נקודת האל-חזור – פרק 1 – בבקשה, ביקורת.

פרק 1:
'אין ספק שהיא חייה טוב.' חשבתי לעצמי כשראיתי את גודל הפנימייה, משהו כמו בית מלון רק שאתה המנקה. תהיתי איך אור הצליח להשחיל אותי לכאן, המקרה שבגללו נכנסתי לכלא היה מסוקר במשך חודשים, כל יום התראיינתי וחזרתי על אותו משפט כל הזמן:״אני לא אשם.״ ואף אחד – אבל אף אחד – לא האמין. בהתחלה זה היה חשד לשוד, הרי כל מי שהמצב הכלכלי שלו גרוע חייב להיות גנב. ואז זה עבר לרצח, כי השמוק דקר את הנער יותר מידי פעמים. והאשמה נפלה עליי כי אני הייתי בזירה, לבוש בדיוק כמו השמוק.
״האני האני!״ שמעתי את קולה של האישה שאחראית על הכל, מדבריו של אור היא מדהימה ומתוקה ואין כמוה. אבל אם תעשה משהו לא במקום תכיר את השטן שבה.
״עוז! ברוכה הבאה! בוא לכאן! אני לא אוכלת!״ היא קראה בקולי קולות והתקרבה אליי עם ידייה שהיו פרושות לרווחה.
״כן. היי,״ עניתי לה בזמן שמחצה את גופי. אור צדק, שנה וחצי ונהיתי כוסית. מזל שלא רואים את הכרס בירה שפיתחתי שם בבית סוהר.
״בוא, נסדר את הניירת שלך ותוכל לנוח בחדר שלך.״ היא התקדמה אל משרדה ושלפה חפיסת דפים. ״תחתום כאן, כאן, וכן, אה וגם כאן! ותמלא את הדברים לגבייך,״ היא מלמלה בזמן שדיפדפה בדפים. לקחתי את אחד העטים שהיה בתוך קופסא והתחלתי לענות על הסעיפים.

״פיניש!״ צעקתי ונופפתי את הדפים באוויר כשסיימתי לחתום על הכל.
״מעולה. זה המפתח. חן הוא השותף שלך, תעשה חיים ותשדל לא לגרום לי לרצות להעיף אותך מכאן.״ היא צחקקה והושיטה לי את המפתח. בת זונה? בת זונה.
חטפתי את המפתח מידה ויצאתי ממשרדה ישר אל המדרגות.

״בוקר טוב! בוקר טוב! מה אמר הפיל לדוב?!״ התחלתי לצעוק ברחבי החדר.
״סתם ת׳פה יא פדופיל!״ חן צעק וניסה לזרוק עליי את הכפכף שלו.
״וואלה לא, כל הזמן הזה שתקתי. הגיע הזמן לחיות!״ זינקתי על המיטה שלי והתחלתי לקפוץ עליה.
״אתה החדש כאן?״ הוא שאל והתמתח.
״אז לא אני קמתי לתחייה ובאתי להרוג אותך.״ גילגלתי את עיניי וכך גם הוא.
״קובי!״ שמעתי צרחות של בחורה מהמסדרון. מיד עזבתי את הניתורים על המיטה ורצתי לראות מי הבחורה שצעקה.
הצצתי מעבר לדלת וראיתי את דניאל, מתנשקת עם החמור. לא זכרתי אותה ככה, כל כך פתוחה שאין לה בעיה עם להראות אהבה בפומבי. היא תמיד התנגדה להתנשק מול כולם או להצטלם בחוץ. מה השתנה?
אבל הכי הכעיס אותי או העציב, זה שהיא איתו, שהיא שכחה אותי, האהבה הראשונה שלה.
״היי, אל תשכח, אתה הראשון שלימד אותי לאהוב,״ היא מלמלה ונשקה לשפתיי.
״אני האהבה הראשונה שלך?״ שאלתי בהיסוס; לא ידעתי אם הקודמים שהיא הייתה איתם גרמו לה להגיד את זה או להרגיש ככה.
״אתה האהבה הראשונה שלי.״
נערתי את ראשי מהזיכרון העתיק הזה, ונזכרתי שאני כבר כמעט בוהה בהם. השפלתי את ראשי וצעדתי חזרה למיטה, בלי חשק לקפוץ עליה.