נפגשנו מאוחר מידי 2 פרק 22 אולטימטום אכזרי

בינתיים, בבית החולים תמר, ירדן, וטום קיוו שרוי יצא מהחדר ניתוחים ושהכול יהיה בסדר…-"אנחנו צריכים עכשיו ברגע כזה להיות חזקים…אני לא הולכת עכשיו לתת משפטים קלישאתיים או קיטשים, וגם אני לא רוצה עכשיו יותר מדי לדבר, אבל רק צריך להחזיק מעמד ביחד…בסדר? כבר עברנו דברים הרבה יותר גרועים מאלה…" אמרה תמר. בינתיים, האיש נסע יחד עם עוזרו לעבר הבית חולים, בשביל לסיים אחת ולתמיד את כל הסיפור עם הרביעייה…וכבר הייתה לו תכנית בראש. אחרי מספר דקות של נסיעה, הם הגיעו לבית החולים. הם החנו, והאיש אמר לעוזרו:"תודה רבה" , והעוזר לא הבין למה הוא אמר את זה, ואחרי מספר שניות האיש הוציא נשק מכיסו, וירה לעוזרו בלב…הוא התמוטט לרצפה, והאיש הכניס אותו לתוך הבגאז' של המכונית ונעל אותו. הוא אמר:"כמה שפחות-יותר טוב" ואז הוא החל לצעוד לעבר הכניסה של הבית חולים. אחרי דקה של הליכה הוא הגיע לכניסה, ובלי לעורר יותר מדי חשד, הוא נכנס ולא עורר עניין. הוא ראה מהצד את טום, ירדן, ואת תמר. הוא התקדם לעבריהם, וכאשר יותר ויותר היה קרוב, טום שם לב אליו. הוא אמר לבנות:"בנות…האיש נמצא כאן!" ואז מבטיהם הצטלבו אל תוך דמותו של האיש..הוא בא אליהם, ואמר:"היי…בואו שנייה לצד..באמת, זה לא ייקח הרבה זמן" השלישייה לא ידעה מה לעשות, כי אם לא ייענו לדרישתו, כנראה הוא ינקוט בצעדים לא חיוניים כלפיהם…אז הם קמו, וצעדו לקראתו. כאשר הגיעו אליו, הם הלכו יחד איתו הצידה, ואז הוא אמר להם:"אני לא נוהג לעשות את זה, אבל אתכם זה משהו מיוחד. אם אני לא אדאג שאתם תעלמו…זאת תהיה בעיה בשבילי. אז תקשיבו מה יקרה. אני אציב לפניכם אולטימטום. אולי אולטימטום אכזרי, אבל זה כדאי לכם. לכם לא יקרה כלום. אני יותר לא אתעסק אתכם בשום דבר. אני אעזוב אתכם לנפשכם. אבל..זה יקרה אם לא פחות מ 24 שעות מעכשיו…אתם תמצאו את הטבעת. זוכרים אותה? ושתמצאו אותה אתם ישר תביאו אותה אלי..אחרת-לא אעזוב אתכם במנוחה עד שתיעלמו מכאן….וחבל-כי אם לא תמצאו אז בכל מקרה אני אדאג שתיעלמו.."הוא חייך חיוך ערמומי, וצחק צחוק אכזרי ורשעי, ואז הוא יצא והשלישייה לא ראתה אותו יותר. הם הלכו לשבת בחזרה במקום שבו ישבו קודם. כאשר הגיעו למקומם, טום אמר:"אנחנו חייבים לחשוב מה לעשות..שייצא מצב שנרוויח את הטבעת אבל…שהיא לא תהיה אצלו..הבנתן? שנשיג את הטבעת…אבל שלא ניתן לו אותה. מה אתן חושבות שצריך לעשות??" תמר ענתה לו:"אני חושבת שהפעם נצטרך פשוט לעשות מה שהוא אמר.לא ללכת "נגד הזרם" . ואז כמו שהוא אמר הוא יותר לא יטריד אותנו. ואגב-מה שיצא לנו מזה זה שפשוט אנחנו לא נוכל להעיד נגדו כי לא יהיה לנו עם מה. אז מה?זה לא שווה חיי אדם בכלל ובמיוחד לא את חיינו" . טום אמר לה:"אז מה…לוותר? אף פעם לא וויתרנו. ואני לפחות לא מתכוון לוותר. לא הפעם! פשוט נצטרך לברוח. אין מה לעשות" ואז ירדן נכנסה לשיחה ואמר לו:"טום…האמתי שתמר צודקת. ומה לברוח? כל החיים נברח?" טום ענה לה:"אתן יודעות מה? תעשו מה שאתן רוצות." הוא נשמע עצבני, אבל נשאר מאופק. תמר הציעה רעיון:"אתם זוכרים שהוא אמר שאיזה איש אחד חשב על הרעיון של הטבעת? אז אולי הטבעת נמצאת בבית של אותו איש! אפילו שהוא אמר שלא…ושכבר חיפשו שם ולא מצאו כלום. הוא חייב להחביא את זה שם. אולי מתחת לרצפות הרצפה, או אפילו בקיר…חייב להיות משהו כזה" ואז טום אמר לה:"חכו שנייה! לפני שאתן ממשיכות לחשוב ולהציע רעיונות…אתן לא חשבתן שאולי זאת מלכודת? באמת…תחשבו רגע!" ירדן כבר החלה באמת לכעוס, ואמרה לטום:"טוב נמאס כבר!! טום, אם אתה רוצה לא לשתף פעולה, אל תשתף! הבנו שאתה רוצה התחכמויות אבל הרוב קובע, ומה לעשות?הפעם הוא קבע משהו אחר. משהו שאתה לא הצעת. למה אתה לא יכול לקבל את זה??" טום הבין שירדן באמת עצבנית, וכך גם הוא היה, ואז הוא פשוט קם, והלך מהמקום. – "ירדן זה לא היה כל כך יפה מה שעכשיו עשית..חכי אני אחזיר אותו הנה..הוא אמור להיות שותף שלנו, לא אויב" ירדן ענתה לתמר:"בסדר תמר, אבל את לא חושבת שזה די מאוס כבר הקטע הזה? הוא אמור לקבל כל החלטה. אפילו אם היא לא נעימה לו" תמר לא השיבה לה תשובה, וישר היא קמה והלכה לחפש את טום כדי להחזירו. ירדן אמרה:"חכי שנייה תמר" אך תמר לא ענתה לה, והמשיכה ללכת. אחרי מספר דקות של הליכה, תמר מצאה את טום רגע לפני שיצא מהבית חולים. היא לקחה את ידה ושמה אותה על זרועו של טום:"חכה רגע" טום הסתובב, והוא אמר לה:"תמר זה לא יעזור אני כבר לא יכול יותר עם הריבים האלה" תמר המשיכה להחזיק בזרועו, ולא הרפתה ואז היא ענתה לו:"אז זה מה שיעמוד בינינו לבין המשימה? זה לא יכול להיות!אתה בעצמך אמרת שאנחנו צריכים להיות יחד וחזקים..אתה לא זוכר? אז קדימה! אתה בינתיים היחידי שלא מקיים את הדברים שאמרת" טום נראה כאילו הוא חושב, ואז הוא ענה לתמר:"בסדר. אבל ברגע שאני חוזר-באמת נתחיל לפעול. אסור לבזבז זמן" תמר חייכה, ואז היא משכה את טום חזרה לשולחן. כאשר טום הגיע, ישר ירדן אמרה:"יופי…אז תקשיבו על מה חשבתי-ואני מקווה שלא יהיו וויכוחים..לא שאומרים להיות. אז ככה-תכף נצא מכן לכיוון הבית של אותו איש שיצר את הטבעת. אנחנו נתקשר אל האיש ונשאל אותו איפה הבית נמצא. אחרי זה, נגיע אל אותו בית, נבקש רשות להיות בו..ונתחיל לחפש שם. כבר נראה איך העניינים ילכו..אז אתם מסכימים? נהיה צוות" השלושה חייכו, וירדן שמנה את ידה במרכז, עליה תמר, ועל ידה של תמר טום שם את ידו, (שימו את השיר ברקע:)

וירדן אמרה:"למען רוי ולמעננו" והם הוציאו את הידיים מהמרכז, והחלו ללכת לעבר הבית. בינתיים, בביתו של האיש, הוא פתח מצלמה, ואז הוא הגיח מצד שמאל שלה, התיישב על כסא שהיה בתוך חדר מואר, ואז הוא אמר:"שלום בן. יש לי משהו חשוב שאני חייב לספר לך עליו…"