נעורים- פרק 1

אותו הרגע, הרגע הנורא. הרגע בו רציתי לעצור את הכול ופשוט להיעלם. לא הרגשתי יותר מובכת מזה. כל כך כאב לי, היייתי פגועה ופצועה עד זוב דם, דמעות זלגו על פני ללא הרף. זה היה הרגע בו רציתי לשים סוף לחיי.

הקדמה:

הסיפור שלי מתחיל בתיכון. קוראים לי מאי ואני בת 16 לומדת בכיתה י. אני בהירת עור, יש לי עיינים ירוקות ושיער שחור גלי. יש לי אחות קטנה, בת 8, שקוראים לה דנה, היא די שובבה ומציקה, אבל היא הדבר הכי חשוב לי בעולם. ההורים שלי נעלמו שהייתי בת 3, הם יצאו לטיול באי נידח באפריקה , אך לעולם לא חזרו. אל תצערו אני לא ממש זוכרת אותם כך שזה לא כזה נורא. במקומם יש לי את הדודה הכי נפלאה שיש, קוראים לה לי והיא בת 26. היא עובדת כדוגמנית, במיוחד לחברות בגדים כמו: twentyfourseven , castro. אני יודעת שאתם חושבים שהיא די צעירה, אבל היא כמו אמא בשבילי והיא גם די מגניבה. אני לא כזו מקובלת , ואם כבר באים חברים לבית שלי, זה כדי לראות את הדודה הסקסית שלי. לחברה הכי טובה שלי קוראים לינוי, והיא יפה- "הבלונדינית המושלמת" , היא ממש מקובלת והיא ציירת מוכשרת. ועכשיו הגענו לאהבת חייי- רון.
רון הוא הידיד הכי טוב שלי. הוא בעל עור שזוף, עיינים דבש ושיער חלק בצבע חום. רון תמיד מחמיא לי ומשמח אותי כשאני עצובה. הוא מנגן בגיטרה כותב ומלחין שירים. לפעמים אני מצטרפת לשירה יחד איתו ולוקחת לו את הגיטרה, והוא תמיד צוחק : " היופי והקול הנפלא שלך, והגיטרה שלי, ממש יכולתם להקים להקה, ,בלעדיי!.". ואני תמיד צוחקת ואומרת לו : " אבל אין כמו החיוך שלך" . אני לא חושבת שאני יפה, ואני די בטוחה שרון אומר את זה רק כדי לשמח אותי ולהצחיק אותי, אבל לא אכפת לי, כי ככה אני מרגישה הכי מיוחדת. לא רציתי שהחופש הגדול יגמר, כי ידעתי שעכשיו שנגמר החופש רון יהיה עסוק עם הלימודים וחברים שלו, ואני תמיד אשאר הילדה המודחת, מאחור, שמחכה שסוף היום יגיע ואוכל סוף סוף להיות אני בלי שאף אחד יסתכל אליי ויינעץ בי מבטים. אל תחשבו שתמיד הייתי כזו בודדה, כיתה ט, ממש לפני חצי שנה וקצת הייתי אחת מהבנות הכי מקובלות בשכבה, עד שנועה ( הילדה הכי מקובלת בשכבה עכשיו) סיפרה לכולם שקר שאני שוכבת עם אחרים בתמורה לכסף כדי לקנות סמים. וזה היה רק בגלל שלא הסכמתי לתת לה את השרשרת הזהב שלי שקיבלתי מתנה מסבתא שלי. וכמו שאתם יודעים, כשרכילות מתפרסמת, ובעיקר בתיכון היא הופכת להיות לאמת גם אם אין מצב שאותו ילד עשה כביכול את ה"מעשה". אני לא הקורבן הראשון של נועה היא סיפרה המון שקרים גם על האחרים. באותו זמן ממש הייתי חסרת אונים והודיתי בכל רגע שיש לי את לינוי ואת רון הם עזרו לי "לבנות את ההריסות בחזרה" . אפשר להגיד שיש בזה גם צד חיובי כי גיליתי את הפרצוף האמיתי של נועה (למרות שידעתי שהיא כזו גם לפני כן, אבל הייתי בטוחה שלי היא לו תעשה דבר כזה) . אבל זה עדיין מבאס כי כולם מסתכלים עליי בצורה מגעילה ומדברים אליי במסדרונות.