נתתי לך ללכת כי מגיע לך יותר-פרק 12 *תקראו בבקשה מה שכתבתי ברציתי להוסיף.*

היא התעלפה, נכנסתי ללחץ התחלתי לחלק פקודות ואין לי מושג בשיט מה אני עושה
"תרימו לה תרגליים, תזמינו אמבולנס תעשו משהו רבאק" הרמתי אותה והשכבתי אותה על הספה, עדן באותו זמן הזמינה אמבולנס ואחרי עשר דקות הוא הגיע. שהם הגיעו עדן אמרה שלום לאחד הפרמדיקים ומסתבר שהוא משפחה של ירדן. הוא אמר שזה התייבשות בסך הכל וההורים שלה לא אוהבים שהיא בבית החולים והם פשוט יזריקו לה נוזלים באמבולנס וייקחו אותה הביתה כי זה לא משהו מסוכן והכל יהיה בסדר . עלינו לאמבולנס, הזריקו לה נוזלים :"אל תדאג, שעה, שעה וחצי מקסימום היא תהיה בסדר."
הגענו אליה הביתה העלנו אותה למעלה והיה נעול. "רגע, יש להם מפתח בתוך הוואזה הגדולה עם הפרח. ירדתי את החמש מדרגות וחיפשתי את המפתח :"מצאתי" אמרתי אחרי כמה שניות בודדות. פתחתי את הדלת והעלנו אותה לחדר שלה. הבית היה שקט, חשוך וריק.. בן ועדן באו כמה דקות אחרי שהפרמדיקים הלכו. נשארו שעה בערך והלכו, לא היה משהו מעניין. "שלומי, אם היא מתעוררת תתקשר אליי." ישר עדן אמרה "לא צריך יפה שלי, כבר מאוחר לכי לישון. מחר תדברי איתה" אמרתי לה ונתתי לה נשיקה על הלחי "לא! לפחות תשלח הודעה."
"טוב, יא עקשנית."
"לילה טוב." אמרתי והם הלכו.
עשר דקות אחרי שהם הלכו היא פקחה עיניים, מרפי.
היא הסתכלה עליי בישנוניות "בוקר טוב, קטנה שלי" אמרתי תוך כדי זה שאני מלטף את שיערה.
"מה קרה?"
"התייבשת והתעלפת"
"הא." אמרה די בהבנה יחסית למישהי שהתעלפה
הסתכלנו אחד על השנייה ואז כמובן נורא מתאים לה היא חייכה והשפילה מבט. היא עוד מובכת שהיא לידי, אני אוהב את זה את הביישנות שיוצאת ממנה שאני בסביבה כפרה שליי
"אממ, אמא שלי ואחים שלי במסיבת פיג'מות אצל איזה חבר ואני לא רוצה להישאר לישון לבד אחרי מה שקרה מקודם אז…" קטעתי אותה כי ראיתי שהיא מתפדחת
"ברור אהובה שלי, אין מצב שאני משאיר אותך לבד."
היא קמה מהמיטה והתיישבה והחזיקה בראש, כנראה סתם סחרחורת אבל אני ישר נבהלתי.
"אל תקומי, אני יורד למטה להביא לך מים ומשהו מתוק." רצתי למטה למטבח הוצאתי שוקולד ומזגתי לה מים ועליתי חזרה. "קחי קטני" היא לקחה שתי לגימות מהמים והניחה את הכוס על השידה. "מה עם השוקולד?"
"לא באלי."
"אין דבר כזה לא בא לי , את חייבת." היא פתחה אותו, לקחה ביס ודחפה לי אותו לפה .
"למה זה היה טוב?" אמרתי, חייכתי וניקיתי את השוקולד מסביב לפה, בואו פשוט נאמר שהיא לא המכוונת הכי טובה בעולם.
היא קמה, לקחה מהארון איזה חולצה של צופים ומכנס קצר ויצאה מהחדר "אני אצא זה בסדר." אמרתי לה
"אני הולכת להביא לך משהו נוח." יצאה וחזרה לבושה עם הפיג'מה שלה ועם מכנס קצר של בית וחולצה:"זה של דוד שלי הוא בן 21 אז חשבתי שיהיה לך טוב פחות או יותר"
"אממ, איפה אבא שלך?" שאלתי די באי נוחות מפני שהיא לא הזכירה אותו
"ההורים שלי גרושים."
"אה, אני מצטער אני כזה חסר טאקט לפעמים."
"אויש לא נורא זה לא שהוא מת חס וחלילה בסך הכל גרושים."
"אוקי עכשיו אני יודע." אמרתי והיא חייכה

נ.מ של ירדן:
נכנסתי מתחת לשמיכה והוא חיבק אותי בזרועות החמות והגדולות שלו. אני מרגישה ביטחון שאני איתו.
הוא צילם אותנו שאני מכורבלת בשמיכת צמר והוא מחבק אותי מסביבה לה ומקרב אותי אליו ואנחנו שנינו צוחקים. ראיתי את התמונה, אחת היפות שלנו באמת. "אני אהבתי אותה"
העלתי וכתבתי:'לילה טוב ממני ומהסיבה לחיוך שלי.'
'בייבי קטנה שלי, אוהב אותך'
"אני אוהבת אותך, תודה על הכל."
"אין לך על מה, תודה לך אהובה שלי. לילה טוב אני אוהב אותך"
הוא נישק אותי והלכנו לישון.

~בוקר~
קמתי ושלומי עדיין ישן, לא רציתי להפריע אז הזזתי את היד שלו בעדינות והוא הסתובב לכיוון הקיר, הלכתי על קצות האצבעות לאמבטיה שלי שטפתי פנים, עשיתי ארגוני בוקר וירדתי למטה להכין לי תה, הוא אמר שהרופאה צריכה לבוא בתשע לביקורת, השעה הייתה שמונה ועשרה. התיישבתי עם התה , השמיכה והפלאפון בחצר על הנדנדה והסתכלתי מה חדש באינסטגרם, טוויטר, וואצאפ. אתם יודעים, להתעדכן. שמעתי את הצעדים שלו:"בוקר טוב" קמתי לכיוונו עמדתי על קצות האצבעות מחזיקה את התה והוא נישק אותי "עכשיו זה בוקר טוב" הוא אמר והכין לו קפה. התיישבנו יחד בחוץ ודיברנו בשעה 8:50 בערך הייתה דפיקה בדלת , קמתי לפתוח וזאת הייתה הרופאה שלי. "אוקיי, בואו נראה מה יש לנו כאן." היא עשתה לי כמה בדיקות 20 דקות פלוס מינוס ואמרה:"כמו שחשבנו, התייבשות. תשתי הרבה ותנוחי ותוך יום יומיים את חוזרת לעצמך." גילגלתי עיניים, ספרי לי משהו שלא ידעתי גברת 'רופאה' . "תודה רבה" שלומי אמר וליווה אותה לדלת. "שלומיי" אמרתי קופצנית מתמיד
"מה?"
"בוא נעשה משהו! אני מרגישה יותר טוב"
"לא לא לא, אני לא לוקח את הסיכון *היום* נחים"
"נו אבל.."
"אני לא זוכר ששאלתי משהו"
"יואוו קוף!"
"מכוערת"
"מי תרצה אותך"
"נדמה לי שאת"
"אני פשוט מרחמת עלייך, אתה מבין ?"
"ממש טובת לב שכמותך."
"ראית מה זה"
"שתקיי" הוא אמר וחיבק אותי צחקנו ושמנו איזה סרט קומדיה עם אדם סנדלר אהוב ליבי.
קיבלתי הודעה, מאת: צ'רני
'יפיופה שלי, איך את מרגישה ?'
'אני בסדר תודה אחותי. לכי תלמדי אני עם שלומי.'
'חחח טוב לאב יו'
'לאב יו מור'
הייתה דפיקה בדלת קמתי לפתוח ו…