נסיך האופל שלי – פרק 9

תרדו לרציתי להוסיף –
ברגע שפתחתי את הדלת הנעולה גיליתי שני דברים , אחותי הלכה ואימא שלי חזרה .
"אימא?" שאלתי בתדהמה , היא הייתה אמורה לחזור מפגישת העסקים שלה רק בעוד חודשיים ,לא ציפיתי שהיא תחזור מוקדם .
אימי בדיוק הכינה ארוחת צהריים אבל היא הייתה לבושה חגיגי ,כנראה היא הגיע רק בשביל
לומר שלום ולהכין לי צהריים . במיוחד שאני רוב הזמן גרה לבד , וכול חודש אימא שלי שולחת
לי כסף בדואר מארצות אחרות . היא הייתה לבושה בשמלה מנומרת שהתאימה בדיוק לאישה
בסביבות גיל השלושים שלה , בהתחשב למצב שהיא הולידה את אנה בגיל שמונה עשרה .
" או מתוקה שלי , חשבתי שאני לא יספיק לראות אותך לפני שאני ילך." היא מהירה לחבק אותי , באותו הרגע , באותו הרגע שהיא חבקה אותי וזרועותיה משכו אותי לכיוונה הרגשתי שהיא מביטה מבעד לכתפיי בגראג .
אבא שלי ואבא של גראג היו חברים טובים , אימא שלי פחות הייתה מסתובבת איתנו , כול הזמן הייתה בפגישות עסקים מוזרות בשעות מוזרות . בהתחלה חשבתי שלאימא יש מישהו אחר והיא בוגדת באבא שלי , ומחשבות התרוצצו במוחי שהיא לא אוהבת אותנו אבל אחרי מספר שנים התחלתי להתרגל לכול העניין שיש לי בית לבד , אני מקבלת אלפי דולרים בחודש ואימא שלי כמעט ולא נמצאת לידי .
היא אמרה לי שיום אחד , כשאני יהיה מספיק בוגרת היא תספר לי במה היא עובדת אבל בנתיים לא שמעתי ממנה שום ציוץ בקשר לעבודה , גם הפסקתי לקוות שהיא תספר לי עליה .
"אתה מזכיר לי כול כך את אבא שלך , בילדות הוא היה רודף אחרי אימא שלך כול כך הרבה זמן עד שהיא הסכימה לצאת איתו . אל תגיד לי שאתה רודף אחרי הבת שלי." אימא שלי קרצה לו , נשפתי בעורפה בכבדות וחייכתי לכיוון גראג חיוך מצטער .
" אימא , תפסיקי להביך את גראג . את לא יודעת עד כמה הוא דומה לאבא שלו , ואת לא יודעת עד כמה הוא דומה לגראג . שני אנשים עם חור בהשכלה ." צחקתי בקול .
"תודה קרולינה , את ידידה כזאת נפלאה." הנפתי את קצוות שיער בלונדיני באוויר כמו שהכלבות בבית הספר עושות והזזתי את המותן שלי לימין , מנפנפת בריסיי .
"אוי , אני יודעת." אמרתי וצחקתי בקול .
"את בן אדם רשע קרולינה , איך יצאה לי בת כזאת מרשעת. אני צריכה לזוז האני*." אמרה אימי ונשקה ללחיי , היא נשקה ללחיו של גראג ויצאה מהבית כמו סערה . סגרתי אחריה את הדלת והתקדמתי אל עבר המטבח בשביל לראות מה היא הכינה לאכול , אני גוועת .
"אני באמת בן אדם רשע?" שאלתי , מסתכלת על הטבעת היהלום שעל האצבע בעודי מוציאה את הצלחות מהמדף העליון .
" לא , עכשיו בואי נאכל!" פתח גראג את הסירים והסתכל מה נמצא שם , הייתי עצלנית בשביל לבדוק בעצמי , גראג כבר נמצא מספיק זמן בבית הזה בשביל לדעת איפה נמצא כול דבר בשביל שאני הצטרך להזיז את עצמי בשביל להוציא לו צלחות .
" ב1934 נערך ליל הסכינים הארוכות , זהו כינוי למסע רציחות של הילטר הבן זונה." אמרתי בעודי לוקחת חתיכת שניצל לפה , ההפתעה שאימא שלי הכינה לי בסיר הייתה ספגטי ברוטב שום ועגבניות .
"צודקת , אבל את לא יכולה לרשום את זה במבחן." הוא אמר בפשטות בעודו מסלסל את הספגטי על המזלג , ביד אחת הוא אוכל ביד השנייה הוא מחזיק את ספר ההיסטוריה ואני מחזיקה את המחברת בזמן שאני מטיילת הלוך וחזור מדלת הכניסה לשולחן האוכל .
"למה לא?" שאלתי מופתעת .
"את לא יכולה לכתוב לקריסליה היטלר הבן זונה." חבטתי את המחברת בברכיים .
"למה לא? היא אמורה לקבל את השם איתו הוא נולד , אדולף היטלר הבן זונה. אתה יכולה
לחפש את זה בויקפדית 'אל תשגע לי תמוח' ." הוספתי במרירות , מנסה לא להרוג אותו .
" בסדר , מה קרה ב1938?" הרמתי את המחברת למעלה , קצת מעל הראש שלי וניסיתי להיזכר מה קרה בתאריך הזה , אלוהים אדירים כמה תאריכים .
" ב1938 התחיל ליל הבדולח בו הגרמנים שרפו בתי כנסת , בתי מגורים ובתי עסק ." עניתי , אני בשלושים אחוז בטוחה שזה נכון , הזיכרון שלי הוא זיכרון של תולעת .
"את צודקת."
" באמת?" הייתי מופתעת " האמת ניחשתי." פתאום צלצל הפעמון של הבית , התקרבתי לדלת הלבנה כשאני עושה לגראג פרצוף והוא צוחק עלי .
"גראג תפסיק לצחוק עלי!" צעקתי עלי בזמן שפתחתי את הדלת . מולי עמד אדם עם משקפיי שמש שחורות , כובע שחור ומעיל עור שחור ענק שמכסה את כול גופו , הוא הושיט את כף ידו קדימה והשעין אותה על הדלת . לקחתי נשימה עמוקה , היד שהייתה על פתח הדלת התחילה להישרף והטבעת היהלום הלבנה נשארה קרה ובוהקת לאור השמש .
"קרולינה , מי זה?" שאל גראג , כריסטופר שעמד מולי באור השמש הרים את מבטו והסתכל על גראג .
" זה דוד שלי שמואל , הוא הגיע מישראל . שכחתי שהוא אמור לבוא .יש מצב נלמד יותר מאוחר?" שאלתי באיטיות , בזמן שאני חושבת על שקר אני גם להביט יותר בכריסטופר מאשר בגראג שעוד יגלה בסוף שאני משקרת .
"אין בעיה ,את תבואי היום בראש לטיילור נכון?כאילו אני שואל , את אף פעם לא מפספסת
את המסיבה של הדפוק הזה." הנהנתי במרץ .
" ברור ." אמרתי ופתחתי את הדלת לרווחה , מאפשרת לגראג לצאת בביטחון .
" ביי קרולינה , ביי דוד שמואל." אמר גראג ונכנס למכונית שלו , המשכתי להביט בו עד שהוא נסע ויצא משער הכניסה לבית . כריסטופר הוריד את משקפיי השמש שלו ואני נסוגתי לאחור , משאירה את הדלת פתוחה מרוב הלם .
"את לא תזמיני אותי להיכנס?" הוא שאל והביט במשקוף , מצמצתי בעיניי , אז האגדה שערפדים לא יכולים להיכנס לבית של אדם אחר ללא הרשות שלו נכונה ? כמה שזה מציל אותי עכשיו ממוות נוראי .
"לא." אמרתי , בולעת את רוקי .
כריסטופר הפשיט את כול הבגדים השחורים והעבים מגופו ונשאר עם ג'ינס וחולצה קצרה לבנה , הוא הוריד אפילו את הכובע וזרק אותו לאדמה . השמש פגע בו והתחילה לצרוב את העור שלו בצורה נוראית . רק המראה של זה גרם לי לבחילה .
"או שאני נשאר להיצלות כאן בשמש הרותחת של העולם של בני האנוש או שאת מכניסה אותי." הוא נתן לי תנאי , המשכתי להביט בו בהפתעה ולא ידעתי מה אני אמורה לעשות .
אם אני מכניסה אותו אני קובעת את הגורל שלי מראש ואם אני ייתן לו למות בשמש אז זה ירדוף אותי במשך הרבה זמן .
"מה את מחליטה?"