נפגשנו מאוחר מידי פרק 3 היום שאחרי

בעוד ירדן ורוי מתנשקים,עידו המשיך לצלם,ולהקליט אותם..
כאשר הרחיקו שפתיהם אחד מהשניה, עידו בעצמו התרחק מהשיחים והלך מהאזור, בעורמות רבה.
רוי וירדן שתקו מרוב מבוכה..
"לזה באמת לא ציפיתי!" צחק רוי..
"זה לא אומר כלום….אני אתן לך את כל הזמן שבעולם לחשוב על זה…" אמרה ירדן.
"רגע….זאת הייתה הצעת חברות או שאני מדמיין…?" שאל רוי.
ירדן ענתה לו:"תקרא לזה איך שאתה רוצה אבל כן…אני אמרתי את שלי ואתן לך את הזמן להחליט"
מיד אחרי, המלצרית הגיעה לשולחן, ושאלה בקול חלש:"ערב טוב, מה תרצו להזמין?" .
שניהם עיינו בתפריט שהונח להם כבר מההתחלה על השולחן, ואחרי התלבטות אישית ירדן ענתה:"אני ארצה את הקפה החם עם החמש עוגיות בצד בבקשה" בעוד המלצרית רושמת את ההזמנה של ירדן, רוי אמר למלצרית:"ולי בבקשה קפה ועוגה" המלצרית כתבה מהר את שתי ההזמנות, נראה כאילו מיומנת ורגילה לכתוב הזמנות של לקוחות:"תודה רבה, יגיע בקרוב" המלצרית אמרה, ולקחה את שני התפריטים מרוי וירדן.
"יש לך עוד מה לספר לי? אולי על החיים בראשון לציון..?"
רוי חייך וראה שירדן מאוד סקרנית לגביי חייו. הוא ענה לה:"את ממש סקרנית אני רואה..אין כל כך מה לספר יותר ממה שספרתי. אין לי כזה סיפור מיוחד כמו כל הסיפורים. לפחות ככה נראה לי..אני בא ממשפחה נורמטיבית למדי, מבית לא עני ולא עשיר, וחי את החיים. הפשוטים כמובן.." רוי נראה כאילו דובר אמת, אבל מסתיר סוד… ירדן אהבה את הקלילות והמסתוריות-לא מסתוריות של רוי..
הוא שאל את ירדן:"ומה איתך? יש משהו מיוחד שקשור אלייך?"
"האמתי..גם לי אין משהו מיוחד לספר. ממש כמוך. רק שאתה באת ממקום אחר.."
בדיוק המלצרית שלקחה משניהם את ההזמנה הגיעה עם מה שביקשו על מגש שחור חלק ומפה לבנה קטנה שמעליה הונחו הקפה והעוגה יחד עם השוקו החם והעוגיות. המלצרית נעזרה ביד אחת להחזקת כל המגש, וביד השניה בשביל להגיש את הדברים.
היא החלה עם הקפה, ורוי עזר לה להגיש והיא חייכה ואמרה לו:"תודה חמוד" רוי חייך לעברה והניח את הקפה עם העוגה על שולחנו.
את השוקו והעוגיות הגישה כבר לבדה לירדן. עוד לפני שהלכה אמרה ירדן על ההתנהגות של רוי כלפי המלצרית:"כמו שאמרתי-ג'נטלמן אמיתי.." היא צחקה יחד עם רוי וגם המלצרית שגם כן צחקה.
לאחר שהמלצרית הלכה, שניהם החלו לשתות ולאכול, ופחות דיברו. לפני שסיימו לאכול ולשתות, ירדן אמרה:"מי היה מאמין שהנער שהתייחס אליי רע אתמול, יום אחרי יתנהג אליי שונה לגמריי…"
"רואה? אני כזה שמפתיע.." וצחק יחד איתה.
כאשר ירדן סיימה את הארוחה הקטנה, היא קמה לאט, עקפה את השולחן המרובע, התקרבה ללחיו של רוי ונישקה אותו, ולאחר מכן אמרה לו:"היה מדהים..לילה טוב" והחלה ללכת לביתה.
לפתע שמעה קול מאחוריה:"לא בא לך שאלווה אותך?"
ירדן הסתובבה וראתה את רוי עומד בקצה השני של המדרכה, חייכה ואמרה:"אם בא לך.." הוא רץ במהירות לעבר ירדן, לקח את ידו הימינית ועטף את המותן שלה, ככה עד שהביא אותה לביתה. בדרך דיברו בעיקר על בית הספר.
"אני אפילו לא אתחיל לדבר איתך על התלמידים-זה כבר סיפור ארוך אם אתה מבין.." היא ורוי החלו לצחוק..
כשהגיעו לביתה של ירדן אחרי שירדן ניווטה את הדרך, הם עצרו בכניסה וירדן אמרה לרוי:"אז..זה כאן. זה הבית שלי"
"בית יפה" וחייך. הוא התקרב אליה לאט, התכופף מעט בשביל להגיע לשפתיה, ונישק אותה באיטיות.
לפתע, אמא של ירדן פתחה את הדלת כניסה, וראתה מולה את רוי וירדן מתנשקים..היא פקחה את עיניה, ורוי וירדן התרחקו במהרה זה מזו כאשר הבינו שאמא של ירדן מסתכלת עליהם.
"אמא.." אמרה ירדן והסמיקה..
"אני לא אפריע.." ענתה אמא של ירדן
"זה בסדר גברת ברוך"
אמא של ירדן חייכה וחשבה לעצמה איזה בחור טוב הוא…
"איך קוראים לך?" שאלה בזמן שירדן בצד מנסה שהרגע יעבור הכי מהר שאפשר-אבל בעצם עבר הכי לאט שיכול להיות…
"קוראים לו רוי אמא, ועכשיו אני אכנס הביתה אחרי שאפרד יפה מרוי ואלך לחדר שלי" ענתה ירדן לאמה, בדיוק כשרוי בא לענות לה. "להתראות.." ענתה ירדן והתקדמה מעט קדימה לעבר רוי, וחיבקה אותו חזק.
כשהרפו האחד מהשניה, אמא של ירדן אמרה:"מה עם עוד נשיקה או משהו…?" היא צחקה, וכך גם רוי בזמן שירדן אמרה:"ביי רוי…אתה יכול ללכת.."
"רק צחקתי.." ענתה אמא של ירדן בקלילות.
ירדן נכנסה לבית, ומיד אחריה אמא שלה. היא ידעה שמעכשיו לפחות עד הבוקר שאחרי, היא לא צריכה לדבר או לשאול שום דבר הקשור לרוי..בינתיים, רוי המשיך ללכת חזרה לביתו. ירדן נעלה את דלת חדרה, והלכה למיטה לשכב לישון, מרוב שהייתה עייפה. אך מרוב שהיא הייתה מאוהבת באותו רגע לא יכלה להירדם
"הכל קרה כל כך מהר" חשבה לעצמה.." מה חשבתי לעצמי.. בטח הוא עכשיו יאמר לי "לא" בגלל שככה התנהגתי כמו משוגעת והתנפלתי עליו!" וככה במחשבות טרודות, למרות הפגישה המדהימה שהייתה בינה לבין רוי,לא הצליחה להירדם כל הלילה…
הגיע בוקר..ירדן פקחה את עיניה לאחר שהצליחה סוף סוף "לסגור אותם" לחצי שעה…אט אט היא קמה ממיטתה. היא התמתחה מעט, ואחרי שסיימה ניגשה לפלאפון שלה. כאשר פתחה אותו, ראתה שקיבלה הודעה מעידו רגב.
"מה הוא רוצה עכשיו.." חשבה לעצמה.
לפתע, ראתה שהוא שלח לה לפחות עשרים תמונות שביניהם גם סרטונים, מהפגישה שלה ושל רוי יום לפניי בבית הקפה! .
בעוד היא מנסה לעכל את מה שגילתה שהלך מאחורי גבם שלה ושל רוי, קיבלה הודעה נוספת מעידו ובה הוא רשם:"ממש זוג יונים…"
פניה של ירדן האדימו, אפה התכווץ מעט וכך גם עיניה, והיא אמרה:"הוא כל כך הסתבך!!" .
מיד רצתה להתקשר לתמר..היא חייגה בפעם הראשונה, ואחרי דקה שתמר לא ענתה לה, היא אמרה:"בטח היא עוד ישנה.." ,
ולפתע ראתה שתמר חוזרת אליה:"היי, בוקר טוב..למה התקשרת אליי לפני דקה?" תמר שאלה.
ירדן ענתה לה:"קודם כל את צריכה לשבת. ובלי כל הסיפור הזה, אני אגיע לעניין:עידו"
תמר שאלה:"מה עידו?"
"עידו רגב. הוא שלח לי לפלאפון משהו כמו 20 תמונות שלי ושביניהם יש גם כמה סרטונים מהדייט שלי ושל רוי אתמול! והחוצפן רשם לי אחריי זה:"ממש זוג יונים…" בטוח הוא עומד להראות את זה לכולם! את יודעת שהוא ילד רכלן שמסוגל להכל!"
"אל תדאגי, הוא לא יעשה כלום..ואם הוא יעשה כבר נדע מה לעשות..בינתיים אל תלחצי, נגיע לבית ספר ותראי שהכל ילך בסדר, כמו תמיד ואפילו יותר.."
תמר הצליחה להעלות את מצב רוחה של ירדן, ושתיהן ניתקו את השיחה והמשיכו להתארגן לקראת ההגעה לבית הספר. מרוב שירדן הייתה עדיין לחוצה, מיהרה יותר מתמיד כדי למנוע את הפצת התמונות והסרטונים-אם עדיין לא הופצו..אחרי שהייתה מוכנה, ירדה לרצפה בשביל לנעול את נעליה.
אמא שלה הגיעה לעברה ושאלה:"בוקר טוב גם לך..מה קרה שאת נראית כזו נסערת? מה זה…רוי במקרה?"
"ממש לא אמא! זה לא רוי ואני ל רוצה שתתערבי בזה" ירדן נזפה באמה, קמה, העלתה עליה את התיק, וטרקה את הדלת.
היא החלה ללכת במהירות לבית הספר. כל הדרך נשארה לחוצה, יחד עם הפנים האדומות והאף עם העיניים המכווצים. אחרי כמה דקות של הליכה, חשבה מעט על הוויכוח הקצר עם אמה. היא הבינה שהוציאה עליה מעט עצבים, והחליטה להתקשר בשביל להתנצל על התנהגותה.
"היי אמא"
אמא שלה לא ענתה מהצד השני…ירדן המשיכה ואמרה:"רציתי להתנצל על…על איך שהתנהגתי. אני סתם הוצאתי עלייך עצבים שלא היו אמורים לצאת עלייך. או בכלל…אולי.."
נשמעו רק הנשימות בצד השני. אחרי כמה שניות אמא של ירדן ענתה:"בסדר. פעם הבאה תשלטי על העצבים שלך. יום טוב"
היא חייכה יחד עם ירדן שחייכה מהצד השני, והשיחה נותקה.
גם אחרי השיחה שלה עם תמר וגם עם אמא שלה, ירדן הרגישה כאילו אבן ממש קטנה ירדה לה מהלב. וכשחשבה על זה, נזכרה על משפט שהיא פעם כתבה ומאז נקשרה אליו:אפילו כשהאבן הכי קטנה יורדת לך מהלב, תמיד ישארו האבנים האחרות-הקטנות או הגדולות, או שני הסוגים ביחד. השאלה היא, אם צריך להשקיע בשביל אותן אבנים מאמץ בשביל להסירן, או שפשוט להשאיר אותן במקומם.
אחרי מספר דקות נוספות, הגיעה לבית הספר. כשנכנסה, ראתה צחקוקים מצידי בית הספר. היא חשבה שזה ככל הנראה עליה, מהעובדה שאותם אלה שצחקו הסתכלו לכיוונה…אך היא נשארה עם הראש מורם והסתכלה קדימה. היא אפילו לא האיצה את מהירותה לעבר הכיתה, אלא פשוט הלכה רגיל, כאילו היא לא שומעת דבר.
כאשר נכנסה למסדרון השכבה שלה, ראתה את עידו עם הפלאפון שלו בידיו, מראה ככל הנראה את התמונות והסרטונים שצילם יום לפני בבית הקפה.
באותו הרגע, היא החלה להאיץ את מהירותה, וכאשר הגיעה אליו היא סובבה אותו לכיווונה, ואמרה לו ישירות:"איך אתה מעז?? ועוד לעקוב אחריי?? אחריי החיים שלי?? ולתעד רגעים אינטימיים שלי??" היא לקחה את הפלאפון מידו, ונדהמה מהאמת..היא ראתה שהוא מראה את הסרטון שלה יחד עם רוי מתנשקים! תמיד לא מוכנים לאמת עד שפוגשים בה…אך היא לא מחקה שום סרטון, ושום תמונה.
"הנה. קח את זה חזרה" אמרה ירדן בעדינות מזויפת.
עידו, שלא הבין איך ירדן יכולה להיות כל כך רגועה אחרי שראתה את מה שראתה, יצא מנקודת הנחה שהכל בסדר. לרגע היה נראה כאילו הוא "סדיסט", ונהנה לראות את ירדן פגועה.
אך מיד אחרי שירדן מסרה לו חזרה את הפלאפון, היא לקחה את ידה הימינית, כיוונה אותו ללחיו הימינית של עידו, וסטרה לו סטירה מצלצלת שנשמעה בהד לאורך כל המסדרון.
עידו הגיב לכך בצורה מוגזמת:הוא התמוטט על הרצפה, בעוד ידו השמאלית מכסה על הלחי הפגועה, רגליו מכופפות וגופו האדים.
ירדן החלה ללכת לעבר כיתתה בעוד היא צועקת לעידו מרחוק:"תבכה, תבכה…"
תמר הגיעה לאזור בדיוק כשירדן סטרה לעידו, ושאלה את ירדן:"איך זה הגיע לזה??"
"אני כבר אספר לך בכיתה..לא כזה סיפור גדול.."
לאחר מכן, כשהשיעור התחיל, אחרי שירדן הספיקה לספר את "הסיפור הלא גדול" לתמר, המורה נכנסה לכיתה ופנתה לירדן:"ירדן, צאי מיד החוצה" ירדן קמה ממקומה, בביטחון מלא, והלכה החוצה כפי שבוקש. לפני שיצאה מהכיתה, הסתכלה ישירות על פניה של תמר. כאילו אמרה לה שהיא יודעת מה לעשות..
המורה סגרה מאחוריה את הדלת, ואמרה לירדן בעודה כועסת:"מה פשר הסטירה סטרת על לחיו של עידו?? איך את מתנהגת??"
"עידו "הנחמד" , צילם אתמול את הדייט שלי עם אחד מהילדים בשכבה, והראה את זה לכולם. הוא חיטט לי בחיים האישיים. סיבה מספיק טובה?"
כשעידו בא לענות לה, המורה אמרה:"תקשיבו. אף אחד לא מדבר עכשיו. יש לי שיעור להעביר ואף תלמיד או מישהו אחר לא יהרוס לי את זה בשום צורה! אני כבר אראה מה אני עושה לגביכם..או שמנהלת כבר תראה"
המורה חשבה שהיא מפחידה את ירדן, אבל ירדן נשארה-בביטחון מלא..
לאחר שהשיעור עבר, נראה כאילו המורה כבר הספיקה לשכוח ממה שקרה בתחילת השיעור, והייתה עסוקה בעיקר בפניות של התלמידים אליה. ירדן ניצלה את ההפסקה בשביל ללכת ולדבר עם רוי. רוי בדיוק שם את החומר שלו בלוקר. ירדן פסעה לעברו באיטיות, חוששת מהתגובה שלו..
כשהגיעה, הוא שם לב אליה, התכופף לעברה ונישק אותה. אחרי ששפתיהם התרחקו אחת מהשניה, אמר לירדן:"בוקר טוב.."
"גם לך..אתה יודע ש..אני מבינה אם לא נעים לך המצב הזה, אבל אני לא בטוחה שכולם ראו את התמונות והסרטונים, וגם אני כבר מטפלת בהכל אז..פשוט אל תדאג"
רוי כיווץ את מצחו ושאל:"לא לדאוג מפני מה? ומה לא נעים..? ואיזה תמונות וסרטונים?? תסבירי.."
ירדן נדהמה לגלות שרוי אפילו לא מודע לדברים שצולמו. היא חשבה שעידו יגש אליו ראשון! היא ניסתה להנצל, ואמרה:"שום דבר. באמת! פשוט עזוב.."
היא חשבה שוב באותו הרגע, והבינה שהיא יותר הסתבכה אחרי שאמרה את זה, כי בין כה וכה רוי יגלה את זה במאוחר או במוקדם. אבל בלי לומר מילה, רוי הקדים את זמנה, לקח מידה את הפלאפון שלה, וכאשר פתח אותו, ראה מול עיניו את כל התמונות והסרטונים שנשלחו לירדן. הוא החל לראות תמונה אחר תמונה, סרטון אחר סרטון, ובהתחלה, כשהבין במה מדובר הוא שתק ופתח מעט את פיו.
בינתיים, ירדן הייתה בצד, והפנתה את פניה למטה. כשרוי הרחיק מגופו את הפלאפון, והחזיר אותו חזרה לידיה של ירדן, היא הבינה שסיים לראות הכל.
"לא אכפת לי" אמר רוי.
"מה לא אכפת לך?"
"לא אכפת לי שיידעו שהתנשקנו. לא אכפת לי שיידעו שנפגשנו בערב בבית קפה. ובכלל לא אכפת לי, שייחשבו שאנחנו זוג. ואפילו שיידעו. אני לא מתבייש בזה, ולא צריך לעשות מזה עניין..חוץ מזה שעידו חיטט לנו בחיים האישיים..אבל אם הוא יעשה את זה שוב הוא כבר יסתבך איתי"
ירדן הסמיקה, כשהבינה שככל הנראה הוא התוודה בכך שהם ביחד..וגם בגלל מה שהודיע על עידו, ורוי חיבק אותה חזק, עד שכעבור שתי דקות נשמע הצלצול..
היום העמוס שעבר על ירדן בבית הספר עבר, ועד סוף היום ואחריי, המורה שלימדה את הכיתה של ירדן בשיעור הראשון לא הזכירה את האירוע שקרה בתחילת אותו שיעור. ירדן יצאה מבית הספר, אחרי שעוד אבן ירדה לה מהלב. אבן גדולה מאוד…

(שימו את השיר ברקע)

הגיע אחר הצהריים. תמר וירדן ישבו זו לצד זו על מיטתה של ירדן.
"היום התחיל רע, וככל שיותר התקדם, ככה נהפך ליותר טוב..מזל שהפעם ממשהו רע יצא משהו טוב.." אמרה ירדן.
"צודקת…באמת המצב שלך השתפר מתחילת היום..התגובה של רוי הצילה אותך מכל הלחץ שעבר עלייך.."
"רק בואי נקווה שדבר כזה לא יחזור שוב..או לפחות משהו דומה לו.."
לפתע, הפלאפון של תמר צלצל מתוך תיקה.