נפגעתי.

לא ראיתי אותך שבועיים, שבועיים שלמים בלעדייך הרגישו לי כמו נצח, כל כך התגעגעתי, התגעגעתי אלייך, לחיוך,לחיבוק, לשפתייך כאשר הם מתאחדות עם שלי ורק אנחנו שם, בעולם שלנו, רק אנחנו. חיכיתי שתחזור, חיכיתי לראות אותך, למרות שידעתי והייתי בטוחה שתצא עם חברים ציפיתי וקיוויתי שתסדר נכון את זמנך ותגיע אלי כי באמת התגעגעת, התגעגעת כמעט כמו שאני התגעגעתי , אך טעיתי כי אפילו הודעה לא קיבלתי, כל הלילה חיכיתי וחיכיתי כי אולי תשלח הודעה ותגיד לי ״יפה שלי נראה לך ששכחתי? נראה לך שאני יכול להיות פה רגע בלעדייך?״ אבל עוד הפעם טעיתי כי במקום הודעה, שלחת תמונה, תמונה של מועדון, ואחרי זה? עוד תמונה, של בחורה. נפגעתי, מאד נפגעתי, התגעגעתי וציפית שהתגעגעת לפחות כמוני, אני הייתי זאת שצריכה להיות שם איתך ולא היא, גם לא החברים, אני!
באותו היום הבנתי, הבנתי שאין שום טעם לקשר הזה כי אהבה צריכה להיות הדדית, שלנו לא הייתה, רק אני אהבתי, נתתי, את כל כולי נתתי ומה אתה עשית? כלום, חוץ מלפגוע, כלום!
מחקתי אותנו, מחקתי הכל, ההודעות היפות שלנו לפני השינה, את הרשתות החברתיות שבהם היינו מקושרים ואפילו, אפילו את מספר הפלאפון שלך מחקתי, ואתה יודע למה? אתה יודע. כי נפגעתי!