אותך..'
________________________________________
מה? עדן? אהובתי? לא ידעתי מה לעשות עם עצמי מרוב
אושר פשוט צרחתי קפצתי התלהבתי כמו ילדה בת 6 שראתה
את ג'סטין ביבר או משהו
ואז כתבתי לה

-נק' מבט של עדן:
כל כך שמחתי שירדן עשתה את מה שרציתי לעשות כל כך הרבה זמן,
"אומייגאד הוא מקליד הוא מקליד" צרחתי לירדן
היא צחקה והוסיפה:" מישהי פה מאוהבתת"
"שתקי"
"אומייגאד הוא שלחח" צרחתי לה והיא קפצה ובאה לידי
מאת: 'מאמי שלי'
'מאמי שלי אני אוהב אותך את לא יודעת כמה
אני כל כך מאושר ממשפט כל כך קטן, זה לא שיחה לוואצאפ ואת יודעת את זה
בואי אליי, אני אוהב אותך אישה שלי..'
"איזה נושש" אני וירדן צעקנו ביחד
"טוב חמודה את צריכה להשקיע ולא להשקיע בואי בואי נסדר אותך
יאללהה" ירדן אמרה ותפסה פיקוד חח חולה על הילדה הזאת נשבעת
"צ'רני מה הייתי עושה בלעדייך"
"מתה כנראה"
צחקנוו "מישהי מתלהבת"
"יאללה"
בסוף בחרנו את זה
(קישור ברציתי להוסיף.)
"טוב מושלם רק דבר אחד." ירדן אמרה
"להוריד את התיק." אמרנו יחד וצחקנו
"לב שלי את מושלמת יאללה לכי"
"טוב כפרה שלי לאב יו"
אמרתי ויצאתי לכיוון הבית של בן, אחרי חמש דקות הגעתי
הופתעתי מכמה שהם גרים קרוב
דפקתי, והלב שלי? כמו ברכבת הרים אבל ניסיתי להיראות אדישה
הוא פתח ואמר:"וואו". אוטומטית הסמקתי ועלה לי חיוך. לא אמרתי שאני אדישה?
"מה?"
"את"
"אתה לא מזמין אותי להיכנס?"
"חח ברור ברור כנסי יפה שלי ממתי את שואלת?" הוא אמר וגירד בעורפו
וצחקקתי
עלינו אליו לחדר התיישבתי על המיטה והוא ישב מולי על הכיסא
"למה?" הוא שאל
"למה מה?"
"למה עכשיו?"
"הייתי חייבת להוציא את זה"
"את מה?" הוא אמר, מנסה שאני יגיד לו
"את המשפט"
"איזה משפט?"
"אני אוהבת אותך מפגרר"
"אוו לזה חיכיתי… רגע מה מפגר?"
"מפגר שלי?"
"רק שלך כפרה שלי"
הוא אמר ונישק אותי.. למה חיכיתי כל כך הרבה זמן לדבר שמביא לי כל כך
הרבה אושרר
"אני אוהבת אותך"
"אני אוהב אותך, התגעגעתי אלייך"
"גם אני בייבי"
"צריך לחגוג את זה היום. יוצאים."
"אבל שלומי וירדן.."
"הגיע הזמן שישלימו"
"טוב, נכון"
"טוב כבר ארבע, בשמונה תאספו אותנו? מהבית של ירדן?"
"אין בעיה אישתי"
"טוב אני חייבת לעוף להארגןן"
"יש עוד ארבע שעות יא גמורה"
"יש *רק* עוד ארבע שעות, ואני מדגישה רק"
"חחחחח אח כמה שאני אוהב אותך"
"גם אני לאב אותך מלא אני הולכת ביי מאמי"
"ביי אחת שלי" נישקתי אותו והלכתי לירדן
"חזרנו" צרחתי בהתלהבות
"ידעתי כפרה עליכם"
"יוצאים היום"
"גם שלומי בא?"
"כן"
"אני לא באה היום"
"יאללה נו לא בשבילו בשבילי אפילו אל תהיי בקרבתו"
"אוף איתךך"
"יאללה את כבר אחרי מקלחת לכי תורידי את מה שעשיתי לך בשיער ותחפפי ואני אלך למקלחת של אמא שלי להתקלח"
"אין בעיה סיסוש"
אחרי המקלחות יצאנו עם מגבות ועמדנו מול הארון
"אוקיי את קחי את זה ואת זה, הנעליים האלו יופי"
"סבבה לב ואת תיקחי את זה, עם זה , והנעל ההורסת הזאת"
בחרנו אחת לשנייה בגדים
אני לבשתי: – ב"רציתי להוסיף."
ירדן לבשה:- ב"רציתי להוסיף."
אני עשיתי לנו את השיער וירדן איפרה אותנו. שמונה ועשרה נו כולה עשר דקות זה לא כזה נורא עשינו פינישים אחרונים הכנסנו בתיקים מטען, אודם, מייקאפ, מעגל ריסים, בושם, פלאפון ומפתחות.
חמש שיחות שלא נענו מאת: 'מאמי שלי', 'שלומי גיסי' חח אוי אני צריכה לשנות את השם שלו
בן התקשר
"הלו"
"אנחנו רבע שעה למטה רדוו"
"טוב טוב" אמרתי וצחקתי
"יאללה אוהב אותך"
"גם אני ביוש"
ירדנו למטה והבנים יצאו מהאוטו בן בא אלינו ואמר "היה שווה לחכות יפות שלי"
הוא חיבק את ירדן ואז התקרבנו והיא זזה הצידה
"אני אוהב אותך"
"אני יודעת"
"מה זה אני יודעת, בואי לפה" הוא אמר ונישק אותי אחח אני מאוהבת בדבר הזה

נ.מ של ירדן
ראיתי את עדן ובן ונזכרתי בשלומי.. הוא עמד מולי לא ידע אם להתקרב או להישאר במקום באתי להתקרב אבל משהו עצר אותי, אולי זה לא הזמן הסתכלנו אחד על השנייה, בהינו ואוטומטית עלה לשנינו חיוך.. כמו אז בטיול שנתי, שרק נפגשנו, השפלתי מבט ונכנסנו למכונית שלומי נהג ובן רצה לשבת מאחורה עם עדן, ולא רציתי להפריע להם אז התיישבתי מקדימה.
"התגעגעתי אלייך" הוא פתאום אמר
"יופי לך"
"ירדן אני אוהב אותך" ופתאום השניים מאחורה שמעו והתחילו עם ה:"אווו" שלהם כאילו האווירה לא מספיק חמה ומתוחה גם ככה
"אתם סתמו תפה" אני ושלומי אמרנו ביחד וצחקנו
"או הגענו, בדיוק בזמן."
במשך כל הערב התחילו איתי ועם כמה חמודים די זרמתי, צחקתי, רקדתי וזה הרתיח את שלומי
"נו מה?"
"מה את רוצה?"
"מה זה הפרצופים האלה שאתה דופק לי כל הערב? כולם ברחו ממני."
"יופי שידעו שאת שלי."
"חה. כפרה אם אתה לא זוכר אני לא סיימתי את זה בינינו אתה עשית את זה"
"לא רציתי לסבך אותך..הייתי מעורב עם אנשים לא טובים בגלל חבר"
"נו ספר"
"עומר? הוא היה לוקח סמים תקופה והוצאתי אותו מזה אבל הוא הסתבך עם אנשים לא טובים ואני עם האגו שלי ניסיתי לסדר הכל והסתבכתי גם אני. אבל זה עבר"
"יופי לך."
"נו אני אוהב אותך"
"מזל טוב."
"לכי כוסעמק" אמר בעצבים והלך.
אולי הייתי אגרסיבית מדי? צינית מדי? אדישה מדי? ולמה כל כך אכפת לי, הרי אני ניפנפתי אותו.
לא עברו חמש דקות והחלטתי להיות בוגרת וללכת להתנצל הלכתי לחפש אותו
ו….
כמובן, למה חשבתי שהוא באמת אוהב אותי? למה הוא חייב להרוס תמיד? שיתנשק עם הזונה הזאת. אני איתו גמרתי!