נשיקת שנאה 4

השארתי את קולטון מבוהל ,הוא עמד קצת רחוק ממני הוא נישאר לעמוד היכן שאני עמדתי לפני מספר שניות ואני היתרחקתי ממנו . אמא שלי יצאה מדלת הבית.ואני נישארתי כמו גוש קרח במקומי,אך לפתא היא הבחינה בי "אלרי,כבר חזרת הביתה? למה את עומדת שם ?בואי היכנסי!" אמא אמרה כששקית בידה וצרור מפתחות .שערה הבלונדיני היה קלוע בצמה והיא לבשה גופיה לבנה וחצאית שחורה קצרה ונעלי עקב שחורות. כנראה היא שוב הולכת לעבודה, "אמ.. כן אמא אני כבר אכנס," אמרתי וניסיתי לחייך .עברתי מבט חטוף לעבר קולטון ,הוא עדין עמד במקומו ,הוא העביר יד בשיערו וסידר את הטישרט הלבנה שלו .זה היה נראה כאילו הוא נבוך וזה היה ממש חמוד ,בחיים לא ראיתי אותו נבוך ובטח שלא ברגעים כאלו ,"טוב,אני הולכת יש אוכל במקרר אם תהיי רעבה " אמא אמרה והחזיקה בידית הדלת של המכונית האדומה שלה ואז שוב היסתכלה עליי "אה ותכניסי גם את החבר החמוד הזה שלך לא חבל שהוא יעמוד כאן ככה סתם " אמרה וקרצה לי לפני שניכנסה לאוטו ונסעה . הנחתי את ידי על ליבי הדופק שלי היה על מאתיים כול כך נילחצתי ,הבאתי כמה פעמיים חבר הביתה והיסתבכתי ממש,אבא שלי לא הפסיק לחפור לי על זה שהוא לא מרשה לי "להיתפרע" יותר מדי אפילו לחבק מישהו הוא לא היה מרשה לי .ואמא שלי להפך היא היתה כול כך נילהבת שהיה לי חבר או סתם ידיד ,היא היתה מרשה לי "להיתפרע" אבל אם היא היתה תופסת אותי עושה זאת בפומבי הייתי כבר קבורה עמוק עמוק באדמה.אחרי שאימי הלכה הלכתי לקולטון כדי להיתנצל על המאורה,היתקרבתי עליו .הוא היסתכל עליי בהבעה הקפואה שלו ,הוא היה עושה את ההבעה הזאת בכול פעם שמשהו לא היה מוצא חן בעיניו, עמדתי לידו והיסתכלתי בעניו "אני מצטערת" אמרתי בקול צרוד , הנחתי את כף ידי על פניו בעדינות ,אך הוא הוריד את ידי מפניו במהירות כך שהיא נחתה לצד גופי בתחושת עצב, למה הוא עשה זאת? עשיתי לו משהו? פגעתי ברגשותייו? ,הוא הביט בי ,ובעיניו נעלמו כול הניצנוץ שחשתי ובמקום זה מלאו את עיניו הגוון האמיתי של קולטון ,הגוון המרושע הזה שאני מכירה . הוא הזיז אותי הצידה והלך למכוניתו ,רצתי אחריו "היי,קולטון מה קרה?עשיתי משהו לא בסדר?" אמרתי בדאגה ,הוא פתח את דלת מכוניתו,תפסתי בכף ידו ורציתי שיביט בפניי,הוא הביט בפניי אך עדין הרשאת הפנים הרגילה שלו נחה על פניו ,בכול פעם כשהייתי איתו הרגשתי שהוא משתנה ומתרכך והרשת פניו תמיד קורנת ,אך למה הוא קר עכשיו ? למה הוא כועס אליי? ."לא היית צריכה להיתרחק ממני ולהשאיר אותי כך , אני חושב שהבנת לבד מה עשית " הוא אמר והיסתכל עליי שניה אחת וניכנס לתוך מכוניתו ,"אז ,זהו ביגלל זה אתה מתנהג ככה ?,ביגלל ששניה אחת היתרחקתי ממך ,אתה חתיכת אגואיסט מסריח , ואני שונאת אותך !" הרמתי את קולי וטרקתי את הדלת על הפרצוף שלו,הוא נישאר פעור פה ,אך שמתי לב ששוב הרשאת פניו היתרככה ,נעמדתי שם רציתי לראות מה יעשה הפעם אך הוא רק התניע את הרכב ונסע . נותרתי לבד כשהלך , אך הז'קט שלו עדיין היה עליי,ונדף ממנו הריח של קולטון .רציתי לבכות ,למה הוא תמיד חייב להרוס את הכול ,להחריב את כול מה שיש בנינו , לפעמיים אני חושבת שהוא עושה את זה כי הוא אוהב אותי ,אך יכול להיות שהוא עושה את זה רק כדי לבלבל אותי ולשבור את ליבי? . הבטתי על הרחוב הריק מאנשים ,ועל המכוניות שחולפות ,הרגשתי מבועטת ,אני מקווה שהוא היתנצל על מה שעשה , כי אם לא אני חושבת שאני אשנא אותו והפעם באמת .