נערה מתבגרת… פרק 15

תזכורת מהפרק הקודם:
אני וליאן יצאנו לקניון, למסע שופינג שהיה אמור להשכיח הכל, את כל הבאסה, חבל שזה לא מה שקרה, כי דווקא שקצת שחכתי ראיתי את הדבר הכי מבאס שיכולתי לראות…

חזרה לפרק:
ראיתי את הדבר הכי מבאס שיכולתי לראות, ראיתי את עמרי ומילי מתנשקים באמצע הקניות והם נראו כל כך מאושרים. הם היום נראים כאילו הוציאו אותם מאיזה סרט, הם נראו כמו כוכבים מהוליוד, ואני הרגשתי זוועה רציתי למות, באמת הרגשתי שאם היה לידי אקדח באותם רגעים, הייתי פשוט יורה בעצמי. ליאן ראתה את זה בדיוק כמוני, והיא הוציאה אותי מההלם שתקף אותי, והלכנו משם.
חזרנו לבית שלי, עלינו לחדר שלי, אני פשוט זרקתי את עצמי למיטה והתחלתי לבכות, בכיתי במשך שעה כמו ילדה קטנה, וליאן הייתה בתפקיד האמא המנחמת שלי, דווקא מתאים לה התפקיד הזה.
ליאן נשארה לישון אצלי כדי לנחם אותי, בבוקר קמתי במצב רוח נוראי, רציתי רק ללכת לישון, ולא לקום עוד לעולם, מזל שליאן הייתה איתי, והיא אמרה לי שאני צריכה דווקא להראות לו מה הוא הפסיד וכמה שאני מדהימה לעומת מילי הפקאצה שלו.
תאמת הרעיון שלה נישמע לי לא רע בכלל, לבשתי את השורט ג'ינס הכי יפה שלי, עם חולצת תלבושת V בצבע וורוד, נעלתי נעלי אווינס בצבע וורוד, ליאן איפרה אותי מהמם איילנר עדין מייק אפ סומק וכמובן אודם וורוד עדין ויפה. למרות שנראתי באמת טוב, הרגשתי זוועה.
אני וליאן הגענו לבית הספר,וראיתי את עמרי יושב מחובק עם מילי, אני וליאן עברנו לידם, ואפילו לא העפתי מבט לכיוונו, נכנסנו לכיתה, השיעור התחיל היה שעתיים של הסטוריה ואז המורה הזכירה לנו, שיש לנו עבודות להגיש עד סוף השבוע, ולצערי הרב עמרי הוא הבן זוג שלי לעבודה הזו, ואפילו לא התחלנו לכתוב אותה, עמרי שלח לי הודעה שהיה כתוב בה:
שיר, אני יודע שאת רוצה להתרחק והכל, ותאמת גם אני, נפגעתי מספיק הבנתי שאת לא רוצה איתי קשר, ואני יודע שהעבודה הזאת זה הדבר האחרון שמעניין אותך, אבל אין לנו ברירה, בואי ניפגש היום פעם אחת נסיים את העבודה, וזהו פשוט נגמור עניין.
החזרתי לו בהודעה:
אוקי, באיזה שעה מתאים לך..?
הוא ענה לי:
אפשר אולי לקראת חמש סבבה?
רשמתי לו:
טוב… העיקר שנסיים עם זה כבר…
היה צלצול להפסקה, ליאן ודניאל יצאו לחצר וגם עמרי ומילי, ישבתי כמה דקות עם עצמי וחשבתי, ואז נכנסה הבחורה שהכי לא רציתי לראות, אתם בטח מנחשים מי זו, נו בטח מי אם לא אחרת, מילי בכבודה ובעצמה…
היא התחילה לדבר איתי והשיחה בנינו התנהלה כך:
מילי: אווי שירוש העצובה והבודדה שוב לבד…
אני: מילי, אני מעדיפה להיות לבד כל החיים מאשר להיות שניה אחת איתך.
מילי: תשמעי לי ימטומטמת קטנה ומעצבנת, תתרחקי מהחבר שלי הבנת?
אני: החבר שלך? תזכירי לי מי זה, אהה את בטח מתכוונת לזה, שרק אתמול בבוקר אמר לי שהוא אוהב אותי, והתנשקנו נשיקה דיי מדהימה אם יורשה לי לציין.
מילי: את חתיכת כלבה
אני: תשמעי ימשופצת מחומצנת צהובה שכמוך, אני ועמרי זה ממש לא עניינך אז עדיף שתשאירי את האף המנותח שלך מחוץ לעסק הזה, מובן לך?
מילי: את יודעת את ממש קנאית, אני ממש מפחדת להתלכלך ברגע שתתפוצצי פה מקנאה, תזהרי לא להתפוצץ לידי.
כשהיא אמרה את המשפט הזה עמרי בדיוק נכנס ושמע אותה, עמרי התעצבן והתקרב אלינו, תאמת לא ידעתי למה לצפות, ואז הוא פשוט התחיל לצעוק על מילי, שלא תתערב במה שלא קשור בה, ושהוא כבר הזהיר אותה שלא תציק לי, והשיא היה כשהוא אמר לה, שהוא לא אוהב אותה, ושמה שלא היה בניהם נגמר, אני הייתי פשוט בהלם…