נעליים

זה היה ביום שלישי אם אני זוכר נכון , השעה 15:45 כמובן זאת השעה שמגיע האוטובוס , קו 5 . לוקח אותי עד הבית ,ובכן כמעט עד הבית , כ10 דקות הליכה אבל אני לא מתלונן באמת שלא. . באותו יום ידעתי מה אני צריך לעשות,החלטתי ללכת על זה , ידעתי מה עליי לעשות כשהיא מגיעה לתחנה , ראיתי אותה גם בפעם הראשונה,כמה ימים לפני . ידעתי שאני חייב לדבר איתה , פשוט חייב. היא נעמדה בצד האחר של התחנה ואני בצד השני , עשיתי כאילו לא שמתי לב אליה , זה היה מאוד קשה , כי אני בהחלט שמתי לב אליה , מצד שני אני חושב שהיא לא שמה לב אליי . עברו כמה דקות ומעבר לפינה ראיתי שהאוטובוס מגיע , החלטתי שאני אדבר איתה באוטובוס , התפללתי שיווצר מצב שאני יושב איתה באותו ספסל . האוטובוס הגיע לתחנה והיא עלתה לפני כל הזמן הזה הייתי קצת מאחוריה והסתכלתי עליה , ראיתי שהיא מדלגת כמעט קופצת לאוטובוס ולא ייחסתי לזה חשיבות , חשבתי שהיא פשוט מיהרה , אני קפצתי לאוטובוס פשוט הסתכלתי עליה ומבלי לשים לב שכחתי לשלם לנהג , הוא צעק עליי , חזרתי אחורה ושילמתי לו , ופתאום הרחתי ריח מוזר כזה , ריח מאוד לא טוב , זה היה ריח מאוד מסריח , לא ייחסתי לזה גם חשיבות ומיהרתי אל המושב , שם היא חיכתה שאני רק אדבר איתה , באמת שהאמנתי בזה. הריח לא נעלם משום מה , גם אחרי שהאוטובוס התחיל לנסוע ראיתי שהיא מסתכלת על משהו , היא הסתכלה על הרגל שלי צחקה ושמה יד על האף הסתכלתי והבנתי מאיפה הריח , וגם הבנתי לה היא קפצה לה לאוטובוס , בחיי שבאותם רגעים קיללתי את כל הכלבים שבעולם . עשיתי כאילו אני לא שמתי לב והלכתי לאחוריי האוטובוס , כולם היו עם הידיים על האף שהתקרבתי אליהם , התיישבתי במושב שלמזלי היה ריק וחיכיתי שההוא שם למלעלה יעלים אותי , הוא לא העלים אותי . ואז היא באה והתיישבה לידי , היא סיפרה לי שרק אתמול זה קרה לה גם ושאלה אותי אם ראיתי את זה קורה,אמרתי לה שאתמול הייתי חולה היא רצתה לדעת אם אני עדיין אני אוהב כלבים , אמרתי לה שכן אבל היום קצת פחות , היא צחקה וסתמה את האף עם הידיים , עשיתי אותו דבר וכך העברנו את כל הנסיעה , היא ירדה תחנה לפניי , לפני שהיא ירדה אמרתי לה שאף פעם לא אהבתי כלבים כמו שאני אוהב אותם היום , היא אמרה לי שנתראה מחר ומקווה שאני אנעל נעליים חדשות ,למחרת באתי עם סנדלים , לא היה לי זוג נעליים אחר , היא חיכתה שם כבר ושראתה שבאתי עם סנדלים היא התחילה לצחוק , שתינו צחקנו ואז לפתע הופיע הכלב , גור קטן , מסתבר שהוא היה ממש מאחוריי התחנה , הוא עשה את מה שהוא עשה ולקחנו אותו , קראנו לו נעליים והיום הוא כבר בן 5.