נקודת האל-חזור – הקדמה

אבוטבול החליק את המפתח אל החור ופתח את הסורגים.
״תנסה להשאר כמה שיותר זמן בחוץ!״ הוא צקצק בלשונו וזרק לעברי את הבגדים שהיו עליי כשנכנסתי לכאן וסכום סימלי שאוכל להתחיל ממנו.
תפסתי את הבגדים והכסף, ״אל תדאג, אני לא הולך לחזור לכאן יותר בחיים.״ טפחתי על שכמו וירקתי על הרצפה.

״אל תתגעגע יותר מידי יא אבוטבול!״ שרתי בקולי קולות בדרכי החוצה מהכלא המעופש שהיה הבית שלי במשך שנה וחצי. המכונית של אור חנתה מול הכניסה.
״שנה וחצי ונשארת כוסית, הא?״ הוא שאל בזמן שנתן גז.
״עזוב אותי, מצאת אותה?״ חגרתי את עצמי וסידרתי את השיער במראה. האבוטבול הזקן הזה אפילו לא נתן לי זמן לסדר את השיער.
״מצאתי מצאתי! חיה טוב זאתי! והדביל שבגללו נכנסת לכלא תפס אותה,״ הוא התחיל לספר בזמן שנהג אל הפנימייה.
״אל תדאג אחי, אני הולך לקבל אותה בחזרה.״