נצח בלעדייך פרק 7

אוקי לפני שאני יעלה פרק אני רוצה להודיע משהו.
אני משקיעה וכותבת כל פרק ופרק באמת, ואני מקבלת רק תגובה אחת? אני מאוד מעריכה את התגובה אבל זה נורא מעליב שאני משקיעה כל כך ואני מקבלת רק תגובה אחת!
אולי הפרקים קצת יבשים ומשעממים אבל זאת ההתחלה ובהמשך הם כל כך יסחפו אותכם!
אני מצפה בפרק הזה לתגובות. מקווה שתאהבו(:

נצח בלעדייך-פרק 7

"למה אתה מסתכל עלי?" שאלה בקולה המתוק, "כי אני אוהב להסתכל עליך" עניתי מבלי להזיז את העיניים ממנה, "די זה מביך" לחשה ומכסה את פניה, "העיניים שלך..אני שוקע בהם" אמרתי בחיוך,
והיא בתגובה חייכה את החיוך הכי יפה שלה, "אני אוהבת אותך" אמרה מיתר מנשקת לשפתיי ברכות.

התיישבתי על המיטה, ופניה של אופק עלו לראשי,העיניים שלה, המבט שלה, העיניים הכחולות הכהות שהשתקפות של הים בעיניה כל כך מזכירות לי את עיניה של מיתר שלי.

הרגליים התחילו ללכת והלכתי מצד לצד קיר לקיר,הרגשתי כבר סחרחורת אבל לא יכולתי להירגע זה לא הגיוני שהם כאלה דומות, מי זאת חברה של אבי? אני לא מבין כלום. הרגשתי איך העצבים בחזרה עולים לי לגוף, והלכתי לאותו החדר עם הרהיטים החומים של יוסי.
"אב-" פיו נקטה כשראה אותי, "זה אתה" מלמל, "כן זה אני" אמרתי מתיישב מולו, "אני לא רוצה לשמוע אותך עד שתספר לי על מה בדיוק אתה והבן שלי רבים, ולמה זה צריך לקרות ליד הבת הקטנה שלי" אמר בעצבים ובכעס, "היא מחוץ לעסק ליאור היא רק בת 16" אמר ושוב הרגשתי הלם.
"היא הבת שלך?" שאלתי המום לא מאמין,"כן,אני לא הכרתי לך אותה אף פעם?"שאל, "לא" עניתי.
"היא כל כך.. היא דומה לה" אמרתי מעביר את ידי על פני, הרגשתי כאילו כל העולם מטומטם, רציתי להביט שוב בפנייה, "למי?"שאל לא מבין, "אני צריך לבדוק משהו" אמרתי טורק אחריי את הדלת ויורד בחזרה לסלון והיא כבר לא הייתה שם, עליתי בחזרה במדרגות בודק כל חדר וחדר, עד שנעמדתי מול הדלת הלבנה עם הפס השחור והידית הכסופה, "החדר של אופק" היה מונח עליה שלט ורדרד, פתחתי את הדלת מבלי לדפוק היא שכבה על המיטה, "כן נצא היום" אמרה וסובבה את מבטה לעברי, "נועה אני יתקשר עוד מעט אוקי?" אמרה שאלה וניתקה מיד לאחר מכן,היא הניחה את הפלאפון על השידה הלבנה, המיטה הענקית שלה הייתה במרכז החדר, וילונות ורודות עדינות כיסו את החלון מעל המיטה,השידה הלבנה הייתה מלאה בקרמים ואיפור, ומראה ענקית הייתה בפינת החדר,שטיח פרוותיי היה מונח על ריצפת החדר שמרוב הניקיון היה אפשר לראות את ההשתקפות שלנו. "מה..מה רצית?" שאלה במבוכה, היא נראית כל כך עדינה ושברירית, כמו בובת חרסינה קטנה,שנגיעה קטנה יכולה להישבר ולהיפגע.
"אני רק רציתי לבדוק משהו" אמרתי מתקרב לעברה עוד טיפה,עיניה הכחולות הביטו בי ושקעו לתוך עיני הם היו מסוקרנות ובחנו את פני, שערה הבלונדיני החלק היה ארוך ופוני בובה היה לאורך מצחה זה ההבדל היחיד בינה לבין מיתר שלי, הם כל כך דומות,אני כל כך רוצה לגעת שוב בשער הבלונדיני הזה,וללטף את גופה העדין והלבן.

"מה אתה עושה פה?" שמעתי את קולו של יוסי, סובבתי את מבטי לעברו, "שאלתי ממנה שאלה" אמרתי יוצא מהחדר וחוזר לחדר שלי, לא מבין איך הם כל כך דומות.
"הם לא דומות ליאור תעיף לך את זה מהראש" אמר יוסי ברגע שנכנס לחדרי. פשטתי את חולצתי והעפתי אותה לצד החדר,וכך גם את המכנס נותרתי רק עם בוקסר למולו. "אתה אף פעם לא ראית אותה,אתה לא יכול להבין עד כמה הם דומות,רק אני יכול"אמרתי, "אתה תפסיק, אני לא יודע לאן אתה חותר אבל הבת שלי מחוץ לעסקים האלה שמעת? היא טהורה מדי בשביל להתלכלך בלכלוך הזה" צעק לעברי, "גם היא הייתה טהורה מדי!!! " צעקתי עליו, "אני מצטער אוקי" אמר לאחר שהבין שפגע בנקודה רגישה שרק התחיל לדבר עליה,על מיתר שלי.
"הם לא דומות ליאור,אתה חייב להפסיק לחשוב עליה זה לא מה שיחזיר אותה לכאן לצידך,תנקה את הראש תצא לאיזה מסיבה" אמר והלך מותיר אותי שם שוב לבד,אני נגד המחשבות שלא מפסיקות.