נסיכים ומלאכים-פרק 2

זמן מה עבר מאז פגישתם של דמיאן הנסיך וקת'רין הנערה הכפריה.
מסתבר שהיא חיה עם אביה,שהיה רופא.
דמיאן שלח לה דרך סורין מכתבי אהבה שגרמו לה להתאהב בו.
מכתבים,שהאחרונים בניהם היו כתובים בכתב ידו של סורין.
יום בהיר אחד,טייל סורין בכיכר השוק תר אחר גבירתו,ידידתן,הנערה קת'רין.
אנשים בעיר התלחששו על כך שאביה עוסק בכישוף שחור.רובם היו בורים בקשר לרפואה.
מדובר בימי הבניים.הם עסקו בצייד מכשפות.
"מכשפה!"נשמעה לעברה קריאה,כשאחד מחיילי המלך מכוון אליה חץ וקשת."תיפסו אותה!"
"קת'רין!"קרא סורין,פורץ בריצה מהירה לעברה,כשלפתע נורה חץ,שנינעץ בכתפו.
הייתה התקהלות סביבו,קת'רין שהוסטה על ידו הצידה ניגשה אליו,מלטפת את ראשו כשהוא מנסה לזוז סובל מכאבים עזים,ודם ניגר מהפצע שלו.
"אל תנסה לזוז.."ליטפה את ראשו,כשהוא אט אט,מאבד את הכרתו.
כעבור מספר שעות,התעורר בחדר קטן,כשנרות דולקים בו,והוא מכוסה בשמיכה..
מבחין בפניה היפים של קת'רין,שניגבה את מצחו במגבת רטובה.
החץ הוצא מגופו והפצע נחבש.
"הרגע,"אמרה בקול פעמונים מרגיע,"אתה תהיה בסדר."
"קת'רין,"הוא לחש את שמה,כשהיא מביטה ובודקת את הפצע שלו.
"מה שעשית בכיכר השוק היה אמיץ מאוד."אמרה בפניו.
"אמיץ?..מה עשיתי?"שאל..
"סורין,אתה הצלת את חיי!"קראה.."אייך אודה לך?"
סורין הביט בעיני התכלת שלה.ליבו החל הולם בחוזקה,כשליטפה את מיצחו ברכות.
הוא החל לחוש מוזר בתוכו.הדם,שצף בעוריו כנהר גועש בכל פעם שהביטה בו.
מביט בה במבט מיוסר,שכן עליו להיות נאמן לאדונו,הנסיך דמיאן.
מנסה,להרגיע את הלמות ליבו.
"מדוע אנשים מנסים לפגוע בך?"שאל.
"הם קוראים לי מכשפה."אמרה בעצב,"מתנכלים לי לאבי.הם רוצים להרוג אותנו."
"לא אתן לזה לקרות!"קרא,נשבע להגן עליה ועל אביה בכל תוקף.
"שלח את המכתב הבהול הזה לנסיך דמיאן.."נתנה לו מעטפה.
"כן גבירתי,"לקח מידיה את האיגרת..