נערת המדרגה – פרק 4

פרק 4

אז, כן. היום יש את מסיבת הבריכה. ולמה, בשם אלוהים, למה הסכמתי לבוא?!?
אני לא הולכת להכיר שם אף אחד חוץ מאמיליה! (אני לא מחשיבה את אלון). וחוץ מזה, איזה בגד ים אני אלבש? בכל זאת, זאת הפעם הראשונה שאני יוצאת לאיזשהי מסיבה פה בישראל וצריך להשאיר רושם כלשהו, לא?
ביקיני, שלם, גיטרה, טנקיני, יש כל כך הרבה! אני חייבת לקנות אחד היום, דחיתי את זה מספיק.
"יש לך בגד ים?" אני שואלת את אמיליה.
היא מהנהנת. "כן, ביקיני שחור. לך?"
"אין לי! כאילו, יש לי אחד שלם ספורטיבי שלא מחמיא בכלל אבל כבר הבנתי שזאת ממש לא אופציה." אני עונה.
"אוקיי. אני מבינה. המצב קשה…" היא אומרת ומחייכת. השם יודע למה.
"מה את צוחקת? המצב שלי באמת קשה!" אני אומרת. היא ממשיכה לחייך. אלוהים, היא יכולה להיות מעצבנת…
"תירגעי, יש לי עוד ביקיני שיראה מושלם עלייך!" היא אומרת. אוי נו, זה חייב להיות ביקיני? אין לה גיטרה או משהו?
"אין לך משהו יותר… צנוע?" אני שואלת. ביקיני זה דבר שפשוט לא נראה עליי טוב. זה עושה ירכיים ובטן נפוחים ברמות.
היא מגחכת. "ליה, תעשי לי טובה. ביקיני זה צנוע יחסית." היא אומרת והולכת לארון שלה להביא לי את הבגד ים.
"כן, טוב. לא בשבילי. די אמיליה, אני אומרת לך, אני לא נראית טוב בביקיני…" אני אומרת.
"אני זאת שתשפוט בעניין הזה." היא מושיטה לי ביקיני פרחוני בהיר. "הנה, קחי תמדדי."
"טוב… אבל רק לפרוטוקול." אני אומרת ונכנסת לשירותים.
כשאני שמה את הבגד ים, הכרס הקטנה שלי מתגלגלת לה החוצה. אולי לא הייתי צריכה לאכול את הפיצה ההיא…
"נו, צאי כבר!" אמיליה צועקת מהחדר.
"שנייה, נו!" אני אומרת. האמת שכבר מזמן שמתי אותו עליי אבל אני לא רוצה שאמיליה תראה אותי ככה. אני נראית שמנה בטירוף. טוב, זאת רק אמיליה, מה כבר יקרה? אני לא אראה טוב? היא כבר ראתה אותי בפיג'מה שלי, זה לא יכול להיות יותר גרוע מזה.
אני יוצאת החוצה מכופפת ומסתירה את בטני עם ידיי.
"נו ליה, תיישרי ת'גב, תראי קצת ציצים!" היא אומרת.
אני זוקפת את הגב שלי לאט. היא מסתכלת עליי מוזר.
"טוב, אז פרחים זה לגמרי לא את…." היא אומרת.
"אמרתי לך! וזה לא הפרחים, זה הביקיני!" אני אומרת.
"לא, זה לא הביקיני, זה הפרחים. אני אתן לך למדוד את הביקיני השחור שלי. את פשוט קצת בהירה לבגד ים בהיר, את צריכה שהוא יבלוט קצת." היא אומרת.
"מה נהיית לי? מעצבת אופנה?" אני שואלת. היא מושיטה לי את הבגד ים השחור. אני הולכת לשירותים ומחליפה שוב. טוב, שחור זה מרזה, אולי באמת משהו ישתפר.
"זהו!" היא אומרת בחיוך. "מצאנו את הנפש התואמת שלך! זה היה מהיר…" היא אומרת. אני לא יכולה שלא להודות שהיא גורמת לי להרגיש יותר טוב.
"את חושבת…?" אני שואלת בחיוך קטן.
"ליה, את נראית פצצה עם זה, תאמיני לי. את תוציאי לאלון את העיניים." היא מחייכת.
"תפסיקי כבר לדבר על אלון! הוא בכלל לא שם עליי!" אני אומרת.
"אהה!! את גם מחבבת אותו! אני לא מאמינה! כבר מצאת אהבה? זה היה מהיר…. שאפו!" היא אומרת. אמרתי קודם שהיא מעצבנת? לא ידעתי על מה אני מדברת, היא הרבה יותר ממעצבנת.
"טוב, די כבר. ביני לבין אלון לא הולך להיות שום דבר לא היום ולא מחר, טוב?" אני אומרת, עם חיוך קטן כדי לא להפוך את האווירה לאפורה.
"רגע," אני אומרת כאני נזכרת שאמיליה אמרה שהיא תלבש את הבגד ים השחור, "מה איתך? מה את תלבשי?"
"אה, עזבי. אני אוהבת את שני בגדי הים האלה. ממש לא אכפת לי." היא אומרת.
"את בטוחה?" אני שואלת.
"כן, אל תדאגי." היא מחייכת.
****
כשאנחנו מגיעות למסיבת בריכה, אני פתאום רואה כמה אנשים יש פה. מלא! וכולם הולכים לראות אותי בבגד ים! זה הולך להיות אסון….
"יאללה בואי." אמיליה מזרזת אותי לבוא לתוך המסיבה. אני רוצה להיכנס לשם כמה שיותר לאט.
"אמיליה, כמה אנשים יש פה?" אני שואלת.
"לא יודעת, 40-50…" היא אומרת. ממתי יש כל כך הרבה אנשים במסיבות בריכה? טוב, על מי אני עובדת? תמיד היה…
"למה? כי את לא רוצה שיראו אותך בבגד ים?" היא שואלת, יש מצב שהיא מדיום או משהו? "ליה, תירגעי. אני לא רוצה שזה ישמע בוטה או משהו, אבל את לא במרכז העולם, כולם לא מסתכלים רק עלייך." היא אומרת. וזה נכון, אני באמת לא במרכז העולם. מה כבר יקרה?
"את צודקת." אני אומרת.
"אני תמיד צודקת… היי!!!" היא צועקת כשהיא רואה את החבורה שלה מבית הספר שפגשתי בפיצה.
"היי!" הם צועקים בחזרה ומתקרבים אלינו. אני מקווה שהם זוכרים את השם שלי.
"היי ליה!" שיר אומרת.
"היי," אני עונה.
"בונז'ור מדמואזל." אומר רועי בחיוך.
"בונז'ור מסייה." אני עונה, גם כן בחיוך. זה כל כך נחמד לדבר צרפתית מדי פעם.
"כן, כן, בונז'ור, בונז'ור, אולי נפסיק עם הפלירטוטים הסמויים האלה? אני קלטתי אותך רועי.." אומר תומר בחיוך. אני מסמיקה.
"חמוד שלי, זה שאתה לא יודע שום מילה שהיא לא בעברית (וגם בזה קצת קשה לך), לא אומר שלנו אסור." אומר רועי ופורע את ראשו של תומר כאילו שהוא איזה ילד קטן. בנים…
"סליחה? מה אמרתי עכשיו? אמרתי בונזו'ר! הא! תאכל אותה! אני יודע מילה בצרפתית!" אומר תומר.
"טוב, אולי נפסיק עם הוויכוח הבאמת מאוד אינטיליגנטי הזה ונלך למים? חם פה ברמות אחרות." אומרת שיר ועושה כמה תנועות עם הידיים.
"אני איתך." אומרת אמיליה.
"גם אני." אני אומרת. למרות שאני לא כל כך בעד.
"אם אתן בעד, אני בעד." אומר אביאל. ונותן כיפים לרועי ותומר. לפעמים הם פשוט כמו ילדים קטנים.
שיר מורידה מיד את שמלת החוף שלה וקופצת למים. אמיליה מסתכלת עליי וקורצת. ואז היא מורידה את שמלת החוף שלה ומחכה לי ליד שפת הבריכה.
אני מבינה שאין יותר זמן לדחות. אני מורידה את שמלת החוף, ועומדת לצד אמיליה.
"בשלוש?" היא שואלת.
"אחת, שתיים, שלוש!" אנחנו קופצות לתוך הבריכה ושפריץ די גדול נוצר שם.
"כמעט הטבעתן אותי!" צועקת שיר. אנחנו צוחקות.

לאחר הרבה צחוקים ותחרויות מים למיניהן, אני יוצאת החוצה כי אני ממש חייבת לשירותים.
אני מתגבת במהירות והולכת לשירותים. בלי שאני שמה לב, אני נתקעת במישהו. ומי זה יכול להיות? ברור, אלון. לפעמים אני מרגישה כאילו אני חלק מאיזו קומדיה רומנטית מוזרה.
"היי, ליה. הגעת בסוף." הוא אומר. האמת שהוא נראה לא רע. הוא לבש רק מכנסי בגד שחשפו לו את הקוביות ההתחלתיות בבטן. אני מניחה שהוא התחיל להתאמן לא מזמן. שיערו רטוב ועיניו סורקות את גופי. אני מסמיקה.
"כן. עם אמיליה." אני אומרת.
"לאן את הולכת?" הוא שואל.
"שירותים…" אני אומרת, הוא מסמיק גם.
"אה, טוב. אני לא אפריע לך." הוא אומר וממשיך הלאה.
אני ממשיכה לשירותים אבל חושבת על אלון.
אני חוזרת לבריכה אבל חושבת על אלון.
אני דברת עם שיר אבל חושבת על אלון.
מה יש לי מאלון לעזאזל?!