נצח בלעדייך פרק 10

31/07/2015 672 צפיות אין תגובות

"יבן זונה" צעקתי ושלפתי את אותה סכין מבטני המדממת והתקרבתי לעברו, זה היה במסדרון המועדון החשוך, הרעש המוזיקה היה כל כך חזק שגם אם הייתי צועק לא היו שומעים אותי,
התקרבתי לעברו והוא שלף את האקדח,שלפתי את אקדחי גם, "אל תוציא אותי מפגר,לא התגעגעת ולא כלום,באת לכאן מטרה להרוג" אמר אמיר, "ואני לא יצא מכאן עד שהמטרה הזאת לא תתגשם" אמרתי בחדות.
" אז מה איך מיתר?" שאל, "אה שיט שכחתי היא מתה" אמר וקול שעשוע נשמע בקולו,והצחוק שבא אחריו.
התקדמתי לעברו שנינו אקדחים אחד מול השני, "מיתר תעזרי לי" לחשתי וזרקתי לעברו את הסכין,שפגעה באמצע הבטן.
הבטן עדיין דממה, והוא התקפל מכאב אך התעשת מהר מאוד..
"אתה יודע שאתה עושה טעות" אמר אמיר נאנח מכאבים אך עדיין עומד מולי עם אקדח שלוף.
"אי אמיר" ראיתי את אמזלג, אמזלג היה הסמוי,הוא היה גם שלנו וגם שלהם. רק שהם לא ידעו שהוא אחד משלנו, "תירה בו תירה אני לא יכול לעמוד יותר על הרגליים" אמר אמיר ושלף את הסכין מבטנו המדממת,אמזלג כיוון לכיווני את האקדח, "תגיד יפה שלום" אמר ובשנייה אחד הסתובב לאמיר ופגע בו שלושה כדורים בלב.
"היינו פה" צעקתי מוריד את החולצה וקושר מסביב לבטני, לקחתי את אותה סכין והלכנו.
כולם כבר היו בחוץ לצד המכוניות, "אתה יכול להסביר לי איפה היית,אבא שלי התקשר ואמר שהכול מבוטל" אמר אבי תוך כדי שנהגתי במהירות מטורפת,ונאנחתי מכאבים.
"תתקשר אליו " צעקתי על אבי, "הלו ליאור" נשמע קולו, "תקרא לרופא אליך דחוף" אמרתי, "מה קרה?", "אמיר עושה ביקור לאלוהים" אמרתי, "אבל אמרתי לך שהכול מבוטל" צעק מהטלפון.
ניתקתי את השיחה ונכנסנו הביתה במהירות.
התיישבתי בסלון כשיוסי בדיוק נכנס מהחדר שלו, "מה זה?" צעק לעברי לנוכח בטני המדממת.
"אמיר התחיל,הוא הבין שלא באנו סתם,לא ציפית שאני אתן לו להרוג אותי כן? אני אולי רוצה למות לפעמים אבל לא ככה" אמרתי והעפתי את החולצה שהייתה מלאה בדם, "החתך עמוק" אמרתי.
"הרופא בדרך,תשכב פה" אמר יוסי.
"אבא" שמעתי קול עדין ומתוק,התחלתי כבר להזיע,אני לא יודע כמה דקות כבר עברו, אבל יוסי ואבי כבר לא היו בסלון לצידי, "אבא אני בבית" אותו קול דיבר משהו, ופלט מיד צעקת בהלה.
פתחתי את עייני במהירות וראיתי את מיתר מולי, "מיתר.."מלמלתי ואחזתי באותו פצע מדמם,
"אני…אני אופק מי זאת מיתר ליאור אתה הוזה" אמרה, ודלת הבית נפתחה אבי עמד שם.
"הוא הוזה הוא קורה לי מיתר או משהו" אמרה באותו קול עדין ומתוק. "זוזי" פקד עליה.
והרגשתי איך אני נשרף בפנים.

דפיקת דלת נשמע,פתחתי את עייני באיטיות הייתי בחדר השינה שלי,הזזתי את השמיכה בעדינות
החתך עוד היה, וכל אורך בטני היה עטוף בתחבושת לבנה, קמתי בצעדים קטנים והתקדמתי לעבר הדלת,אופק עמדה שם."אפשר להיכנס?"שאלה בלחש, היננתי וזזתי שתוכל להיכנס וסגרתי את הדלת.
"כמה זמן ישנתי?"שאלתי, "שלושה ימים" אמרה עייני נפתחו, "הרופא נתן לך כדור חזק כדי שלא תרגיש את הכאבים" אמרה,היא ישבה על קצה המיטה, גופה הלבן היה קטנטן.
"מה אין בית ספר?"שאלתי כשהסתכלתי על השעון הגדול שהיה מונח בפינת החדר על הקיר הלבן.
"יום שבת היום" אמרה, "באותו יום שזה קרה" אמרה מצביעה לעבר בטני, "קראת לי מיתר" אמרה.
"למה?" הוסיפה. בלעתי את רוקי, "סתם,התבלבלתי בשם כנראה הייתי לא מרוכז" אמרתי מנסה לצאת מהתסבוכת שאלה נכנסתי, "כן גם אני חשבתי,אבל כבר שמעתי את השם הזה באותו היום עם אבי שהוא זרק לך עקיצה,מה מיתר מצאה בך" אמרה מדקלמת את אבי.
"אופק,בלי שאלות בבקשה" אמרתי והסתכלתי לעבר עיניה שדרשו תשובה,אבל היו מאוכזבות.
משהו במבט שלה היה כל כך עצוב. "למה את עצובה?"שאלתי, "אני לא" אמרה וקמה, "קרה משהו?" שאלתי, "בלי שאלות ליאור" אמרה בעדינות והלכה..

התקלחתי באיטיות, והרגשתי איך כל גופי נשרף, שלפתי במהירות בגדים מהארון והתלבשתי
וירדתי לחדר של יוסי.
"סוף סוף התעוררת" אמר יוסי, "מה עם אביתר הוא בדוק אמר משהו בשלושה ימים האלו" אמרתי,
"אמר וזה לא בדיוק מעניין,הוא דווקא חושד שזה מישהו אחר" אמר, "יופי תן לי יום יומיים ואני שולח אותו לבקר את אח שלו" אמרתי ונאנחתי מכאבים בגלל התנועה הלא נכונה שעשיתי.
"הבטחת שתספר לי מה הסיבה,ומה כל כך דחוף להרוג אותם" אמרתי, "תבטיח לי בלי שטויות" אמר,"דבר אלי" אמרתי, "הם אחראיים לרצח של מיתר" אמר והרגשתי איך כל גופי נשרף, "מה?"שאלתי, "הם שניהם הוציאו לפועל את הרצח של מיתר,ממה שהבנתי אביתר היה פעם עם מיתר,לפניך והיא זרקה אותו אני לא יודע את כל הסיפור אבל גיליתי את זה לפני שבוע" אמר,
"הבטחתי לך שאני יעזור לך לגלות מי רצח אותה" הוסיף,הרגשתי איך הלב שלי נשרף,איך כול הגוף שלי חוזר לאותה תחושה של לפני שנה.
עליתי במהירות לחדר טורק את הדלת מעיף כל דבר העומד לידי והזיכרון חדר לי לראש,הזיכרון של המוות שלה.

-פלשבק-
הערב ירד השעה הייתה כבר תשע וחצי, "יפה שלי" אמרתי מנשק לשפתיה של מיתר שלי,היא ירדה במדרגות מחדר השינה לעברי, היא לבשה גינס צמוד לגופה,חולצה לבנה רופפת ונעל הקב שחורה, "איזה יפה את" אמרתי מנשק לשפתיה, "הכי יפה?"שאלה, "הכי יפה" עניתי,ומנשיקה רגילה ופשוטה היא נהפכה לנשיקת מלאת תשוקה ואהבה,ידיי גלשו לעבר גבה החשוף, "תשמרי על עצמך יפה שלי" אמרתי ממשיך לנשק אותה, "אני לא יחזור מאוחר" אמרה וליטפתי את פנייה, "תחכה לי?" שאלה בחיוך חושף שיניים, "אני יחכה לך כל החיים שלי" אמרתי ועוד נשיקה אחת קטנה לפני שהיא הלכה.
באותו הערב,החלטתי גם לצאת השעה הייתה כבר 3 וישבנו כל החברים אצל רון.
הטלפון שלי צלצל ומספרה של מיתר התנוסס עליו, "הי יפה שלי" עניתי, "הי מאמי בדיוק נכנסתי הביתה איפה אתה?" שאלה, "חמש דקות אני בא" אמרתי מנתק.
"הבחורה באה אתה ישר מתקפל אה?"שאל רון, "לך תזדיין" אמרתי מחייך לעברו ועליתי על המכונית במהירות.
"יפה שלי" אמרתי בקול והדלקתי את האור הגדול בסלון, ועייני נפתחו בבהלה.
"מיתר,מיתר יפה שלי" אמרתי מתקרב לעבר גופה הקטן המדמם, "מיתר" צעקתי מזיז את פניה.
הדפיקות לב נעלמו להם,וגופה היה לבן יותר מאי פעם, "מיתר דברי איתי מיתר" צעקתי בייאוש,
"מי עשה לך את זה מיתר" צעקתי ממשיך לדבר למלאך שלא יחזור יותר.
כל ידיי היו מלאות בדם,וגופה הקטנטן היה עטוף בדם,עורה הלבן היה חיוור מתמיד, "מיתר תהיה איתי מיתר בבקשה,אל תלכי אני מתחנן" צעקתי ביאוש.
חייגתי במהירות לאמבולנס,שאני זוכר שבאותו הרגע שנכנס והביט לעברה הוא כבר ידע את התשובה,שהמלאך שלי עם העיניים הכחולות לא יחזור יותר.
האשמתי את עצמי במוות שלה חודשים,שהלכתי לשבת עם חברים במקום לחכות לה.
****
הדמעות ירדו מעיני,בכל מה שזה קשור למיתר אני בוכה,מיתר היא הראשונה שבכיתי בגללה.
היא היחידה שראתה אותי עם דמעות על הפנים,וחיבקה חזק.
אהבה שלנו הייתה כל כך שונה מכל אהבות,היא הייתה כל כך אמיתית וכל כך אוהבת, הריבים היו כל כך שטותיים וקטנים שאפילו לא שמנו לב אליהם,מיתר רצתה להתחתן על החוף,היא לא תזכה לזה.

"ליאור אבא שלי קורא לך" אמרה אופק מבעד הדלת,מביטה לעברי לראשי המושפל, "אני כבר בא" אמרתי מבלי להרים את ראשי, "הכול..הכול בסדר?"שאלה, "סליחה אני לא מתכוונת לדחוף את האף-" ,"בואי לכאן" מלמלתי בלחש, הייתי צריך את מיתר שתרגיע אותי,היא הייתה הכי קרובה להיות מיתר.
היא התקדמה לעברי בצעדים קטנים ומפוחדים,הרמתי את ראשי לעברה,הדמעות כבר לא היו אבל הייתי בטוח שהעיניים שלי אדומות כמו דם. "בכית?"שאלה עומדת מולי, "לא,נכנס לי משהו לעין" אמרתי והיא בתגובה לכך צחקה בלחש, "אני יכול?"שאלתי, "יכול מה?"שאלה לא מבינה, "ללטף לך את השיער" מלמלתי, היא הביטה בי במבט לא מובן. קירבתי את אצבעותיי בחשש לעבר שערה הבלונדיני הארוך והחלק,אצבעותיי רעדו, "תלכי מכאן" אמרתי מעיף את ידי בחזרה למקומה, "מה?"שאלה לא מבינה, "תלכי כבר!"פקדתי עליה בכעס, "אתה מתבלבל ליאור,אם אתה חושב שאני בובה שלך שאתה תדבר אלי כל הזמן איך שבאלך ואני אסלח לך!" צעקה לעברי, "אני..אני מצט-"
"אל תפנה אלי יותר בבקשה" אמרה והלכה, עם אותם עיניים שבורות,אותו מבט כואב ופגוע, ממני שוב.

העיניים שלה מחלחלות לגופי וגורמות לי להרגיש משהו,הריח וניל שלה ממכר אותי, המבט והעדינות שלה כובשת אותי. אסור לי,אסור לי אני של מיתר לנצח.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
12 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך