נסיכים ומלאכים-פרק 17

יום קשה עבר על סורין ןקת'רין שקברו את חברם,דמיאן.
לילה,קת'רין שכבה במיטה מתכוננת לישון בעוד סורין מתקשה לישון.
רגשות אשם הציפו אותו,כשהוא עומד מחוץ לביית.
כשלפתע חש את מגע ידה של קת'רין על כתפו.
"היי,"פנתה אליו.
"היי.."ענה,מביט בה,במין חיוך של רגע.
"אתה בסדר?"שאלה אותו.
"אני..לא מאמין שהוא איננו."נאנח.
קת'רין הביטה בו במבט עצוב.
"אל תביטי בי כך.את שוברת לי את הלב."אמר.
"אתה בוכה..?"שאלה,מבחינה בדמעות שהציפו את עיניו היפות,אך,הוא לא העז לפרוץ בבכי לידה.הוא עצר את עצמו.
"לא.."ענה,"עיזבי..אני..אני רוצה להיות קצת לבד.ברשותך."אמר,מביט אל האופק.
"דמיאן היה חבר טוב שלך."הבינה קת'רין.
"אני מרגיש כל כך אחראי למותו!"קרא בעצבים.
"סורין..הוא התאבד!..זו אינה אשמתך."אמרה מסובבת אותו אליה.."אני מבינה שזה כואב,כי איבדת חבר,שהתאבד בגלל שאני ,אני עזבתי אותו.אם יש כאן אשמים,זו אני!..הלב שלו נשבר,בגללי!"
"את כל כך מתוקה.."אמר,,לא טעיתי כשהתאהבתי בך."
סורין ידע כי הדרך אך האושר רצופה כאבי לב.
"הוא מת."אמרה,נוגעת בכתפו,"אתה חי."
"זה רק גורם לי להרגיש רע יותר.."אמר,כשהיא מוחה את הדמעות מעיניו.
כשהם אינם מודעים לעובדה כי משהו נוסף מאיים ומרחף מעל ראשם כסכנה.
סורין ידע כי יצטרך להתמודד עם סת'.מלאך המוות,שלבש את דמותו של האקס של קת'רין.
הוא ינסה להלחם עם ליבה ולקרוע אותה באכזריות מידיו של סורין.
"איינך בטוחה כאן.."הוא אמר,כאילו חש משהו.
"על מה אתה מדבר?"שאלה אותו.
"הרגשתי סכנה מתקרבת."נאנח.שכן,חושיו חדים עד מאוד כתער.
"סכנה??"שאלה קת'רין.