נצח בלעדייך פרק 8

נצח בלעדייך פרק 8-שנה בלעדייך.

18 אביבים.
ושנה אחת.
הם נמצאים כאן, ואת לא.
אני לא באמת מבין,אבל זו המציאות הקיימת.
התעוררתי אליה באחד מהימים.
אני יכול להגיד בשקט שאני מתגעגע,רק בשקט כי ככה היא תשמע.
ואני יכול לגיד לה תודה,תודה על כל מה שהיה.
אז אני מתגעגע,אני מתגעגע ותודה,תודה לך מיתר.
תודה לך שפתחת את הלב שלך אלי,תודה שנתת לי להתמכר לחיוך שלך,תודה שהיית פה ולימדת אותי מהי אהבה.
אני בכלל צריך להודות לאלוהים,ששלח אלי מלאך כמוך,מלאך מדהים.
אבל אני רוצה להודות גם לך,שבזכותך למדתי עוד רגש מעבר לכעס והשנאה שעטפו אותי, אהבה.
אני עולה במדרגות אל הבית,בדרך לעוד לילה בודד מלא במחשבות עלייך,עלינו על כמה שהיה לנו טוב ועל כמה שרע לי עכשיו,על איך שפעם מילאת את הלילות הבודדים שלי באהבה ובצחוק ועל כמה שהם מלאים היום בשנאה ובכעס,על כמה שאהבתי את הלבד איתך, ועל כמה שאני שונא את הלבד בלעדייך, על כמה מלאי משמעות החיים שלי איתך ועל כמה שהם ריקים בלעדייך,כמה חסר לי החיבוק שלך,הנשיקה התמיכה,ואיך השנאה והכאב מחליפים אותם עכשיו.
אני יודע שאת שומעת אותי,ואת מסתכלת עלי מלמעלה,אני לא יודע עם את גאה בי,במה שאני עכשיו אפילו אני לא גאה בעצמי,את הרי אמרת לי שאני לעולם לא אשאר בודד כי יש לנו נצח אחת עם השנייה,אבל מהרגע שהלכת,אני מרגיש יותר בודד מאי פעם.
כי היה לי ביד את האושר, ועכשיו הוא איננו..אני אוהב, ויאהב תמיד, תזכרי את זה" ביום השנה שלה עמדנו אלפי אנשים מסביב לקבר שלה, שנה שלמה בלי החיוך המתוק, בלי הגומה העמוקה בצד ימין, ובלי העיניים הכחולות שמזכירות לי את השלווה של הים,דמעות ירדו מעיני כולן, ואפילו שתי דמעות ממני, רציתי לצרוח,רציתי לבכות לשחרר אבל נשארתי חזק, לא בשבילי. אלא בשבילה.

הזיכרון התעופף מראשי,והרגשתי איך גופי מצטמרר מהזיכרון על השנה שלה, על כל מה שקראתי מול מיליוני אנשים,על איך העיניים של כולם נצצו, כאילו ביקשו ממני להחזיר אותה.
ציפיתי או קיוויתי יותר שהיא תופיע מאחור מחבקת את גופי,מצמידה את בטנה לגבי, ותניח את ראשה על גבי העליון,ותלחש שהיא כאן, כמו שהיא נהגה לעשות.

"הי חתיך" שמעתי קול, מיתר הייתה במדידות באחת החנויות בקניון, ואני עמדתי בתור לקופה,
העברתי מבטי לאותו קול שהביט בי,זאת הייתה נערה בת 19 בערך, שערה היה מתולתל בצבע חום וגופה היה חשוף למדי, "איבדת משהו?"שאלתי באדישות לא מבין מה היא רוצה עכשיו, "איבדתי אוצר,אבל נראה לי שמצאתי" אמרה קורצת עם משפט פתיחה לא משהו במיוחד, העפתי לעברה חיוך מאולץ.
"מה אתה אומר אולי תקפוץ אלי לאיזה שעה אני גרה קרוב נוכל להכיר" אמרה ונגעלתי מנוכח איך שהיא זרקה את עצמה עלי והזמינה אותי במהירות אליה, "יש לי חברה לא נראה לי שהיא תשמח לדעת שאני מבלה אצל מישהי" אמרתי רציני היא כל כך זונה חשבתי לעצמי,אני בטח לא הראשון ולא האחרון.
"לא הכול היא צריכה לדעת אה" אמרה ושוב קרצה,העבירה את לשונה בעסיסיות על שפתיה הבשרניות,מודה זה קצת משך.
ולפתע הרגשתי זרועות מחבקות את גופי מאחור,הזזתי את ראשי לאחור וראיתי את שערה הבלונדיני של מיתר שלי,היא הניחה את ראשה על גבי, "חיכית לי הרבה מאמי?" שאלה וסובבתי אותה לעברי,
מצמיד את גופה האחורי לגופי ומחבק אותה, "לא יפה שלי" אמרתי מנשק לפניה.
"איבדת משהו?" שאלה מיתר מאותו נערה המתולתלת שלא הפסיקה לנעוץ מבטים, "לא" אמרה בכעס והלכה.
"אתה רק שלי! אדון ליאור" אמרה מנשקת לשפתיי, "אני רק שלך מיתר תהיה בטוחה" לחשתי לה.

"דייייייי " צרחתי מיואש מעיף את הכריות לעבר הדלת, הזיכרונות האלה משתקים אותי וגורמים לי כל כך הרבה סבל, הלוואי, הלוואי ופשוט הייתי שוכח מהכול. על מי אני עובד אני חי בזכות הזיכרונות האלה, הזיכרונות עליה.
ממשיך להעיף עוד כריות לעבר כל פינה בחדר מנסה להעיף את העצבים והכעס מגופי.
" האוץ." נשמע קול ילדותי וחמוד,הרמתי את ראשי המושפל והיא עמדה שם, "שמעתי צעקה,הכול בסדר?"שאלה, "כן,את יכולה ללכת" אמרתי מסמן לה עם האצבע לעבר הדלת.
"אתה לפחות יכול להתנצל!, אידיוט" סיננה בכעס ובקולה נשמע שהיא נפגעה,ומיד טרקה את הדלת.
"אני חייב לצאת קצת,אחרת אני השתגע" אמרתי לרון תוך כדי שפשטתי את בגדיי וזרם המים החמים היה דולק, "יש היום ישיבה אצל בר תבואי לאסוף אותי ב10, תשדל לא להרוג אף אחד בדרך" אמר וקולו נשמע משועשע, "אולי רק אותך" אמרתי בקול רציני, "נדבר",הוספתי ומיד השיחה נותקה.
נותן לזרם המים החמים לעטוף ולהרטיב את גופי,נותן למחשבות להיות קצת בשקט.
שלפתי חולצה שחורה וג'ינס כהה מהארון,בושם וירדתי למטה.
"אל תחזור מאוחר יש לך דברים מחר" קולו של יוסי נשמע מהסלון,ברגע שמזגתי לעצמי לשתות משהו.
" אני יחשוב עלייך" אמרתי צוחק לעברו, "תהנה ילדון" אמר בחיוך צדדי.
זרקתי את כוס הפלסטיק לתוך הפח ועליתי על האופנוע המותנע שעל ראשי אותה קסדה שחורה.
עייני נתפסו בשער בלונדיני מוכר, היא ישבה עם שלושה ילדים על אחד הספסלים בפינת הרחוב.
דממתי את המנוע, "רון יחכה לי" מלמלתי לעבר השעון שהיה על ידי והראה שהשעה חמישה ל10.
"אופק" אמרתי בלחש, היא עוד הייתה מעוצבנת עלי ממקודם ראו בעיניה הכחולות שבערו מכעס ברגע שראתה את דמותי מולה.
"אתה מפריע" אמרה, ושני הבחורים והנערה שהייתה לידה שתקו והביטו לעברנו.
"כבר מאוחר תחזרי הביתה" אמרתי, היא קמה לעברי ועמדה מולי,הרגשתי את ריח גופו בריח וניל חודר לאפי וגורם לו להתאהב בריח שלה.
"עד שאתה לא תתנצל אל תדבר איתי!" אמרה בכעס אך בקול שקט, "על מה להתנצל?" שאלתי מבולבל לא מבין, "על הדיבור שלך,שאתה חושב שאתה יודע יותר טוב מכולם,ומתנהג כאילו כולם חייבים לך משהו" אמרה והרגשתי איך גופי בוער מהמשפטים שלה.
"ומה את בדיוק? את רק ילדה קטנה שדוחפת את האף שלה לכל מקום" אמרתי בכעס.
היא הביטה לעברי גופה השתתק וראיתי שוב בעיניה שפגעתי בה.
"להתראות ליאור" אמרה מפנה את גבה וחוזרת לחברים שלה.
התיישבתי בחזרה על האופנוע והנחתי את הקסדה לראשי, "ואו מי זה החתיך הזה?" שמעתי את קולה של חברתה, הפניתי את מבטי לעברם הם כולם הסתכלו עלי, "חתיך או לא, הוא לא בנאדם" אמרה והרגשתי עקצוצים בלב.
וטסתי משם לעבר רון.

התיישבנו כולם אצל בר, האווירה הייתה זורמת הבחורות היו זורמות.
אבל המשפט של אופק לא יוצא לי מהראש. "הוא לא בנאדם", אני לא יודע למה זה הפריע לי
כי זאת הייתה אופק,כי היא כל כך דומה למיתר שהרגשתי כאילו מיתר אומרת לי משהו.
"מה הכבדות אחי?" שמעתי את קולו של רון שהעביר לידי עוד כוס עם וודקה.
"שום כבודות גבר" אמרתי שותה הכול בלגימה וממשיך לעוד כוס ועוד ועוד ועוד…
"את כל כך יפה" מלמלתי לאחת מהבחורות שהיו איתנו,נכנסנו לחדר השינה אפילו לא הסתכלתי איך היא נראית זה לא באמת עניין אותי.
העפתי את חולצתה לפינת החדר, ופשטתי ממנה את השורט הקצר שהיה נדמה כאילו זה רק תחתון,
במיומנות פתחתי את סוגר החזייה לא לפני ששפתיי היו מצמודות לעבר צווארה ונשיקות רטובות היו שם.
פתחתי את מכנסי הג'ינס שלי והצמדתי אותה לעברי, מלטף את גופה ומנשק לשפתיה.
"ואווו אלוהים!, אתה הכי טוב שלי" אמרה בעוד שאני סוגר את כפתורי המכנס.
שוב אותה הרגשה אחרי כל סקס עם בחורה,מאז שמיתר הלכה חצי שנה שלא נגעתי באף אחד.
ועד שהעזתי מיד אחרי הצטערתי,הרגשתי כאילו בגדתי בה.
"נדבר אה" אמרתי את אותו משפט קבוע וירדתי בחזרה לסלון.
"נו איך היה?" שאל רון, "היא לא משהו " אמרתי והמשכתי לשתות.