נסיך האופל שלי – פרק 8

"קדימה ישמנה , קומי !" שמעתי מישהו צועק מבעד למסך השחור , פתאום כול הגוף שלי
קפא כשמשכו ממני את השמיכה . אני יהרוג את אחותי , אם היא זאת שמעירה אותי אני פשוט ירה בה עכשיו , יוציא רובה ממתחת למיטה וירה לה בראש .
"די , אנה !" משכתי את השמיכה אל הגוף הקפוא שלי בעודי לובשת רק שורט וגופייה בימי
החורף הקרים . חזרתי ביום שישי מאוחר מאוד לבית , במיוחד שישבתי על המדרגות והבטתי
בטבעת היהלום שכריסטופר נתן לי , אני יודעת שהוא עשה את זה מתוך מחויבות אבל הצעקה שלו לעברי לא מוכנה לעזוב את הראש שלי , אני רק שומעת אותו קורא בשמי ומבקש ממני להישאר בעיר רוז .
פקחתי את עיניי והבטתי לעבר אנה אחותי , היא דומה לי רק מבוגרת ממני בארבע שנים .
אחותי אנה היא בת עשרים , בזמן שהסימסטר שלה באונברסיטת מיין נגמר היא חזרה אל
הבית וחושבת שבגלל שהיא מבוגרת ממני , היא פתאום יכולה להעיר אותי לבית ספר .
הסתדרתי איתה טוב מאוד במשך השנה האחרונה .
"הבנתי , תרנגולת ." מלמלתי לעצמי " מקרקרת סביבי על הבוקר , פשוט מצוין." לא רק שעל
הבוקר יש לי שיעור כלכלה עם מר אנסיון אלא יש לי גם שיעור אנה על הבוקר , זה שיעור על
איך מעירים אחות קטנה בצורה מעצבנת . חבל , חבל שלא נולדתי בתור הבכורה .
אחרי שכבר שטפתי פנים וצחצחתי שיניים , להוציא את הטעם הדוחה הזה מהפה , איכס .
הייתי חייבת להתלבש , בדקתי מה מעלות יש היום והבנתי שיהיה קר , אז השורט הקצר עם
הסוודר הענק שהאקס של אנה קנה לי ליום הולדת חמש עשרה לא הולך היום . אז בחרתי ג'ינס
סקיני שחור וסוודר לבן של גראג עם כתוביות אדידס באזור החזה , על הרגליים לבשתי נעלי
אולסטר שחורות ונאנחתי . כמה טוב לחזור לשגרה .
חטפתי את הכסף שאימא שלי השאירה לי על השולחן בסלון ויצאתי לבחוץ , גראג ישב מכסה המכונית הקדמית ועישן את סיגריית הבוקר שלו . הוא יודע לא להגיד לי בוקר טוב , כי לא אומרים בוקר טוב לבן אדם שהבוקר בשבילו הוא לא טוב .
"אם את חושבת שתברחי ממני אחרי שכמעט גרמת לי התקף לב , את טועה." הוא אמר ומחץ את הסיגריה עם הרגל , שפשפתי את עיניי ופיהקתי לרווחה בעודי מתיישבת במושב הקדמי .
" ואם אתה חושב שתברח ממני אחרי שכמעט הפכת אותי לחירשת , עדיף שלא תעצבן אותי על הבוקר המטומטם הזה . אנה העירה אותי." נשפתי בבוז , וטלטלתי את ראשי .
הגיע הזמן לשכוח מה קרה אתמול בלילה , לשכוח את כריסטופר ולשכוח את הטבעת שאני לא מוכנה להוריד .

בפעם הראשונה בחיי היה לי מזל על הבוקר , אפילו שאני וגראג איחרנו לשיעור של מר אינסיון זה לא בדיוק עניין אותו . גם ששרפתי את עוגת הפפאיה שמר אנסיון מאוהב בה הוא לא הגיב . זה כאילו יש לי היום אני נטולת דאגות בקשר לבית ספר , או לכול דבר שאני לא מסתדרת איתו בזמן האחרון .
" מחר יערך מבחן על כול מלחמת העולם השנייה." והינה נגמר יום המזל שלי , היה טוב וטוב שהיה עד שהגענו לשיעור היסטוריה עם קריסליה . היא מורה טובה אבל היא אוהבת לעשות לנו מבחני גמר של פרקים בהפתעה , זאת אומרת שהיא נותנת לנו יום אחד ללמוד סדר של שלוש פרקים על השואה . אם אני זוכרת נכון זה אמור להיות החומר לבגרות לא ככה?
"נלמד אצלך או אצלי?" שאל גראג , מתמחתי את גופי .
" עדיף אצלי , בית ריק ואני לא הצטרך לריב עם אבא שלך על זה שהוא כמעט גרם לי להפוך להיות חירשת ." צחקתי .
"אבא שלי סיפר לך שאני יושב עם אוזניות?" גיחך גראג , משכתי בכתפיי , אלא מי ?
כשהיה צילצול וכשכולם סיימו לכתוב את הנושאים למבחן קייט וקים התקרבו לקראתנו בשביל שכולנו ביחד נוכל ללכת לקפיטריה , אני חושבת ששמעתי את הבטן שלי מקרקרת .
זה מזכיר לי , יש מצב אכלתי את אנה ולא שמתי לב ?
" איפה אתן לומדות?" שאל גראג " אם אתן רוצות יש בית ריק אצל קרולינה , אולי היא קטנטונת אבל תנחשו מי הייתה ביום שישי בבית אנדרסון , בחצות כשהיא עומדת בכוכב של אש ?" קייט וקים נעצו בי מבט והפה שלהם נפער לרווחה .
"זאת סך הכול אגדה , אתם רואים שאני עדיין פה , שורפת עוגות ומקללת את המורה להיסטוריה . שום נסיך אופל לא קיים ושום נעליים לא מטיילות על הקירות." הסתרתי את
היד מאחורי הגב בשביל שהם לא יראו את הטבעת היהלום שעל האצבע הימנית שלי . ניסיתי כמה שיותר לדבר בביטחון כי לצערי הם יודעים מתי אני משקרת ומתי אני לא , אני לא בדיוק השקרנית הכי טובה שקיימת על פני האדמה .
" באמת , כמה חבל." הרמתי את הגבה בתדהמה , אני לא מאמינה שקייט , החברה הטובה שלי רוצה שזונה ערפדית תחטוף אותי " בכול מקרה , אני הולכת ללמוד עם קים . בערב אנחנו פותחים ראש בבית של טיילור , אתם תבואו ." טיילור , החבר של קייט .
" לא נמאס לעשן , אתם מזכירים לי רכבת ."
" מדברת האלכוהלסטית ." אמרה קייט בקול מעושן .
" היי," הרמתי את ידיי למעלה כאילו מכוונים אלי אקדח " זה קרה השנה פעם אחת , יותר לא נגעתי ברעל הזה ." הגנתי על עצמי .
אחרי בית הספר נסעתי אל הבית עם גראג ולהפתעתי הבית לא היה ריק כמו שציפיתי לו .