נסיכים ומלאכים-פרק 3

סורין הפצוע שהה מספר ימים בביתם של העלמה קת'רין ואביה.
קת'רין דאגה לו במסירות.החליפה את התחבושת כל יומיים ודאגה שיאכל כמו שצריך.
המלאך,ידע כי ייגן עליה ועל אביה בעל כורחו,גם אם יהיה עליו למות למענם.
אך,בכל פעם שקת'רין הייתה קרובה אליו הוא החל לחוש מוזר ולא בנוח.
בכל פעם שהיא התקרבה אליו בכדי לטפל בו,הוא הבחין במבט העצוב שלה וזה עשה לו משהו,בפנים.
ערב אחד,כשחזרה קת'רין אל החדר הבחינה בסורין שעמד קרוב לחלון והביט מבעדו.
"אסור לך עדיין לצאת מהמיטה,אמנם אתה מחלים אבל,עדיין..אתה פצוע."אמרה בפניו.
"הרגעי,"אמר בפניה בקול מרגיע,"אני בסדר."
"מה קרה?"שאלה,"אתה נראה נסער..געגועים?"
"כן."הניד בראשו,אני מתגעגע הבייתה."
"יהיה בסדר.."חייכה אליו,מתקרבת.
"אני יודע,"חייך אליה בחזרה,בחיוך שובה לב.הוא היה בחור יפייפה ושובה לבבות."לא בגלל זה אני נסער."
"מה הסיבה?"שאלה.
"המבט בעיניים שלך..את עצובה."אמר,מרים את סנטרה אליו,באצבעו בעדינות כובשת.
"אני בסדר.."אמרה,פולטת אנחת ייאוש.
"לא נכון."אמר בפניה,"קת'רין,אני מלאך,וכמו כל מלאך,אני יודע לקרוא אנשים.אני יודע בדיוק מה את מרגישה.העיניים לעולם אינן משקרות.משהו קרה."
"..תבטיח לי שלא תספר מילה לדמיאן.."השביעה אותו.
"נשבע,בחיים שלי."אמר מביט בה בעיניים מבריקות.
"אנשי המלך רודפים אותי ואת אבי מפני שהם חושבים שאנחנו עוסקים בכישוף.."החלה מספרת.
"נו..? וזה..נכון?"שאל אותה.
"בחלקו."ענתה,כשהוא מאלץ אותה לומר לו את האמת.הוא איש הסוד שלה כעת.
"אם דמיאן ידע על כך,זה ישבור את ליבו..אסור לו לדעת.."נאנח סורין.."גם מהסיבה שיישלח את שניכם בלב כבד לכלא ויצווה להורגכם.דמיאן הוא בחור טוב,אבל..ההגיון לפעמים מכריע את הרגש.הוא בחור רציונלי של הגיון."
"ואתה?"שאלה אותו..
"אני?"שאל.."אני בחור של רגש.אני..הולך עם הלב." אמר,מתקרב אליה..מחוסר נשימה.
כשפתיו..אט אט,נוגעות בשפתייה..מנסה להתנגד לרצונותיו החופשיים,אט אט נכנע לרצונו של לבו.
הוא חש לכוד בקסמיה של קת'רין ולא יכול היה לעשות דבר,מסיט את השיער מעיניה,מלטף את פניה ברכות,כשלפתע,חשה בזוג שפתיו הנעימות נוגעות בשפתיה.סורין נישק אותה ברכות,כשהיא אינה מביעה שום התנגדות.הם החלו מתנשקים,בחדרה של קת'רין.
"מה אנחנו עושים?"קראה קת'רין מתנשמת,ברגע ששפתיו התנתקו משפתיה.
"אני מתנצל…"נאנח סורין,"אני לא יודע מה נכנס בי..סילחי לי קת'רין.לא התכוונתי לנשק אותך ככה."
כששניהם מרגישים אותו דבר בדיוק.
"נדבר מחר בבוקר,"אמרה קת'רין..ממהרת לצאת מהחדר.
שכן,סורין ידע הייטב כי עליו להגן על קת'ירן אביה מפני אנשיו של דמיאן.ולהגן על דמיאן מפני שברון לב.למרות,שידע שאין איש שיגן עליו מפני כאב לב.
היום הבא עבר עליהם במבוכה.סורין הביע את קת'רין שלא תספר על הנשיקה שחלקו בלילה.
סורין ליווה אותה לכיכר העיר.שכן,מישהו עם מבט של רשע הביט בשניהם.
מכשף זקן ומרושע זמם ללכוד את סורין ולהקריבו בפולחן דמים כדי לזכות בחיי נצח וכוחות עצומים.
עליו לנעוץ פיגיון חד בלב של מלאך ולתת לדם לפרוץ בכדי שיוכל לשתות ממנו.לפי האגדה,דמו של מלאך מעניק חיי נצח למי ששותה ממנו.אך,על המלאך למות בפולחן אכזרי,כשהוא קשור בשלשלאות פלדה לשולחן אבן עתיק.
סורין לא ידע כלל שזה הגורל האכזרי שצפוי לו.חרב,מרחפת כרגע מעל ראשו.
הוא לא ידע כלל כי מישהו,זומם להרוג אותו ולקחת מדמו.
מה שכן ידע זה שהוא,מבולבל לחלוטין ולא מפסיק לחשוב על העלמה קת'רין.
לילה אחד,הוא שמע אותה בוכה,מביטה בירח המלא.
היה זה לילה קר ומקפיא עצמות.
"קת'רין.."נשמע קולו של סורין שהניח עליה שמיכה חמה.."מדוע את בוכה?"
"אנשי המלך,רוצים להרוג את אבי.."אמרה בדמעות.
"אני לא אניח לזה לקרות.."אמר בקול מרגיע,כשקול בכיה מתגבר.
סורין אחז בה קרוב אל גופו.פרש את זרועותיו וכנפיו וחיבק אותה,חיבוק חם וקרוב.
חיבוק חזק מאוד וכה קרוב עד כי יכלה לשמוע את ליבו הולם בפראות.
קת'רין נרגעה בזרועותיו,מוחה את דמעותיה.
"אני שומעת את הלב שלך.זה,מרגיע אותי.."אמרה,כשהוא מחייך צין חצי חיוך,כשבתוכו הרגיש כי הוא נקרע לגזרים.עיניו הבהירות,ברקו באור עדין.הוא בלע רוק,מרגיש כאילו לא מצליח לנשום.
הרייח בשיערה האדמוני של קת'רין היה כה נעים,מגע עורה בעורו הרגיש כל כך רך ועדין.סורין יכול היה לשמוע גם הוא את הלב שלו,דופק בחוזקה בחזהו בעת שחיבק אותה בזרועותיו.
"לגבי הנשיקה אתמול.."החל לומר.
"זה בסדר.."חייכה אליו.
"לא,"ענה.."זה לא בסדר.אסור היה לי לעשות את זה.את ודמיאן שייכים זה לזו."
"סורין.."אמרה בפניו.
כשהוא מביט אל האופק במבט עצוב.מיוסר.
"אני מחיוב לשמור עלייך."אמר בפניה,"נשבעתי בחיי.אם מישהו ינסה לפגוע בך בדמיאן או באביך הוא ייצטרך לעבור דרכי קודם."
קת'רין ידעה כי הוא ייתן את חייו בכדי להגן עליה ואהוביה.
סורין ידע כי ייצטרך לשמור את עיניין הנשיקה לעצמו.וגם לשמור שזה לא ייקרה שוב.
למרות מה שהוא מרגיש.
סורין לבש את בגדי האביר שלו.כן,הוא היה לבוש בבגדי אביר.
"לאן אתה הולך?"שאלה אותו.
"אסור לי להשאר כאן."אמר.
"עכשיו אמצע הלילה ואתה עדיין פצוע.."אמרה הולכת אחריו.
"אני אהיה בסדר."אמר בקור רוח.
"אל תלך.."אמרה,תופסת בכף ידו.
"אני אחזור.."אמר,מביט בה במבט רך,מלטף את פניה.."בסדר..?"
ונשק על מצחה כאות לחיבתו אליה.כשבעודו,מתרחק אל היער,פרצו אבירים לביתה של קת'רין וחטפו אותה.הם מתכוונים להעלות אותה על מוקד מחר בכיכר העיר.בעוד סורין איבד את דרכו ביער האבוד.
הוא רכב על הסוס הלבן שנתנה לו קת'רין,מסווה את עצמו לאביר בכדי שאיש לא יידע כי הוא בעצם,מלאך.הוא חזר אל ביתו.
"נורה."פנה אל אחת מזקני המלאכים,"מה צופן העתיד לקת'רין?"
"קת'רין תמות."אמרה לו נורה הזקנה.."הם יישרפו אותה על מוקד,מחר בכיכר העיר.הם חושבים שהיא מכשפה."
"לא!"קרא סורין נרגן וקם ממקומו,"אני לא אניח להם לפגוע בה!"
"שב נערי,"פקדה עליו הזקנה,"יש עדיין זמן."
"מה זמן?"קרא סורין,"מחר בצהריי היום הם יהרגו אותה! יישרפו אותה לעפר!"
"נגבש תוכנית פעולה.אנחנו מלאכים! יש לנו כוחות שאין לאיש.נציל את הנערה."אמר מלאך אחר,אפור שיער.
"אסור היה לי לעזוב אותה.."אמר,מתמלא ברגשות אשם.