נפגשנו מאוחר מידי 3 פרק 4 פיגוע ביער

לאחר שהפיצוץ נשמע, השלישייה נפלה לקרקע מהרעידה שיצר הפיצוץ. לאט כל אחד קם ממקומו.
"מה זה היה??" שאלה תמר.
ירדן ורוי לא ידעו לענות לה והיא המשיכה "מאיפה זה בכלל הגיע??"
"מהכיוון של היער שמול הבית" ענה רוי.
"למה שמישהו יגרום לפיצוץ ביער?" שאלה ירדן ולפתע נראה שתמר נזכרה במשהו..
"נראה לי שאני יודעת מי" .
בינתיים, בביתו, המפקד הסתכל במסך רחב, שהראה לו את מראות הסביבה שבה תמר נמצאת, דרך מצלמת המעקב שהצמיד לילה קודם לגופה, מתי שהתמוטטה על מיטתה.
"זה לא הגיוני. איך היא זוכרת מה היה? מחקתי לה את הזיכרון לטווח הקצר כדי שלא תזכור מה היה! כל הרוגע שהיה כל השנים האלה, כל הזמן שהם לא חשדו בשום דבר.. כל העבודת מעקב אחרי השלישייה הזאת… תיכף יורד לטמיון בגלל שהילדה הזאת נזכרה בי! ועכשיו שוב! לא נורא…ככה יתחיל להיות? אז מבחינתי יהיה אפילו יותר גרוע מהפיצוץ…הוא לא היה חייב לקרות אלמלא היא לא הייתה זוכרת אותי..הייתי יכול גם לחפור בחולות ולמצוא את הטבעת..תמר גרמה לכך שבסופו של דבר, אפעל בצורה קיצונית"
באותו הזמן, השלישייה הלכו במהרה לעבר הסלון של ביתה של תמר והתיישבו.
"זה בעצם מה שבאתי לומר לכם. אתמול בלילה חלמתי על המפקד."
אמרה בפחד תמר.
רוי וירדן נראו מבוהלים לרגע. ירדן בלעה רוק שבקושי עבר בגרונה.
"אם מזה נבהלתם, חכו שאני אספר לכם את הדבר החשוב באמת"
המפקד כבר היה חסר תקווה שתמר תשכח לפתע מה באה לספר…
"הדבר החשוב הוא, שאני בעצם ראיתי את אבא שלך ירדן."
ירדן עוד יותר הייתה בלחץ ונדהמה ממה שתמר אמרה.
"הוא היה בתוך חדר ריק והייתי איתו לבד. לפתע שמעתי מישהו קורא לו מבחוץ ואומר 'המפקד'. מזה הבנתי שכנראה…אבא שלך..הוא היה המפקד וככל הנראה ממשיך…"
"כן..באמת המפקד היה די דומה לאבא שלך….בעיניים..בגודל…אולי לא כל כך בפנים אבל… למרות שאף פעם לא העלנו את ההשערה שזה הוא" ענה רוי.
"תגידו לי אתם השתגעתם?? נראה לכם שאבא שלי הוא המפקד??? איך זה הגיוני בכלל??" אמרה ירדן בתקופנות, גם כלפי רוי.
"זה הגיוני אם אבא שלך סבל כל השנים האלה מפיצול אישיות" הגיב רוי.
"רוי…אני אפילו לא מוכנה לשמוע" אמרה ירדן, כאילו רמזה לסגור את הנושא.
עברו כבר כמה דקות אחרי הפיצוץ ותמר הציעה רעיון:"טוב..בואו לפחות נרד לראות מה קרה למטה..אולי צריכים שם עזרה או משהו אחר…זה נראה ממש רציני ו…די שכחנו מזה בדקות האחרונות"
כל אחד קם ממקומו, והשלושה ירדו במעלית לעבר מקום השריפה.
"מריחים עד לפה את ריח העשן" אמר רוי אחרי שהמעלית נפתחה והם התקדמו לעבר הפיגוע.
כאשר הגיעו, ראו לפחות 20 אנשים שנראו חסרי הכרה על האדמה, בזמן שהאזור ש בו התמוטטו היה מבולגן בעצים שהתמוטטו על חלק מהאנשים, וחור עמוק שנפער באמצע אותו אזור! השלושה לא האמינו למראה עיניהם, בזמן שהמפקד חייך מאחורי המצלמות…
אחרי דקה כבר נשמעו הסירנות של המשטרה ושל מד"א אשר החלו לפנות את הנפגעים, ולחקור את האירוע. כמובן שלא היו צריכים את העזרה של השלישייה, אבל המשטרה הייתה צריכה..
"תתחילו לפרט מה אתם יודעים שקרה" אמרה שוטרת שדיברה בגוגבה העיניים של השלושה, בזמן שהתקרבה אליהם.
"היינו שלושתנו בבית ולפתע קיבלנו איזו מעטפה בדלת. היה רשום בה "זהירות זוהי הפעם הראשונה" והפיצוץ נשמע. מובן מאליו שמישהו גרם לפיצוץ הזה והמישהו הזה קשור אלינו הבעיה היא שאנחנו לא בטוחים מי זה" ענתה תמר.
"מה זאת אומרת לא בטוחים?" שאלה השוטרת.
השלישייה לא ענתה לה, למרות שתמר נראתה לא נינוחה כל כך..
לפתע, רוי אמר:"אתם צריכים אולי שנעזור לכם במשהו?"
"לא תודה..אנחנו מסתדרים. ו..תודה על "המידע" "
השלישייה לא בטוחים אם השוטרת הייתה צינית או רצינית לגבי החלק השני של המשפט שאמרה, והסתכלו באי וודאות אחד על השני, בזמן שהשוטרת התקדמה חזרה לעבר מכונית המשטרה.
בינתיים, השלישייה חזרו לביתה של תמר. הם שוב ישבו בסלון, באותו הסדר כמו ממקודם.
"נגיד שזה קשור לאבא שלי-למרות שזה נשמע הזוי.."
תמר קטעה אותה ואמרה:"הזוי?? ירדן, הבן אדם נעלם כאילו בלעה אותו האדמה ולא מוצאים אותו כבר כמעט ארבע שנים מה נשמע הזוי בזה שכנראה הוא המפקד?! הוא גם היה קצת דומה לו בפרטים שונים, ואולי הוא באמת סובל מפיצול אישיות כמו שרוי אמר"

ירדן ענתה לה:"בואו לא נפתח השערות שכאלה! אנחנו עוד לא יודעים כלום..ואין לנו דרך לדעת אז זאת בכלל בעיה"
"למה אין לנו דרך? יש לנו. אפשר לתצפת אחר מקום השריפה. הרי מה שבטוח זה, שיש סיבה שהיא נגרמה. ואנחנו קשורים אליה. אז אני אשים מצלמה נסתרת שתתעד כל מה שיקרה במקום הזה. ככה נדע הכל. או לפחות את מה שאנחנו צריכים לדעת.." הציע רוי.
"מה זאת אומרת?? זה לא יעזור להשערות שלכם שאבא שלי הוא המפקד "בכבודו ובעצמו" ! הרי רוי אתה בעצמך אמרת שאבא שלי והמפקד דומים רק בדברים מסוימים ולא בפנים..איך אתה מתכוון לפי המצלמה שתשים לדעת את המידע הזה??" תקפה ירדן.
"לא הבנת? דווקא לפי הדברים המסוימים האלה שהם דומים אחד לשני, נוכל להוכיח את זה שהם דומים! אני אשים וכבר תראי איך זה הולך.."
הייתה שתיקה אחרי שרוי דיבר. הייתה הרגשה לא נוחה, במיוחד מצידם של רוי וירדן, שהם בזוגיות, יחסית יציבה..
לאחר מספר דקות שהמשיכו לדבר על נושאים שונים, ירדן נרדמה במיטתה של תמר, בזמן שתמר ורוי נשארו ערים.
"בא לך לדבר על מה שהיה..?" אמר רוי.
"לא. אני כבר הבנתי. אתם תיכף מתחתנים, אני ממש לא צריכה להיות ביניכם, ובטח לא בזמן הזה. אני פשוט אצטרך להתגבר עליך..אנחנו מדברים על זה בזמן האחרון די הרבה…אני כבר לא יודעת מה לעשות"
רוי ענה לה בזמן שהיה ביישן:"זה לא נעים המצב הזה..אבל צריך להמשיך הלאה כמו שאמרת"
לפתע, שוב, בלי התרעה מוקדמת, כאילו שום דבר לא קרה לפני, כאילו לא היו שיחות, תמר הצמידה את שפתיה לשפתיו של רוי ונישקה אותו מספר פעמים, עד שרוי התרחק ממנה.
"שוב? דיברנו על זה תמר!.." אמר רוי, בלי לדעת כל כך איך להגיב.
תמר לא התייחסה אליו, וחזרה לנשק אותו. רוי לא הרגיש בנוח, אבל לא רצה לפגוע בירדן, ולא בתמר…הוא הרגיש מתוח בין שני עולמות שונים שכל אחד מהעולמות מושך אותו אליו ואין לו כל יכולת לשלוט בזה. הוא המשיך להתנשק עם תמר.
לפתע, הפלאפון שלו נפל מכיסו אל הרצפה, כשהמצלמה פעלה וצילמה את כל שהתרחש.
לאחר שתי דקות, תמר השמיטה מגופו של רוי את חולצתו, והוא השמיט מגופה.
הם הורידו את בגדיהם בזמן שהם על הספה בסלון, ולאחר מכן הם הרימו מעליהם את השמיכה הגדולה, שהספיקה לכסות את גופותיהם..
אחרי שעתיים, ירדן התעוררה משנתה. היא התקדמה לעבר סלון ביתה של תמר, וראתה אותה ליד רוי בזמן ששניהם שותים קפה
"לא יכולתם לחכות לי?" היא העלתה חיוך על פניה.
רוי ותמר הרגישו לידה לא בנוח.. ירדן פסעה לעבר המטבח להכין לעצמה קפה, בזמן שעל הספה תמר ורוי הסתכלו אחד על השני
"מה עשינו??" שאלה תמר, יחסית בקול, וירדן שאלה מהמטבח "עשיתם מה?" .
כשתמר שמעה את ירדן שואלת את השאלה הזו, היא החלה להילחץ וחשבה איך לענות לה. לפתע עלה בראשה רעיון.
היא שפכה את הקפה שהכינה לעצמה על הרצפה כשהיא מנסה להסתיר זאת מירדן.
"הקפה שלי..הוא.. נשפך על הרצפה"
ירדן הסתובבה עם פניה לכיוון הסלון ואמרה:"צריכים שם עזרה?"
"לא, זה בסדר" ענתה תמר.
ירדן הסתובבה חזרה לעבר הכנת הקפה, הרימה גבותיה ואמרה בשקט לעצמה "בסדר" .
אחרי שסיימה להכין את הקפה התקדמה לעבר הסלון. היא ישבה יחד עם תמר ורוי והם העלו זכרונות מבית הספר.
לאחר זמן מה, ירדן ורוי נפרדו לשלום מתמר, וחזרו לביתם.
"להתראות, נדבר" אמרה ירדן וחיבקה חזק את תמר.
רוי לעומת זאת, רק הנהן בראשו לעבר תמר, והיא חייכה בקושי, ולאחר מכן יחד עם ירדן, הם סגרו את הדלת וירדו לעבר המכונית, לנסוע בחזרה לביתיהם.
בדרך, כשיצאו מהחניון של הבניין של תמר, ירדן הסתכלה על מקום הפיגוע ואמרה לרוי:"תראה מה זה..שוב נכנסים לבלאגן ואקשן..אני לא יודעת אם אני בכלל מוכנה לזה"
"אל תדאגי. אני מאוד מקווה שלא יקרה משהו מיוחד. אני רוצה חיים רגועים, לי ולך, ואחרי שנתחתן יהיו לנו ילדים, והעתיד ייראה לנו הכי טוב שרק אפשר"
"מקווה יחד איתך.." אמרה ירדן באנחה, והסתכלה על המראות מחוץ למכונית דרך חלונה.
"מה קרה שלא אמרת להתראות לתמר ורק הנהנת?" שאלה בפתאומיות.
"הנהנתי עם חיוך" הוא צחקק וירדן הצטרפה אליו.
ירדן נזכרה שהיא רצתה לקנות בסופר כמה מצרכים, ואמרה לרוי שיעצור ליד הסופר השכונתי. רוי עצר, ושאל אותה:"לחכות לך בבית או להשאר פה?"
"אתה יכול לחכות לי בבית..אני אסתדר תודה"
רוי הקשיב לה, והמשיך לנסוע לעבר ביתם.
לפני שהחלה לפסוע לעבר הכניסה לסופר, הבחינה באדם עם משקפי שמש, שיער חום עם בלורית וזיפים, וצבע עור לא ככה מדי ולא בהיר מדי, שמאוד דומה לאביה.
היא הבחינה טוב יותר, ושמה לב שזה באמת הוא!
היא החלה לרוץ ריצה מהירה מהסופר, בזמן שחשבה לאן ללכת. לאחר שחשבה מעט זמן, היא רצה לעבר ביתה של אימה, שעד לפני כמה שנים גם היא גרה בו.

בזמן הריצה רגליה התעייפו יותר ויותר, שריריה התאמצו מאמץ רב והיא הייתה לחוצה, נסערת וחשבה כל מיני מחשבות מסוימות שקשורות לאביה וגם על ההשערות של רוי ותמר לגביו. לבסוף הגיעה לביתה של אמה.
כשפתחה את הדלת, אמא שלה ראתה אותה כה עייפה והיא נשמה בכבדות.
"מה עבר עלייך ירדני??" ירדן נכנסה לבית, התקדמה לעבר הספה, שם ישבה ליד אמא שלה, שלא הבינה מה קרה לבתה, וירדן חיבקה אותה, והחלה לבכות על כתפה.