נשיקת שנאה 5

בבוקר לא חשתי בטוב , הגרון שלי כאב ,והשרירים שלי היו תפוסים , אני חושבת שהיתקררתי . בלילה לא ישנתי טוב ,כול הזמן היתהפכתי פעם לצד ימין ופעם לשמאל כי לא היה לי נוח .החלון שלי היה פתוח כול הלילה והמשב רוח קריר ניכנס דרכו,היתכשתי בשמיכה הדקה שלי אך היה לי קר ,היתעטפתי בה כדי שתכסה את כול כולי ,אך עדיין היה לי קר ונירדמתי כך ,ובבוקר הינה היצטננתי איזה כיף לי ממש ,אני מרגישה כול כך עלובה . אני מרגישה עלובה מצד ראשון על מה שקרה עם קולטון אמש ומצד שני על זה שאני לא מרגישה טוב. הגעתי לעבודה, הרגשתי כאילו אני זקנה בת שבעים הלכתי ברגל כי הפעם לא היה לי מספיק כוח כדי לרכב באופניים ,אין לי רשיון נהיגה ,כי אין לנו מספיק כסף כדי לממן לי דבר כזה .וגם אני חושבת שזה הוצעה מיותרת .בכול כמה פסיעות הרגשתי שאני מועדת .כשניכסתי לעבודה ,(באיחור,אבל לא כמו של קולטון אצלו זה היה מוגזם!!!!!) ג'ואן וקולטון היו באמצא לתקן איזה ג'יפ אפור .אני ניכנסתי ממש בשקט, אך כשהישתעלתי ג'ואן קפץ ממקומו בבהלה , וקולטון רק היסתכל עליי בהבעה הקרירה שלו ,"אבהלת אותי אלרי ,הייתי יכול לקבל דום לב ביגללך " אמר ג'ואן בהקלה ולקח נשימה ארוכה ,קולטון סכר אותי במבטו תחילה היסתכל על נעליי האולסטרס השחורות שנעלתי לאחר מכן על המכנס השחור שלבשתי ואז נעץ את מבטו בז'קט שלבשתי ,ומשום מה זה היה נורמלי לחלוטין כי זה היה הז'קט שלו ,"באת להחזיר לי אותו?" אמר בקול נוקשה והביט בעיניי , לא היתייחסתי והיתיישבתי על המנוע של המכונית השחורה שהיתה הכי קרובה לג'ואן ולקולטון . אני היתאטשתי ללא הרף ,והישתעלתי גם כן , ג'ואן הביא לי חבילת טישו והציע לי לנוח , קולטון עשה את העבודה במקומי וזה היה טוב לשם שינוי .כי בפעם הקודמת עבדתי במקומו והוא בא באיחור ואפילו לא אמר את הסיבה לכך. הוא אף פעם לא אמר לי איפה הוא נימצא . ג'ואן הכין לי כוס תה חם למרות שהיום היה יחסית חם ,ומרוב שהיה חם קולטון הוריד את החולצה שלבש והוא נישאר רק עם גופיה שהיתה מחמיאה מאוד לגוף החטוב והשרירי שלו, אך כשהיתעמקתי יותר בלהביט בו שמתי לב לסמנים האדומים על צווארו הסימנים שאני בעצמי עשיתי בלי לשים לב. לחיי רתחו כשחשבתי על זה ,ממש היתביישתי מהידיעה שאני עשיתי לו את זה ,זה לא פעם ראשונה שאני עושה היקי למישהו או שעשו לי ,אך זה פשוט נורא מבייש שהוא לא מסתיר את זה או משהו.סיימתי לשתות את התה במהירות . הרגשתי שאני מוכנה לחזור לעבוד . עמדתי ליד קולטון שתיקן בדיוק את המצבר במרצדס הכסופה .ניגשתי לארגז הכלים . לבשתי את כפפות העבודה שלי והחזקתי כלי עבודה ביד ."מה את עושה ?" קולטון עזב לכמה דקות את המרצדס שתיקן והיסתובב עליי כדי לראות מה אני עושה "עוזרת לך" אמרתי בפשטות והוא זקף גבה "את בטוחה ?כי את לא ניראת טוב" אמר ולא היתבדח "גם אתה ניראה מצויין ,תודה" אמרתי בפרצוץ נעלב "לא אלרי, לא הבנת אותי נכון ,כדי שתנוחי את לא מרגישה טוב " הוא דואג לי או שאני מדמיינת? .קולטון בחיים לא דאג לאף אחד לא לבנות ולא לבנים , הוא גם בחיים לא היה נחמד אליהם אפילו אם הם היו קרובים עליו הוא לא היה דואג להם אפילו לא היה אכפת לו ,אם הם היו מתים הוא היה יכול לחיות עם זה."זה בסדר אני אחיה אל תדאג" אמרתי והמשכתי איפה שקולטון עצר .מצאתי את השבב שהיה במצבר של הרכב הזה והיתעמקתי בלנסות לתקן אותו. קולטון הסיט את שערי מעורפי , ונישק את צווארי ,הרגשתי חמימות קטנה באזור שהוא נימצא בו .אבל למה הוא עושה את זה עכשיו? זה לא הזמן ולא מקום להיתמזמז איתי או לעשות שום דבר אחר חוץ מלעבוד , עצמתי את עיני לכמה דקות מתנגת על מה שהוא עושה לצווארי. "מה אתה עושה?" אמרתי חרישית ,זה לא שאני לא יודעת אבל חשבתי שאני עצבנית עליו ועצובה על מה שקרה אמש, אבל עכשיו הוא בא ומשתמש בי כאילו אני איזה סוכריה זולה שאפשר לקק אותה מתי שמתחשק לך ."את יודעת מה אני עושה אז למה את שואלת ?" אמר בקול סקסי בטירוף ."אתה לא יכול לעשות את זה כאן " אמרתי כשאני גונחת בשקט מהנשיקות ומהיקי שהוא עושה לי,"אני יודע ,אבל אני רוצה אז את לא יכולה לאגיד לי להפסיק " הוא היה נישמע כול כך אגואיסט אבל גם שרמנטי בטירוף . עט עט הרגשתי איך היד שלו מטפסת אל מתחת לחולצה שמוסתרת בז'קט שלו.היא היתה כול כך חמימה וגדולה. אך הייתי חייבת להפסיק את ההצגה הזאת ,אני כועסת עליו ופגועה ממנו על זה שהוא מיתנהג בדרך הזאת ,הוא חזר לאותו המסלול שהיה בו כול הזמן . המסלול שמשחק ברגשותיי שגורם לי להיות מבולבלת שהורס את מה שאני חושבת עליו,זזתי במהרה ממנו "זהו להיום ,אני לא יכולה יותר להחזיק את זה בבטן ,פשוט תלך ממני " אמרתי ברוגע כשאני מנסה לא לבכות , לא רוצה שימשיך בהיתנהגות הזו ,"מה קרה?" שאל בתהדמה . כבר לא יכולתי לשאת זאת .הוא לא יודע מה קרה! שמעתם את זה?!? ,הוא לא יודע מה קרה או מה הוא עשה או אם הוא בכלל הבין מה אמרתי . אני רוצה למות עכשיו,"כלום,פשוט תלך ממני ,אין לי כוח לדבר על זה" אמרתי וכבר לא היה לי חשק לעזור לו בעבודה לא היה לי חשק לחיות יותר .