נשמתו של שטן הקדמה

"אבל למה?" שאלה אמה כמעט בבכי "את באה משושלת טהורת דם!,והוא…הוא… טוב רק תסתכלי עליו !!. הוא רע עד העצם!" היא צעקה בשנאה ברורה כלפי בחור צעיר ,כחול עיניים, שישב בהנאה גלויה בסלון ביתה. "אני אוהבת אותו אימא!" צעקה ויולט ברגש "זה לא מספיק בשבילך?"
"לא זה לא! הוא שד, שטן שעלה מהגיהינום! משימתו היא כנראה לגנוב את כנפייך!!" כעת דיימון נעמד עיניו היפות בוערות בחמת זעם ולחש בכאס" אני לעולם לעולם לא אפגע בה! .אני אוהב אותה" בזמן שאמר משפט זה הוארו עיניו בזוהר רך של אהבה אמיתית וטהורה ולחייה של ויולט הסמיקו מעט. "לא ארשה זאת!!" צעקתה של האימא גדעה את הרגע הקסום, "צאו מביתי!"
הם חלפו על פניה שלובי זרועות לעבר הדלת. ממש לפני שהגיעו לכניסה תפסה האמא הכועסת בידה של ויולט ואמרה בנימה מאוכזבת יותר מאשר כועסת" ציפיתי ממך לגדולות ילדה ותראי מה הבאת לי" . ויולט המשיכה ללכת לעבר היציאה עם דמעות בעיניה ,אבל ידה עדיין הייתה משולבת בחוזקה בזו של דיימון.