נער בהיר עם שיער כשמיי הלילה הכהים

הוא מהיר יותר מהאור, קליל יותר מהרוח, שקט יותר ממים עומדים.
עייניו כסופות יותר מהירח, שיערו כהה יותר משמיי הלילה. גופו חיוור יותר מכוכב יחיד ברקע השחור. שפתיו בצבע איריס צהוב ורגוע.
מבטו יפה יותר מפרח יסמין רך, קולו מרהיב יותר מציפור שיר יפהפיה. כל נשימה שלו עדינה כמו טיפת מים על עלה ורד בצבע שני מעודן.
כל תזוזה שלו מושלמת כמו ניצוץ בהיר בחשיכה.
כשנעמד במקומו נהיה חשוך פתאום. כשממצמץ לא רואים את עייני הכסף היפות.
כל הגה שיוצא מפיו גורם לי לאבד את תודעתי.
כל מבט שאעיף לעברו יגרום לי לעצור מהיופי.
לשפתיו הצהובות והקלילות חושקת מאז ומעולם, כל תנופה קלה עם ידו תעיף אותי אל על.
כל נשימה שלו אשמע באופן מושלם ויפהפה, לאור הירח אראה את שיערו הכהה שמתמזג עם שמיי הלילה.
כשהוא מתקרב אלי, איני יכולה לסגת, אף שאני רוצה.
אדים קרים יוצאים מפיו, מרגיעים אותי. מבטו המהפנט לא זז מעייני.
כשהוא לוחש לי משהו עדין באוזניי צמרמורת הלם מופיעה לה, בזמן שאוזניי מעכלות את הצליל המושלם.
גופו זוהר בחשיכת הלילה השקטה, מבהיר אותה בנועם.
מגעו החמים על ידי מעביר רעד בכל גופי, עייניו שלא נסוגות מעייני ממשיכות לנצנץ.
שיערו הכהה והקליל מעופף ברוח הלילה, השקט שלו משאיר בי רושם ותדהמה.
הוא לא צריך להוציא הגה מפיו, עייניו אומרות לי את כל סודותיו הכמוסים והעמוקים ביותר, ששקעו בתהום העמוקה מזמן.
כל בליעת רוק שלו, בעלת רעש כה עדין, נותנת לי רצון לברוח, אבל איני זזה. איני רוצה לזוז.
עייניי מביטות בעייניו, שמראות פחד ואומץ בו זמנית, כאב ושמחה, רוגע וסערה.
עייניי לא רוצות להיעצם, ידי לא רוצה להרפות. רק רוצה לבהות בעייניו הכסופות, בשיערו הכהה, בשפתיו הצהובות כאיריס.
להרגיש את נשימותיו המעודנות, להביט במבטו היפהפה כפרח יסמין.
ריחו כריח לבנדר וג'ינג'ר מעודן, רוגעו גורם לי רעד.
שפתיו דוממות, מבטו לא זז. עייניו לא מרפות ממבטי, ידו לא מרפה מידי.
שיערו מועף לאחור ביופי מרתיע, ביופי מהפנט.

אנחנו עומדים כך בשמי הלילה הכהים כשיערו, באמצע מקום שקט ורגוע, עם רוח נעימה, בלי אף איש שמפריע.