נצח בלעדייך פרק 6

"אלוהים,למה בראת את האישה כל כך יפה?" שאל האדם את אלוהים
"כדי שתאהב אותה" ענה אלוהים לאדם
"אבל אלוהים,למה בראת אותה כל כך טיפשה?" שאל האדם שוב
"כדי שתאהב אותך" ענה אלוהים בחיוך.

לפעמים לפני השינה אני מדמיין את מיתר לידי,שהיא פה לצידי מלטפת את פניי כמו שנהגה לעשות ואומרת לי שהיא פה לצידי תמיד ברוך,אבל אחרי ההזיה הזאת אני מבין ששוב אני מדמיין,אני מרגיש מטופש,כי אני יודע,אני יודע שהיא הלכה והיא לא תחזור כבר,אבל אני שואל את עצמי,אם אני יודע שהיא הלכה,למה אני ממשיך לאהוב אותה,אם אני יודע שהיא לא יכולה לאהוב בחזרה.

סגרתי את הטלוויזיה שלפתי את אחת החולצות מהארון והתקדמתי לחדר המוכר של יוסי,
נכנסתי באטיות, החדר שהיה חשוך אך מואר דרך החלון, שהרהיטים בו היו רהיטי חום של בית,השולחן בצבע חום,הכיסאות חומות,התמונות במסגרת חומה.
"הי ילד" אמר יוסי ולגם מהקפה שלו, "אני מפריע?"שאלתי מתיישב ומביט היישר אליו.
"ממש לא,אתה אף פעם לא מפריע לי" אמר יוסי בחיוך, "התחרפנתי כבר בחדר" אמרתי
ועברתי לשכיבה,דלת החדר נפתחה ואבי היה שם,הבן הבכור של יוסי.
"כמה פעמים אמרתי לך לבדוק לפני שאתה נכנס אולי אני עסוק?!" צעק יוסי ופניו נראו כעוסות.
"אבל אתה לא" אמר אבי מעביר את מבטו לעברי,מבט מלא שנאה. "אני באמצע שיחה,תצא" סימן לו יוסי,ואבי הלך לא לפני שזרק לעברי עוד מבט מלא שנאה.
"יש לי משימה בשבילך היום" אמר יוסי יותר רגועה והניח על השולחן מעטפה חומה גדולה.
חזרתי לתנוחת הישיבה ופתחתי את המעטפה החומה ערמת דפים יצא משם והבטתי על הכתוב.
" יוני שיטרית גרוש+3 מתגורר בנתניה…"מלמלתי בקול את הכתוב, "בשעה 9 הוא צריך להיות לבד בדירה,ליאור בלי להתנפל עליו בלי לרצוח בלי לחנוק" אמר יוסי במבט מאיים, "אז?,ללטף אותו?" שאלתי בציניות רבה, "לא לאיים,במילים אתה חושב שאתה מסוגל?"שאל, "על מה לאיים?"שאלתי,
"שאם הוא לא יחתום על החוזה שנותנים לו מחר,הוא יכול להגיד יפה שלום לאיתמר הבן שלו."

לבשתי את הג'ינס הכחול המשופשף,ונעלי לקוסט שחורות, וחולצת לקוסט שחורה, יוצא במהירות מהבית מבלי להעיף מבט,מביט שוב לעבר התמונה של אותו יוני שיטרית ועל ושלושת ילדיו.
הנחתי את הקסדה על ראשי,וטסתי על הכביש במהירות.
קול המעלית נשמעה ונכנסתי לתוכה לוחץ במהירות על הקומה 5 ואחרי שניות אחדות דלת המעלית נפתחת. "משפחת שיטרית" קראתי את הכתוב על הדלת,ופתחתי את הדלת מבלי לדפוק.
ראיתי אותו יושב מול מסך הטלוויזיה,גופו קפץ כשראה אותי.
"או שלום לך אדון יוני" אמרתי בחיוך מאולץ, "מ..מה..מי..אתה?" שאל בקול מפוחד ורועד.
"הסיוט הכי טוב שלך" אמרתי בצחוק מתגלגל שהופסק תוך שנייה קצרה.
"מחר יש לך חוזה עם האחים כהן לא?" שאלתי מתיישב על הספה ומניח רגל על רגל.
"כן.. ו?" שאל עדיין רועד ומפוחד, "חסר לך שבטעות אני שומע שסירבת להצעה,שמעת?",
"מה..איך אתה?" גמגם בלי הפסקה, "מ..מה" אמרתי מחקה אותו, "אין לי לא זין ולא כוח אל הזיוני שכל שלך אדון שיטרית, אם מחר יהיה מצב כזה שתסרב,אתה יכול להגיד יפה שלום לאיתמר החמוד שלך" אמרתי ולפתע ילד בלונדיני קטנטן יצא מפתח החדר, הוא הלך בצעדים קטנים ומוצץ היה בפיו
הוא שלף את המוצץ והביט בשנינו, "אבוש,אני לא נרדם" אמר בקול מתוק, זיהיתי אותו זה היה אותו איתמר בן השלוש מהתמונה.
"אני..אני כבר בא חמוד של אבא תחכה לי במיטה" אמר יוני מבלי להתקדם לעבר הילד הקטנטן,
הוא הנן וחזר לחדרו, קמתי מהספה השחורה מעור והתקדמתי לעברו צמוד לגופו,עייני מביטות לתוך עיניו. "אז אני מקווה שהבנו שיטרית,בלי בעיות" אמרתי והלכתי לכיוון הדלת,"אה והוא דווקא חמוד, חבל לאבד עיניים כחולות יפות כאלה" אמרתי וחזרתי לדלת, "מניסיון" לחשתי לעצמי ועולה שוב על האופנוע חוזר הביתה.

נכנסתי חזרה הביתה,הגשם בחוץ המשיך לרדת ולהיות סוער יותר ויותר, הנחתי את קסדת האופנוע על השולחן וראיתי את אבי יושב על הספה,מול מסך הטלוויזיה ולצידו ישבה אותה ילדה מהבוקר.
שערה הבלונדיני היה ארוך וחלק ועורה היה לבן כשלג.
"או חזרת מהר" שמעתי את קולו של אבי ומבטו היה חודר כלפי התעלמתי ממנו ומזגתי לעצמי משהו לשתות. "אתה סתם פוזה,ועבריין עלוב אני באמת לא מבין מה מיתר מצאה בך" אמר והרגשתי איך העיניים שלי נשרפות,והלב דופק במהירות. הנחתי את הכוס על השולחן,ומתקדם בצעדים לעברו.
"תחזור על זה שוב" אמרתי עומד מולו, "אבי די.."קולה העדין של אותה נערה נשמע, " אני לא מבין מה מיתר מצאה בך" אמר חוזר על אותו המשפט ומדגיש כל מילה ומילה.
" מה שאף אחת לא תמצא בך" אמרתי במבט מזלזל,והוא נעמד מולי צמודים צמודים הידיים כבר התאגרפו לי אוטומטית. "מה הולך פה?" נשמעה קולו של יוסי, "תשאל את הבן המקסים שלך" אמרתי בזלזול, "אבי מה הולך פה?" שאל, "שום דבר אבא'לה" אמר גם הוא בזלזול מבלי להעיף מבט עיניו היו קשורות וממוקדות לתוך עייני, "אופק מה קרה פה מאמי?" שאל יוסי מתקדם לעברה,
מי היא? שאלות רצו במוחי, העברתי את מבטי לאופק, ועליתי במהירות לחדר, הלם הכה בי.