נפגשנו מאוחר מידי פרק 1 מאוהבת
ירדן ירדה מהמיטה הקרה, אחרי שלא הצליחה להירדם.
בחוץ ירד גשם באותו זמן, אך לא-לא בגלל זה היא לא הצליחה להירדם.
היא הורידה מעליה את השמיכה, וירדה לעבר הסלון.
היא חשבה לעצמה מחשבות על בחור חדש שהגיע יום קודם לכיתתה.
מאותו יום, החלה לפתח כלפיו רגשות. רגשות שעד לאותו הרגע לא הצליחה לפתח כמעט כלפי אף גבר אחר.
לאחר זמן מה של ישיבה על הספה הכחולה שבסלון, ובהיה בטלוויזיה הכבויה שרק מחשבותיה פעלו באותו הזמן, היא חזרה במהרה למיטה, וניסתה להירדם.
הגיע הבוקר. כה עייפה, עם שקיות בעיניים, המצב רוח של ירדן התרומם כאשר חשבה על אותו בחור מוזר וביישן שגנב את ליבה.
"בוקר טוב" אמרה ירדן לאמה בזמן שהכינה לה את ארוחת הבוקר לבית הספר
"בוקר טוב יפ.." אמא של ירדן נעצרה ונדהמה לראות את ירדן.
"מה זה?? ירדני מה קרה לך בלילה?" אמה המשיכה את דבריה.
ירדן, שנראתה מותשת מדי ענתה:"אני אפילו לא רוצה להתחיל.."
אמא של ירדן לא המשיכה לשאול שאלות, וידעה מתי להפסיק. ירדן החלה להתארגן לעבר היציאה לבית הספר. תחילה, אכלה קורנפלקס לארוחת הבוקר, שחצי ממנו השאירה בקערה. היא המשיכה לעבר המקלחת, שם שטפה פנים וצחצחה את שיניה. ירדן התקדמה חזרה לחדרה, שם פתחה את הארון, ושמה על מיטתה בגדים שיום קודם בחרה ללבוש לכבוד הילד החדש..לאחר שהתלבשה, היא החלה
לסדר את שיערה. היא לא שמה איפור. היא חושבת שבנות ששמות איפור מנסות להסתיר את יופי הפנים שלהן וחושבות שבעזרת האיפור הפנים שלהן יהפכו יפים בין רגע. אז לפי דעתה לא-הן טועות. אחרי שהרגישה מוכנה לקראת הלימודים, נעלה נעליים, העלתה על כתפיה את התיק הכבד, ובאה לצאת מהבית. אלא שלפניי אבא שלה תפס אותה ואמר לה:"כמה שאת יפה" ירדן צחקה וסגרה מלפניה את הדלת. היא החלה ללכת לבית ספר. שמחה מתמיד.
כאשר הגיעה לשער בית הספר נכנסה ברגל ימין. כאילו זהו היום הראשון של הלימודים. אחרי כל צעד שלה לעבר הכיתה, פעימות הלב שלה פעמו יותר ויותר בחוזקה, והיא הרגישה מאוהבת יותר מאי פעם שהרגישה כך. היא נכנסה לכיתה. ירדן ראתה אותו לבד. כאילו אף אחד "לא מקבל" אותו.
היא ניגשה אל אותו בחור ושאלה אותו בקול שקט:"איך קוראים לך?" הוא שתק, נראה לא שמח-אלא יותר עצבני, וישר קם, הרים את התיק שלו ויצא מהכיתה. ירדן לא הבינה מה עשתה לאותו בחור, אך ברגע שרצתה להבין מה עשתה נשמע הצלצול. המוני הילדים נכנסו לכיתה, והמורה החלה ללמד.
כל הילדים עמדו שהגיעה לכיתה, והיא אמרה בקולניות: "בוקר טוב לכולם, אתם יכולים לשבת" כל הילדים ישבו, חוץ מירדן שהמשיכה לעמוד והביטה לעבר השולחן. המורה בהתחלה לא שמה לב, ושראתה את ירדן עדיין עומדת אמרה לה:"ירדן אמרתי שאפשר לשבת" ירדן התפדחה וישבה על הכסא.
תמר סימנה לירדן:"מה קרה?" וירדן ענתה לה בלי להוציא קול אפילו הכי קטן:"אני אומר לך בהפסקה" .
השיעור עבר, לאט כמו שכל שיעור עובר, וירדן יצאה יחד עם תמר לעבר אחד הספסלים ששכנו בקצה בית הספר. אחרי שירדן סיפרה לתמר מה קרה לה עם אותו בחור תמר ענתה לה:"לא נורא "דן דן" יש לך עוד הרבה הזדמנויות…אני בכלל אומרת לך לעזוב אותו בכלל ולשכוח מאותו בחור אם הוא כזה אגואיסט. באמת..אני לא מבינה מה
הבעיה לדבר"
"לא יודעת..אולי יש לו בעיה כלשהי..אבל את לא תביני בחיים תמר. אני מרגישה את זה בתוך תוכי והוא הצליח למצוא חן בעייני. את ההזדמנות הזאת הוא פספס, אבל הוא יצליח להכיר אותי ואני אותו…את בחיים לא תצליחי להבין כי הרי לך כבר יש את בר ולי עוד לא היה כזו הרגשה של "התאהבות" . אני אחכה בשבילו. הוא עוד יסכים איכשהו לדבר איתי"
תמר ענתה לה:"נראה לי את ממש מבולבלת היום. אם כבר-בגלל שיש לי את בר אני מסוגלת להבין"
הצלצול שמסמל חזרה לכיתות נשמע, והבנות חזרו לשיעור.
באותו שיעור ירדן ניסתה לכתוב לאותו בחור מכתב שרשמה בו: "שלום…זאת אני-ירדן..ניסיתי מקודם לדבר איתך אבל לא הסכמת…אני לא מבינה מה קרה? אני רציתי בסך הכל להכיר אותך….
תנסה להעביר לי תשובה.."
ירדן קיפלה את המכתב והיא העבירה אותו בין כל התלמידים ב"זהירות" עד שהמכתב הגיע ליעד. אותו בחור, שלשיעור הזה נכנס, לא הבין מה רוצים ממנו.
הוא פתח את המכתב והבין במי מדובר… הוא אמר למורה:"ירדן שלחה לי פתק והפריעה לי ללמוד"
ירדן, בעודה המומה מתגובתו למכתב שכתבה, לא ידעה איך להגיב לכך, לבושות שאותו בחור שהיא התאהבה בו גרם להן מול הכיתה ומול המורה.
"צאי מהשיעור-אני לא רוצה לראות אותך פה!" צעקה המורה וירדן ללא מילים, חפוית פנים, יצאה בבכי מהכיתה ובלי הבנה-למה דווקא הוא-דווקא מי שהיא מנסה לאהוב ככה מתייחס אליה בצורה מגעילה…
הגיעה ההפסקה, אחרי שבמהלך כל השיעור ירדן ישבה בחוסר מעש
מחוץ לכיתה, מנסה להבין מה הסיפור מאחורי אותו בחור. המורה של ירדן יצאה מהכיתה וביקשה ממנה להגיע בסוף היום לחדר המנהלת…
וזה לא הסוף-מיד אחר כך אותו בחור הגיע לכיוון ירדן ואמר לה:"אם את לא מבינה אז אני אומר לך:אני לא רוצה קשר איתך ולא עם אף אחד אחר! מתאים לי להיות חבר של עצמי וזהו! לא צריך אף אחד אחר! "
ירדן, שלא הבינה אותו, הייתה המומה מכל מה שהתרחש באותו יום ומאיך שיצא שדווקא אותו בחור לא רוצה להיות איתה בקשר, הלכה בסוף היום שנהרס, יום שאפילו תמר בקושי הייתה איתה בו, לכיוון חדר המנהלת וניסתה לחשוב על רעיון איך "להציל אותה" מהתסבוכת שדווקא "הבחור המסתורי" הכניס אותה אליה.
כשהיא באה לפתוח את דלת החדר באה תמר לירדן:"אמרתי לך…" והלכה…ירדן נכנסה לחדר, התקדמה לעבר הכסא השמאלי, הזיזה אותו לאחור והתיישבה.
"שמעתי שהעברת פתקים באמצע שיעור. את יודעת שאני לא מקבלת את זה! צריך להקשיב בשיעורים ובהפסקות ואחר הצהריים להיות עם חברים ולדבר! " אמרה המנהלת.
"תביני אותי! לא העברתי פתקים…זאת אומרת כן העברתי אבל זה ממש לא מה שאת חושבת….זה קשור לשיעור מה שכתבתי! "
המנהלת הרימה את המכתב מהמגירה ואמרה לירדן:"זה קשור לשיעור??"
"כן!..זה קשור בעצם לכיתה…זה לא משהו שטותי….זה משהו חברתי וחשוב…לא ככה? "
המנהלת חשבה לעצמה ואמרה:"פעם אחרונה שאני רואה אותך מעבירה פתקים אפילו אם זה עניין חברתי! ירדן-קחי את עצמך
בידיים! להזכירך ציוניך לא "מרהיבים" והשנה את במיוחד צריכה להשקיע בהם !בעצם, כל שנה את צריכה להשקיע.."
"זה בסדר, אני יודעת מה מצפים ממני"…
ירדן קמה בכעס מהכיסא, טרקה את הדלת והלכה לביתה . כל כך מבואסת ועצובה מאיך שכל צפיותיה ירדו לתהום.
לפתע מישהו עם מספר שאינו היה ידוע לירדן התקשר אליה בדרכה הביתה.
"היי ירדן זה…זה רוי. אני אותו ילד חדש שהגיע לכיתה…אני מצטער על מה שקרה היום ועל איך שהתנהגתי אלייך, אבל רק רציתי שתביני שאני כרגע רוצה להיות עם עצמי ולא עם אף אחד אחר. אני לא צריך לפי דעתי לומר לך למה אני כזה אבל אם עוד תרצי איכשהו להכיר אותי אז תנסי כהתחלה להבין אותי… "
"אני עכשיו יותר מבינה….זה בסדר כל אחד וההרגשות שלו…אני בכל מקרה אתן לך את הזמן שלך עד שתרגיש נכון להכיר אותי ואני אותך.."
"טוב אני חייב ללכת … נדבר" הוא ניתק במהרה את השיחה.
ירדן הניחה את הפלאפון שלה על ליבה. היא המשיכה ללכת לביתה, והרגישה מאוהבת…
תגובות (0)