נשבעתי שתמיד אוהב אותך פרק 8

בפרק הקודם:
רוצח שכיר מנסה להרוג את יסמין ואז מגיעה רוצח שכיר איר הורג את הראשון ומציל אותה הוא מתקשר למישהו ממספרי הטלפון בפלאפון שלה שיבוא ושהיא נמצאת באגם מחוץ ללונדון כשהיא חסרת הכרה ולבסוף נפרד שיסמין במשפט "להתראות ילדה שלי"
אביה ואמא שלה מחפשות אחריה
נייל ואלה בארוחת ערב (לא דייט*-*)
עופרי זואי ולירון במסיבת פיג'מות אצל לירון

נקודת המבט של לואי:
ישבנו אני הארי וזאין על הספה בסלון עוד מאז הצהריים בחיי זה קשה ללכת לבית ספר
הבטתי על המסך אבל חשבתי על משו אחר לגמרי
יסמין
לעזאזל מה הקטע של הבחורה הזאת?!
המבט הזה שלה לא יוצא ל מהראש
בחים לא פגשתי אותה אני בטוח אז…. מאיפה הגיע המבט הכ"כ מאשים הזה?!
נזכרתי שנייל כתב לי את כל המספרים של הבנות היום פתחתי את האייפון שלי
הגעת לשם יסמין וחייגתי
הצליל המונטורי נשמע בדיוק חצי דקה ומיייד אח"כ הועברתי למענה הקולי נתקתי
אני שונא להשאיר הודעות
חזרתי לבהות במסך המרצד ולאחר כמה דקות האייפון צלצל
על הצג היה כתוב יסמין
עניתי לשיחה
"יסמין נמצאת מחוץ ללונדון בכביש הפונה לכיוון הים ליד הנהר" אמר לי קול גברי במהירות
"מה?!"שאלתי בתדהמה אך צליל הניתוק ענה לי
לא ידעתי מה לעשות ולבסוף החלטתי מה שיהיה יהיה חטפתי את מפתחות רכב הספורט של זאין מלמלתי משו בלתי ברור ויצאתי במהירות אל החנייה
התנעתי את הרכב ותוך חמש דקות כבר היתי הכביש היוצא מלונדון
החימום ברכב לא פעל ומצאתי את עצמי קופא מקור לא הרגשתי אפילו את הידיים שעל ההגה
אחרי רבע שעה בערך הגעתי אל הנהר
הכל היה חשוך הדלקתי את כל הפנסים וירדתי באיטיות במורד השביל
הכל היה ריק
כנראה סתם מישהו שרצה לצחוק עליי ואני בטמטומי מאמין להכל
הסתובבתי כדי לעשות פרסה ולצאת מהמקום המפחיד הזה כשלפתע הפנס העיר על משהו חום שהיה שרוע על האדמה
יצאתי המהירות ונגשתי לשם
הסרתי את השמיכה החומה ולעיני התגלתה יסמין כולה חיוורת וקפואה שפתיה כחולות ועיניה עצומות
הרמתי אותה מהריות והשכבתי אותה במושב האחורי ויצאתי בדהרה אל עבר בית החולים
בעודי נוסע בטירוף חייגתי להארי
"אה?" ענה לי הארי בשיעמום
"הארי…מהר…תתקשר לאביה…שתבוא לבית החולים המקומי" אמרתי במהירות ובבילבול
"לואי מה שתית?"שאל בקולו האדיש
"אני רציני" עניתי על סף בכי פוזל אל עבר השמיכה החומה במושב האחורי ומנסה להסביר לו מבעד שיני הנוקשות מקור מה קרה
"טוב אני יתקשר" אמר לאחר שהסברתי לו
הגענו אל פתח בית החולים הרמתי את יסמין ורצתי במהירות פנימה

נקודת המבט של נייל:
ישבנו במסעדה הקטנה ודיברנו על כל מיני שטויות
אכלתי כמובן מלא בעוד אלה מביטה בי המומה
לפתע הפלאפון של אלה השמיע דינג דונג קצר של הודעה
היא הסתכלה והחווירה
"מה קרה?" שאלתי לא מבין
"יסמין" היא אמרה ולא יספה
"מה איתה?" שאלתיי בבהלה
"היא בבית חולים…" היא השיבה
"בואי אני יקח אותך" אמרתי בעודי שם שטר של כסף וקם מהשולחן

נקודת במבט של לירון:
זואי ועופרי הגיעו בדיוק כשגמרתי לטגן את הצ'יפס והשניצל ולגמור להכין את הסלט
ישר ישבנו בשולחן והתחלנו לזלול
"יש קטשופ?" שאלה אותי זואי לאחר שלא מצאה במקרר
"ברור" עניתי בעודי קמה ומוציאה מהמזווה בקבוק של קטשופ
נסיתי להוציא קצת ולא יצא לי
התחלתי לדפוק אותו בשולחן ולפתע יצא לי שפריץ ענק בדיוק על השרוול של עופרי
"לא נורא" היא אמרה מיד
"אני יביא לך חולצה" אמרתי בעודי רצה לארון ומביאה לה חולצת פסים קצרה
היא נכנסה לאמבטיה כעבור כמה שניות היא יצאה
הסתכלתי עליה
לכל אורך זרועה העתה תחבושת גדולה ספוגה בדם ופולידין
"מה זה???" צעקתי בזעזוע
היא הסיטה על ידיה ומיד ניסתה להסתיר את זה
"עופרי מה זה?" שאלתי שוב
היא התחילה לגמגם ובדיוק אז זואי נכנסה לחדר
"בואו מהר יסמין בבית חולים" היא אמרה כולה אדומה
"מה?" שאלתי בתדהמה
"כן יאללה בואו" היא אמרה ויצאה
ניגשתי לארון בשתיקה הוצאתי מעיל עור שחור ונתתי לעופרי החיוורת
נכנסנו כולנו לרכב של זואי ויצאנו לכיוון בית החולים….

נקודת המבט של לואי:
אחרי כשנכנסתי אל תוך הבית חולים התחלתי להרגיש סחרחורת נוראה אני לא מסוגל בכלל להסתכל על בתי חולים ועכשיו זה התנקם בי צעדתי בברכיים כושלות וקפואות פנימה בעודי מרגיש איך אני עוד שנייה נופל ביחד עם יסמין בידיים המאובנות וחסרות התחושה שלי הסתכלתי על פניה ופתאום ראיתי שאפה ופיה מדממים
נפלתי על בירכי בחולשה
אני לא מסוגל לראות דם
בעודי מביט על העולם המסתחרר לו סביבי ראיתי דמות בחלוק לבן רצה לעברי ולוקחת מידי את יסמין רק אז הסכמתי לעצמי ליפול על הרצפה הקרירה ולשקוע אל תוך ערפל שחור ומבורך