נתתי לך ללכת כי מגיע לך יותר-פרק 15

מהפרק הקודם:
בדיוק בזמן לשעה שלישית רק ששכחנו ששעה שלישית יש לנו מתמטיקה.
למה רציתי לבוא לבצפרר תזכירו לי ?
לא היה לי כוח אבל הייתי חייבת להיכנס פתאום ראיתי את עדן קפואה במקום
הסתובבתי לראות לאן היא מסתכלת ו…..גאדדד

פרק 15
לי עמדה שם (מי שלא זוכרת את לי ובצדק היא הייתה החברה הכי טובה שלי עם, יש עלייה בהקדמה. אוהבת )
מתנשקת עם איזה מישהו…. מי זה? פאק בן אני לא מאמינה
הסתכלתי על עדן.. ראיתי איך היא מנסה להילחם בדמעות היא פשוט קלטה שבן רואה אותה הסתובבה ורצה

נ.מ מבט של לי
דיי נמאס לי מהעדן הזאת ירדן הייתה החברה הכי טובה שלי. הרבה לפני שהיא הכירה את עדן היינו עושות הכל ביחד. מכירות בנים יחד, בוכות יחד, צוחקות יחד הכל.
ואז עדן הנחש הזאת נכנסה באמצע והתרחקנו עד שבקושי שלום שלום היה בינינו אבל זהו היא תשלם על זה. לא אכפת לי כמה יכאב לה. שתבין מה זה לקחת לה דבר כל כך חשוב ומשמעותי בחיים שלה הלכתי לבצפר והפתעתי לראות את בן שם אחרי המסיבה אתמול מהצד השני ראיתי את עדן והוא היה עסוק בפלאפון לא שם לב למה שקורה סביבו פשוט באתי אליו והבאתי לו נשיקה של החיים ומהצד ראיתי את עדן מסתכלת ו…שיט גם ירדן הייתה איתה. יופי זה מה שחסר לי עכשיו. בן העיף אותי בשנייה שהוא הבין מה קורה ועדן רצה לשירותים וירדן כמובן בעקבותיה
"כוסאמאמאשלך מה זה היה? יש לי חברה יא מכוערת"
"לא לעוד הרבה זמן."
"אינעל אבוק תודה רבה באמת עופי לי מהעיינים" והלכתי בלי לומר מילה, אני לא גאה במה שעשיתי אפילו לא לרגע פשוט העצבים עלו לי למוח
הלכתי לשירותים להתנצל בכל זאת עשיתי ואז חשבתי וראיתי את עדן על הרצפה בוכה וירדן מחבקת אותה ירדן הרימה את הראש והסתכלה עליי בזלזול
"עלייך לא הייתי מאמינה לי, את לא כזאת. את… את מגעילה אותי" היה קשה לי לשמוע את המילים האלה יוצאות מהפה של ירדן אבל היא צודקת
באתי להגיד משהו ועדן הרימה את הראש הבת זונה ופתחה את הפה
"את בן אדם קטן. אני שונאת אותך כל כך" אמרה בין התייפחות לזאת שאחריה.
"עזבי. אין טעם" אמרתי ויצאתי שיטטט מה עשיתי מה

נ.מ של עדן
זה שוב קורה אני מרגישה התקף חרדה די נמאס לי
"יפה שלי אחותי די תנשמי תנשמי אני כאן אל תדאגי" ירדן אמרה ששמה לב מה קורה לי.. קמנו שטפתי פנים ויצאנו החוצה נשמתי ולאט לאט התחלתי להירגע ומולי? בן עמד.
"לך מפה בבקשה"
"מאמי תני לי להסביר זה לא.."
"זה לא מה שאת חושבת? כן בן? יש אותך ביותר נדוש?"
וירדן קטעה אותי ואמרה
"אחותי אני יודעת למה לי מסוגלת. תני לו להסביר, אני אשאיר אתכם לבד" מה אכפת לי אני לא רוצה עכשיו להיות איתו לבד אוף
"לא ירדן"
"בי עדן." היא אמרה והלכה
"נו יש לך שתי דקות."
"אפשר חמש?" אמר וחייך וניסיתי להתאפק ולהישאר בדמות הרצינית והעצבנית, מה שהלך די בקלות.
"נו"
"אני אוהב אותך ואת יודעת את זה, ניראלך שאני יוותר על דבר מושלם כמוך בשביל המכוערת הזאת? הייתי עסוק בפלאפון באתי לשלוח לך הודעה והאהבלה הזאת פשוט באה ונישקה אותי, ברגע שהבנתי מה קורה פשוט העפתי אותה ממני וקיללתי אותה."
"לא יודעת בן זה לא היה ניראה ככה"
"נו את יודעת שאני לא כזה את יודעת מה לכי לשאול אותה, אני חושב שהיא הבינה מה היא עשתה."
טוב הוא צודק, זה לא יכול להזיק אני גם ככה חושבת על הגרוע ביותר כרגע.
"טוב."
הלכנו יחד שהיא לא תחשוב לשקר לי.
קלטתי אותה יושבת בחוץ על הספסל עם רגליים מקופלות על הספסל , ראש בין ברגליים וידיים מחבקות את הברכיים. התקדמתי אליה וביקשתי מבן לשמור מרחק של כמה צעדים
"לי?"
שאלתי והיא הרימה את ראשה, רואים שהיא בכתה
"תקשיבי זה הכל אני הוא לא אשם אני מצטערת אל תאשימי אותו הייתי עצבנית ו…" אמרה ושוב התחילה להתייפח
"תודה, זה מה שהייתי צריכה לשמוע."
הרגשתי הקלה ובו זמנית רחמים כלפי לי.. אולי לא היינו חברות הכי טובות אבל היינו חברות ולא יודעת למה לא כעסתי עלייה אבל ריחמתי עליה..
"נו את רואה?" בן אמר לי
"כן. אבל אוף בנצ'וק"
"נו מה עכשיו חיים שלי?"
"לא יודעת קשה לי עם כל זה זה חדש לי"
"אני לא אפגע בך.. את יודעת את זה נכון?"
"כן, ניראלי."
"מה זה נראה לי? נשמה שלי אני לא אפגע בך אני אוהב אותך"
"אני.. אני.. אני אוהבת אותך!"
אמרתי והוא נישק אותי
אני צריכה להתחיל לתת אמון בו, הוא אוהב אותי הוא נלחם עליי אני רק מקשה על הקשר הזה.
"טוב לכי לכיתה"
"טוב מאמי אני אוהבת אותך"
"גם אני אוהב אותך מלא יאללה לכיתה"
"גם אתה לכיתה."
"מה? למה?"
"ככה יאללה"
"נווווו ממני לא יצא שום דבר"
"לא מעניין אותי יאללה בשבילי"
"רק בשבילך" אמר בייאוש
"יופיי" אמרתי ומחאתי כפיים
"חולה עלייך חולההה" אמר ונישק אותי באף
הוא ליווה אותי לכיתה ואני די מקווה שאחרי זה הוא הלך לכיתה שלו
ניכנסתי לכיתה
"מה פשר האיחור הזה גברת עדן?"
"אני מצטערת לא הרגשתי טוב"
"אתם חושבים שזה עדיין עובד על המורים הא? טוב שבי מהר בזבזת מספיק זמן לשתינו ולכיתה"
התיישבתי ליד ירדן וראיתי אותה כולה מחויכת
שלחתי לה פתק למה גם ככה המורה חמה עליי
'מה החיוך הזה?'
היא חייכה יותר וכתבה לי
'שני כל הבוקר מקיאה בשירותי בנות'
אוי איזה ילדה הירדן הזאת ניסיתי להתאפק וצחקתי בשקט
'חחחחח אח ירדנה תהיי בריאה'
היא לחשה לי :"בעזרת השם.."
ניגמר השיעור ושיעור אחר כך היה לנו שיעור חופשי
"איפה שלומי?"
"לא יודעת…שלחי לו הודעה"

נ.מ של ירדן:
באתי לפתוח את הפלאפון לשלוח הודעה וראיתי על הצג של הפלאפון התראה, הודעה
מאת: 'בייבי שלי'
'זה נגמר.. :('
מה?!