נקמת האהבה פרק 1 חורבן זאוס חלק 2

נקמת האהבה פרק 1 – חורבן זאוס
לאחר החורבן הנורא שהשליט זאוס על היער אשר מקביל לכדור הארץ, אף אחד מתושבי אולימפוס לא העז לפתוח פיו להוציא הגה.
כולם היו המומים.
כיצד זאוס יכל לעשות דבר נורא שכזה? להרוג תושבים חפים מפשע? בנוסף לכל אלפי חיות היבשה והים?
אחרי הכל אי אפשר להאשים את זאוס, הוא היה כל כך כעוס מהתנהגותם הברברית של בני האדם.
ולגבי החיות? הוא לא רצה שהן יסבלו מבני האדם.
אז זאוס החליט: כשהשמש תגיע לאמצע השמיים וכשאנשי הכפר יעבדו את אדמתם הוא הרים את מי הנהר וגרם לאסון.
מי הנהר עלו על גדותיהם וסחפו כל הניקרה בדרכם.
כל האלים נהפכו ללבנים כמו ענני השמיים.

זאוס עצמו, הוא היה אדום כמו אש מתפרצת מלפיד של אדם, בתוכו זאוס הרגיש כעס אך גם השפלה ואכזבה מבני התמותה.
הוא נתן להם את כל מה שיכל.
אדמה לשתול בה את יבולם כדי לאכול, נהר שופע במים מתוקים כדי שיוכלו לשתות להתרחץ ולהשקות את יבולם, עצי פרי מלאים בכל טוב.
הוא ממש אהב את בני התמותה והם אהבו אותו.
עד שמקרה אחד גרם נזק, זאוס לא הוריד גשם במשך חודשיים מכיון שרצה לרצות אותם, הוא חשב על מקום שיתאים יותר מהמקום שהם חיים בו.

בני התמותה התאכזבו והחלו לזלזל בו, עד כמה הוא אינו יכול דבר.
עד כמה הוא לא מתחשב, הוא יכל לסבול את זה.
לזאוס היה כוח סבל רב, עד שזה הגיע לדברי הבריאה שלו.
בני התמותה החלו להתעלל בחיות ולהרוג חיות כאוות נפשם כדי שיספק להם בידור.
והחלו להשתמש בצריכת יתר של מים, על מנת לייצר עוד אוכל שלא היה נחוץ עד כדי שיהיה להם עודף של אוכל.
לכרות עצים על מנת לבנות חוות חיות, שיספקו להם בידור.
זאוס לא אהב את כל תאוות הבצע הזו.

כשזאוס ראה את המתרחש בעולם שיצר חמתו גערה בו עד כדי שיצא לו עשן של כעס מהאוזניים והוא השמיד את כל מה שיצר, מקטן ועד גדול מעוף ועד בהמת השדה.
לא נשאר זכר מהעולם שיצר.
זאוס היה מאוד נסער ומאכזב מהתנהגותם של בני האדם.
רק שלושה נשמות נשארו בעולם שרק עתה נולדו.
בהם זאוס לא העז לפגוע.
גם הוא צריך לשמור על מוניטין טוב.

… לאחר החורבן אף ולא אחד מן האלים העז להשחיל מילה לכיוונו של זאוס, חלקם אף פחדו ממנו.
חלקם הזדהו איתו, וחלקם חשבו שהשתבשה עליו דעתו.
הוא שתה יין מקולקל? למה שהוא יעשה דבר כזה?! מקרה מזעזע אפילו את האדס מלך השאול.
לאחר שלוש שנים, חלק רב מהאלים בקשו מזאוס להחזיר את בני התמותה לעולם כי הרגישו שאין להם, תכלית קיום בלעדיהם כמו סופר בלי נוצה וכסית דיו .
לאחר תחנונים רבים, זאוס השתכנע.
והחל להקים את עולם בני התמותה מחדש, בתנאי שלא יכנס שום אדם עד שלא כל היצירה שלו תושלם.
זאוס רצה עולם נקי מתוועה.

זאוס ברא שלוש משפחות בתור התחלה שני הורים וילד או ילדה לכל משפחה.

כדי שתהיה תחילת חיים.
כל האלים נרתמו למשימה, לכל אחד מהם הייתה משימה ברורה.
מלבד, שני אלים: קלימר, ואופאל.
וכאן סיפורנו מתחיל.

שקט גדול שרר באולימפוס, שקט של עשייה, כל אל היה עסוק במלאכתו על מנת להקים לחיים בחזרה את עולמם של בני התמותה.
עיסוק זה היה הדבר המתבקש, לכל היה תפקיד שאפיין את זהותו ותרם להקמת עולמם של בני התמותה.
כולם, מלבד שני אלים.
קלימר ואופאל, הם היו "ילדים מיוחדים של אבא" ככה זאוס קרא להם, לא מוכשרים בדבר אחד.
הם הזכירו מאוד את בני התמותה, לא היה להם מטרה ספציפית אחת כמו כל שאר האלים.
הם התנדבו ועזרו בכל אשר ביקשו מהם.

וכך במשך שנים רבות עמלו ועבדו האלים על מנת לסיים את מלאכתם ולראות את התוצר הסופי.

כחלק מתהליך הבנייה האלים סיכמו בניהם שיהיה אזור אחד של יער משולב עם נהר, ובצד השני של הנהר יהיה כפר קטן המונה 12 אוהלים כמספר האלים באולימפוס, ובכל אוהל משפחה שתאמין באל אחד מהאולימפוס.
וכולם היו מרוצים.
לאחר 12 שנה סוף סוף חזר הסדר על כנו, ונוסף לסדר שכולם צפו לו כל אל קיבל העדה אישית .

מה יכל להיות יותר טוב מזה? לכל אל הייתה העדה אישית לכל אחד היה תפקיד ברור, (מלבד קלימר ואופאל) והכל כשורה.
עד שהגיעה אורחת חשובה מצידו "האחר" של האולימפוס.
אלה, ששמה היה פדימוס.
ופידמוס הייתה טובת לב וכן גם טובת מראה, ושני האחים התאהבו בה על מעל הגג (גג האולימפוס).
מכן סיפורנו מסתבך…
ההמשך יבוא.