נערה ללא תקווה 3: "כתם גוף"

אני פוקחת עיניים באטיות ומכווצת את הגבות בכאב,
לאחר כמה שניות אני שומעת תזוזה מצד ימיני וכתם גוף מצטרף אל שדה הראייה שלי .
הכתם בצבע גוף מסתכל עלי ומזמזם כמה מילים שאני לא מצליחה להבין.
"את שומעת אותי?" הכתם בצבע גוף אומר אלי כשמילותיו מתבהרות לי ואני משתדלת להנהן עם ראשי כמה שיותר מהר.
לאחר כמה מצמוצים אגרסיבים הכתם בצבע הגוף מתבהר באטיות.
העיניים שלי מתבוננות בעיני דבש שמולי בשקט ובעומק .
הוא כבר לא גוף בצבע גוף , הוא יפיפייה.
שיערו השטני הארוך משוך עם ג'ל לאחורה ואני מצליחה להבחין בכמה שיערות שיצאו מצד ימינו של פניו המחודדות והגבריות,
שפתיו דקות ובשרניות כאילו מצץ לפני רגע סוכריה מתוקה.

אני מתבוננת בפניו ולא אומרת מילה, רק מתבוננת בפניו הקשות , ועיניו הרכות.
"את מודעת לזה שכל גופך חבול?" הוא אומר אלי כשאני מבחינה בקעקוע לצד האוזן שלו באזור הצוואר באות יפנית ולא מגיבה לאמירה שלו.
תאמין לי אליל,
אני יודעת.
"אני מבין שאת שתקנית." הוא אומר אלי ומכווץ את עיניו בשביל לקרוא אותי.
"מי אתה." קול מוכר קורא מאחורה, הגבר שלפני רגע היה כתם גוף והתבהר כאליל מסובב את מבטו אל הקול הקורא אליו.
"אני המאבטח של אבן גבירול, אתה.." האליל שהתברר כמאבטח שהרביץ לבריון מנסה להשלים את משפטו אך אלון כמובן קוטע אותו.
"לא אכפת לי." הוא אומר אליו ומתקדם אל המיטה שלי כשהוא נודף בריח של אלכהול.
"עוד פעם את והשטויות שלך." הוא אומר אלי בקול הנוראי הזה,
הקול שלפני המעשים שהוא רוצה לעשות.
הוא עוקף את המאבטח וזורק מימני את השמיכה ומתגלה כעקומה לגמרי.
אני מרגישה את הפנים שלי מאדימות יותר ממה שהן ואני מנסה להסתיר את עצמי אך גופי לא יכול להזיז את עצמו,
אני פשוט נשארת ערומה מול 2 גברים,
משותקת.