נערת הדרקון פרק 1

~מנקודת המבט של ג'ייסון~
אני מדבר עם תום ופתאום היא נכנסה,ברצינות,פעם ראשונה שרואים אותה והיא מסתכלת על הכל כאילו העולם שייך לה.
משהו בתווי הפנים הקשים והקרירים שלה יפיפה, ברצינות, היא חתיכה שאין דברים כאלה.
כולם הסתובבו כדי לראות אותה שוב.
היא הניחה את התיק על הרצפה והתישבה על הכיסא הריק לידי.
היא הסתובבה כדי לבחון אותי ושראתה את תדהמתי היא שאלה "יש בעיה?". הקול שלה הוא כמו שיר הוא כמו מנגינה כאילו היא מנגנת את המילים שהיא רוצה להגיד.
היא חייכה אלי חיוך קריר והסתובבה אל הלוח.
במשך כל השיעור אני ותום התכתבנו אנה ודרך הגב שכחתי לספר: קוראים לי ג'ייסון אנסר אבל כולם קוראים לי ג'יי,להורים שלי קוראים מורן ודן,יש לי אחות בכיתה ט שקוראים לה אֵתֵר,אני בכתה י"א.
ונחזור לסיפורנו:
תום כתב לי:
אתה רוצה להציע לה לצאת?
עניתי לו:
לא יודע. היא חתיכה,זה נכון אבל היא נראת מבוגרת לגילה.
אבל בפנים מאוד רציתי.
הוא החזיר לי:
אתה יושב לידה, כולם מקנאים בך. יש לך עמדה נהדרת, פשוט תתחיל שיחה ותרא איך העניינים יתגלגלו. תנסה,מה יקרה?,אבל אם לא, תסדר לי אותה.
גם זאת שלידי לא נראתה מתעניינת, היא כתבה דברים לא מובנים, משהו שנראה כתב עתיק. שסובבתי את הראש לדבר אם תום ואחר כך סובבתי את הראש חזרה אליה הכתב כבר לא היה על הדף! בדקתי: היו בצד בדוק את אותו מספר דפים ככה שלא יכול להיות שהיא לקחה עוד דף ומה שהיא כותבת ממלא דף שלם. ואני לא חושב שהיא הביאה דפים מהבית. מוזר!!!!!!!!!!!
סובבתי את הראש והסתכלתי עליה מזווית העין. היא בדקה שאף אחד לא מסתכל ושמה את ידה על הדף הפך שניה לכחול ואז חזר להיות לבן. האותיות נעלמו לגמרי!!!
פעם אחת שמעתי אותה ממלמלת בכעס:"רק בן מאה וכבר מחלק פקודות!!! מי הוא חושב שהוא??!!"
בסוף היום היא אספה את הדברים שלה מהר כל כך שהידיים שלה הפכו להיות מטושטשות. היא שמה את התיק על הכתף שלה ויצאה.