נפגשנו מאוחר מידי פרק 24 גורל מפתיע חלק ב פרק אחרון!
עבר יום,והגיע הבוקר.בוקר לפני הכנס הגדול שיבוא יום לאחר מכן.באותו יום אף אחד לא נפגש עם אף אחד.אותו יום היה סך הכל יום די רגוע ושלו.במיוחד בשביל ירדן שהייתה זקוקה לאותו יום…אחרי שהיום הזה עבר,הגיע היום של הכנס הגדול.בבוקר,ירדן התעוררה וישר היא חייכה חיוך גדול…היא כל כך שמחה שהיא הולכת לנאום…שהיא הולכת לשנות משהו לטובה.רוי צילצל אליה לפלאפון והיא ענתה לו.-"בוקר טוב יפיפייה שלי…" אמר רוי והיא ענתה לו:"חח נו דיי אני ממש מתרגשת אז בבקשה אל תתחיל עכשיו עם כל הלחץ שאתה גורם לי" רוי אמר לה:"טוב..אוקיי מישהי פי לחוצה…" תמר צחקה מעט ואז רוי המשיך:"תגידי את בטוחה שאת לא צריכה הגנה או "שומר ראש" או משהו דומה??" תמר ענתה לו:"ביי רוי…" שניהם חייכו מבלי שאף אחד ידע שהשני חייך,וסגרו את השיחה..היום של תמר גם התחיל מצוין,וביחד השלישייה התארגנה והם קבעו להיפגש בתחנת משטרה ושלושתם יגיעו לאודיטוריום.בינתיים,בצריף של הסוחרי נשק,"המפקד" אמר לאיש אחד:"תקשיב,חשוב שהכל יילך מצוין היום!לפי התכנית!לא לסגת ולא שום דבר אחר לעשות אלא חוץ מהמשימה.לאחר סיום המשימה,אתה כבר יודע איך לפעול..זה כבר אחריות שלך.אגב…" התחיל המפקד לומר בדרמטיות,משהו דרמטי ביותר:"אתה באמת חייל טוב ונאמן.ואני רוצה להיות איתך הכי כנה.כל הזמן אני מסתובב עם המשכה המטופשת הזאת.אני רוצה שתכיר אותי.את הפרצוף האמיתי שלי…"לאט,לאט הוריד המפקד את המסכה…ומתחת למסכה,התגלה פרצופו….של אביה של ירדן!!!לפתע,בפלאשבק עוצמתי,אביה של ירדן גילגל עיניים והתחיל להיזכר…בעצם,מתי שהוא דיבר דרך האזנייה עם מישהו-הוא דיבר עם "הדמות האחרת שלו"…והוא אינו יכול להשתלט על כך…לפתע הוא חזר לעצמו,ל"מפקד" והוא חייך חיוך ענקי..וצחק צחוק מרושע…הוא אמר לאיש שעמד מולו עוד דבר:"אגב…אחרי הכל אני עוזב.למטרות אפילו יותר חשובות…ולגבי החברה מישהו אחר ינהל אותה.וייקח אותה לאן שהוא רוצה..אני עוד אוכל לחזור לנהל פה אבל כבר נראה מה הדרך תראה לי…בהצלחה לך היום ואל תאכזב אותי!"שניהם התחבקו חיבוק קצר,וכל אחד הלך לדרכו…בינתיים,השלישייה נפגשה בתחנת משטרה,ותמר אמרה:"נו מתרגשים…היום זה היום הגדול!עזבו היום…עוד שעה!" ירדן ורוי חייכו,אך ירדן ישר אמרה לה:"עוד לחץ להוסיף ללחץ שכבר קיים…?"תמר אמרה לה:"לא התכוונתי…מצטערת" ירדן אמרה לה:"אל תקחי קשה..פשוט הנאום היום וכבר אני לחוצה מעל ומעבר..בזכות כמה דברים וגם "רוי הנחמד".." רוי וכולם צחקו והוא אמר:"אה..סליחה אני מבקש!קצת כבוד…" ירדן חייכה ואמרה לו:"אל תדאגי יש הרבה כבוד" וחיבקה אותו עם יד אחת מאחורה…רוי וירדן הלכו לשנייה לצד,בלי שאף אחד יידע למה,ולאחר מכן הם חזרו לתמר.השלישיה נכנסה לתחנת משטרה אך שומר עצר אותם ואמר להם:"אתם לא מורשים להכנס לכאן,מצטער" ירדן אמרה:"סליחה…?מה זאת אומרת לא מורשים?רק לשוטרים מותר להיכנס לכנס הזה?" השומר אמר לה:"זה בצחוק או שבאמת שאלת עכשיו את השאלה?אני לא אמור לומר,אבל את בכלל יודעת מה המשמעות של הכנס הזה?זה כנס מחזורים!!!כל השוטרים מהעבר ועד היום יהיו פה…זה לכבוד חגיגות יובל לתחנה!אז אני מצטער אבל את מתבקשת לזוז מכאן…" ירדן אמרה לו:"אה,באמת?ואם אומר לך שבאירוע הזה,כאן הולכת לצאת ידיעה ממש חשובה וגורלית שאתם חייבים לדעת?אדוני,אני חייבת להיכנס!" השומר אמר:"חכי שנייה אני אברר בשבילך משהו…" לאחר מספר דקות שירדן,רוי ותמר חיכו מחוץ למתחם,חזרה עם השומר מנהלת התחנה,שאמרה לירדן:"השומר סיפר לי למה את מבקשת להכנס…מה כל כך גורלי?" ירדן ענתה:"רק באולם אוכל להגיד.את יכולה לבדוק עליי הכל-אין כלום…זה ממש חשוב את חייבת לתת לי להכנס!מצדי תשימי עליי שומרי ראש שישגיחו זה ממש חשוב!" השוטרת וויתרה ונתנה לה להכנס-"תכניס אותה" אמרה והתחילה ללכת,בזמן שירדן אמרה לרוי ותמר:"קדימה,בואו" השוטרת הסתובבה מהר והגיעה חזרה למקום ואמרה לתמר:"רגע חכו שניה סליחה…אבל החברים שלך לא יכולים להכנס" ירדן נדהמה ואמרה:"מה?!אבל הם חברים שלי!סך הכל עוד שניים!" השוטרת אמרה לה,כאילו בכוונה:"המספר לא משנה,אני לא יודעת מה יש עליהם או מה אין…בקיצור-רק את יכולה להכנס אם זה כל כך חשוב לך…הרי אמרת שזה ממש גורלי לא?" השוטרת הסתובבה ונראה כאילו חייכה חיוך מכוון ורשעי…ירדן ניסתה לשכנע את השומר:"בבקשה…תן לנו להכנס.הם חייבים להכנס הם שותפים לזה!" השומר אמר להם:"אני לא יכול לפקפק בבקשותיה של המנהלת…אבל אתם יודעים מה?אני לא יכול לומר שהיא עיוורת או חירשת,אבל אמרתם שזה משהו גורלי ונשמע שזה רציני…קחו את הכובעים האלה ותנסו שהיא לא תחשוד…שאף אחד לא יחשוד.ואל תאמרו שאני עשיתי עכשיו את זה טוב?" השלישייה חייכה אליו בשמחה רבה והודתה לו..הוא נתן לכל אחד כובע והם נכנסו…בינתיים "החייל" של אבא של ירדן,התמקם במקומו,בזמן שהסתנן לתחנה..הו היה מאחורי אולם האודיטוריום,שם לא היה אפילו פיקוח אחד.כולם התמקמו במקומותיהם,ומנהלת התחנה התחילה לנאום ראשונה..היא התחילה:"אנחנו התכנסו כאן היום,לכבוד חגיגות היובל לתחנה!" כולם מחאו כפיים והיא המשיכה לנאום…בזמן הזה,אותו "חייל" היה עם הרובה שיומיים לפני אביה של ירדן הכניס אליו כדורים…הוא שם את קצה הרובה,בזווית שלא יראו אותו אך נשמע רעש קטן שרק קרובים לחלון הקטן יכלו לשמוע אותו..במקרה רוי ישב שם ושמע.רוי הספיק לראות משהו קטן ושחור אך לא ידע מה זה.הוא התחיל לחשוד.תמר שאלה את ירדן:"תגידי…מתי את מתכוונת לעלות לבמה בחשאי ולנאום?" ירדן אמרה לה:"אחרי הנאום הזה…תאחלו לי בהצלחה!" תמר אמרה לה בהצלחה ורוי,שהיה עסוק בחשדות המעטות שלו אפילו לא שם לב.ירדן סימנה לו ואמרה:"היי…רוי.אני עולה אחרי הנאום של המנהלת…" רוי אמר לה:"בהצלחה!" והוא הלך וחיבק אותה,ואז חזר למקומו.החייל שהיה עם הרובה בינתיים התמקם עם הרובה שיהיה בדיוק בזווית של המעמד עם המיקרופון,שבהזדמנות הראשונה שתהיה לו,ובזמן הנכון,הוא יפעל…מנהלת התחנה המשיכה ואמרה:"אנחנו,בתחנה,מקפידים על כבוד אחד לשני,ועזרה לאחר…" רוי אמר בלחש:"כן בטח…" והבנות צחקו..לאחר מספר דקות,עמוסות במילים,המנהלת של התחנה ירדה מהבמה,במחיאות כפיים מהקהל,והגיעה תורה של ירדן לעלות במהרה לבמה.היא הייתה בלחץ היסטרי!!!היא חיבקה חיבוק אחרון לפני עלייתה לבמה את רוי ואת תמר ועלתה…היא בדרך קרצה לשומר שעמד בצד וראה הכל.החייל כבר היה מוכן לרגע הנכון…לזמן הנכון.ירדן הסתננה לבמה במהרה,והמנהלת של התחנה ואף אחד לא חשד בכלום…המנהלת ידעה שזה יהיה הרי…ברגעי לחץ ארוכי טווח,ירדן התחילה לדבר..היא חיממה את קולה מעט,ואמרה:"אני הייתי חייבת לעלות…לספר לכם משהו ממש חשוב,וגורלי…" לפני שהמשיכה רוי שם לב לקצה של רובה שנכנס מהחלון הקטן,וידע שהחשדות שלו שכבר מלפני יומיים שהמשיכו עד לאותו יום,היו נכונות…זה היה ממש מהלך של שנייה,ואותו "חייל" לקח את האצבע שלו,וירה!הכדור פגע באמצע החזה של ירדן!!!אט,אט ירדן מעדה מטה מהעמדה של המיקרופון,שהייתה די בצד הבמה,ורוי בזמן הזה צעק:"תתפסו אותו,מהר!!!" ומלא שוטרים ייצאו אל מחוץ לאולם לתפוס את החייל…בינתיים,רוי צילצל למד"א והוא נראה בדרך לבמה…השומר שעזר לחברים להסתנן הלך הצידה ונראה שהוא עומד לבכות…תמר הייתה בהלם,והיא התחילה להוריד דמעות מעיניה,והיא קמה לבמה,לירדן…מסביב לירדן,היו מספר שוטרים ותמר נכנסה למעגל ועדיין הייתה המומה עוד יותר ממקודם…רוי נכנס לתוך המעגל,ונישק את שפתייה של תמר ואז אחד השוטרים לא נתן לו הזדמנות לחבק אותה,כנראה בפעם האחרונה,והזיז אותו ממנה.רוי צעק:"לא!!!" והוא התחיל לבכות…תמר הסתכלה על ירדן, ואז שמעו את הסירנות של האמבולנס מתקרבות עוד יותר ויותר,ואז הבינו שהם הגיעו,בזמן שאנשים הקיפו את ירדן,שהייתה מוטלת על רצפת הבמה.
תגובות (0)