נצח בלעדייך פרק 3

"אני לא רצחתי אותו! " צעקתי מופתע, הייתי מודה לרצח של חמישה אנשים, הוא לא היה חלק מזה.
"איך יכולת ליאור איך?" שאלה רווית, מביטה לעברי עם עיניים אדומות ודמעות שלא פוסקות,
"אתה היית כמו בן שני שלי!, היית כמו אח של אלמוג!"צעקה, וקמה מתקדמת לעברי, הסטירה הורגשה בכל מקום,בעיקר בלב. "אני לא עשיתי את זה רווית את חייבת להאמין לי!"צעקתי מתחנן לעזרה לטיפת אמון.
"ליאור אמסלם,אתה רשאי לשמור על.." קול נשמע,הופיע צילום של סרטון מאותו היום של החקירה.
עיניי כולם מבטים לעבר המסך,רואים אותי בברור יושב מול אותו החוקר, באותו החדר הקודר.
"אני עשיתי את זה" שמעו את קולי, "את מה?" שאל החוקר, "כל דבר שמפורט לך בדפים האלה" .
הסרטון הסתיים,היא הביטה לעברי במבט מאכזב,כואב,כועס כבר לא ידעתי איך לפענח את מבטה.
"גם עכשיו אתה רוצה להגיד שלא עשית את זה?"צעקה עלי, פניה אדומות,גופה היה רועד.
"אוקי,אני כן,אני מודה אני רצחתי חמישה אנשים! אלמוג לא היה חלק מהם! הוא כמו אחי!" צעקתי.
"האשמות בפניך ברורות ילדון, אתה נידון למאסר עולם! "השופט הכריז את הדין שמוטל עלי.
האזיקים שוב חזרו לידיי,לא יודע עם שמחתי או התעצבתי, "אני נשבע לך רווית,בעניים שלי אני לא הרגתי אותו,את מכירה אותי,אני לא מסוגל לעשות את זה לאלמוג,אני חייב לו את החיים שלי!
אבל לא משנה מתי אני מבטיח לך שהבנאדם שנגע בו וכל מי שהיה שותף לזה הוא לא יחיה יותר"
"אז כנראה שתצטרך להתאבד,אתה רצחת אותו!" צעקה בקור והלכה.
מותירה אותי שם.

"אני יוציא אותך מפה" אמר יוסי כשישבנו זה מול זה,קיר זכוכית עבה הפרידה בנינו,שפופרת טלפון בידי, שפופרת טלפון בידו.
"אתה לא יוסי,אתה כבר לא יכול להוציא אותי מפה" אמרתי מיואש.
אם לפני שבוע לא רציתי לצאת,עכשיו אני כבר בטוח שעוד דקה אני מתמוטט פה.
"יש משהו שאני לא הצלחתי בחיים אה?"שאל, "לא", "יופי,תסמוך עלי שבוע אתה בחוץ" אמר.

חזרתי לאותו החדר שכבר חודשיים היה הבית שלי,עבר חודש וחצי מאז המשפט המילים של רווית נחרטו לי בראש הרצח של אלמוג,אני לא עשיתי את זה.
נשכבתי על המיטה,מביט לעבר התקרה הכהה שוב הזיכרונות הכו בי,אותו החיוך המתוק,אותה אהבה בלי מעצורים,נזכרתי בה. בעצם לא נזכרתי עכשיו,אני זוכר תמיד, אני אף פעם לא יכול להפסיק.