נערת המדרגה – הקדמה

נערת המדרגה – הקדמה

זה מצחיק, מעולם לא חשבתי שאצטרך לרדוף אחרי מישהי בימי חיי. הייתי כל כך רגיל שיגישו לי הכל על מגש של כסף, עד שכשהייתי צריך אפילו טיפה להתאמץ בשביל משהו, הרגשתי מוזר וזנחתי את הנושא כמעט מיד.
לכן, באותו הערב שבו פגשתי אותה, שכנעתי את עצמי לשכוח אותה במהירות כדי שלא חס וחלילה אסבול את המחשבה שמשהו לא הצליח לי בחיי. שמישהי לא נפלה לרגליי.
זה היה ערב גשום בחודש דצמבר, ובדיוק ירדתי במדרגות הבניין שבו אני גר בכדי לצאת לחבר שלי רון. לאחר שירדתי מספר מדרגות, אל מול עיניי נגלתה הבחורה היפה ביותר שראיתי מימיי, נשענת על המעקה ובוהה.
"היי," אמרתי. היא הסתובבה אליי.
"היי." היא ענתה.
"אני… אלון, אני גר פה. את חדשה באיזור?" שאלתי.
"היי, אני ליה וכן אני חדשה." היא ענתה וחייכה את חיוך קטן.
"מה, מאיפה באת?" שאלתי.
"אני באתי מצרפת, האמת, חילופי תלמידים."
"וואלה… אז באיזה בית ספר תלמדי?"
"אמ… אני עדיין לא יודעת, אמורים להודיע לי בקרוב האמת."
"מגניב. אז, תגידי, בא לך לצאת לאנשהו? אני בדיוק בדרך לאיזה מפגש עם חברים, רוצה להצטרף?" שאלתי, נורא רציתי שהיא תבוא, שאוכל להשוויץ בפני החברים איזו חתיכה הבאתי.
"אמ, לא נראה לי, אני עוד מתרגלת לאזור ואני גם צריכה ללכת לארגן את הדברים שלי והכל." היא ענתה והסתובבה חזרה.
"נו, בואי! אני אעזור לך לארגן את הדברים שלך אחר כך." אמרתי, מנסה לשדל אותה לבוא איתי.
"אני באמת מעדיפה שלא."
"נו… אל תהיי כבדה! תבואי, יהיה כיף!"
"לא. עכשיו, אתה יכול להניח לי? יש לי מלא דברים לארגן." היא אמרה בעצבנות קלה ועלתה במדרגות.

ומאז, לא ראיתי אותה בבניין. מה שמוזר כי לפי מה שהבנתי היא גרה איתי באותו בניין. אני לא אכחיש שניסיתי לחפש אותה כמה פעמים בבניין. שעמדתי בלובי כמה דקות (או אולי קצת יותר) בכדי לתפוס אותה כאילו במקרה, אבל כלום לא עבד. היא כאילו נעלמה מעל פני השטח.