נסיך האופל שלי – פרק 7

כולם בירכו אותי להצלחה והם שמחים שיש להם סוף , סוף מלכה אבל אני רק חשבתי על דבר
אחד והוא היה " כמה הם מדברים !" צעקתי במוחי , שמעתי את כריסטופר צוחק מבעד לכתפי ונועץ את מבטו במימי וקאסנדרה שפלרטטו איתו , אין להם בושה , האדם נשוי .
לא שזה הפריע לי , זה בכלל לא הפריע לי סתם הגעיל אותי שמישהו מנהל רומן עם אדם נשוי .טוב זה לא בדיוק רומן ,אני יודעת על זה .
" אני יכולה עכשיו ללכת מפה?" שלבתי את הידיים שלי , והבטתי לעבר כריסטופר המאושר .
"תעשי מה שאת רוצה." חייכתי לעברי מבט .
" אני יעשה." לחשתי לעצמי והתקדמתי אל עבר הדלתות , סבסטיאן יצא מהצד ושנינו התקדמנו אל עבר דלתות הארמון הגדולות . ההליכה אל עבר הדלתות הגדולות הייתה שקטה אבל גם מעצבנת , כי האח הגדול של כריסטופר שהוא היה המלך של הערפדים עד לפני מספר שניות עוזר לי לברוח מהארמון , זה מוזר מאוד .
" אז ככה , להוציא אותך בזמן הזה הוא הכי מצוין בשבילך . השעות הפוכות בעולם הזה ובעולם של בני האנוש , כאן עומד לעלות הבוקר זאת אומרת שלילה אצלכם וכאשר יש אצלכם בוקר אז אצלנו לילה . אבל זה לא משנה , כי בכול מצב שכריסטופר ירצה לצאת למצוא אותך הוא לא יצליח , בכול זמן ובכול מקום יהיה אור יום ." עד כמה אני אוהבת את סבסטיאן ברגעים אלה , אפשר לתאר . אני באמת יכולה לצאת מכאן , אני באמת יכולה לחזור לעולם של בני האנוש .
" את יודעת שכריסטופר יכול לשמוע את המחשבות שלך?" נעמדתי במקומי , מביטה בסבסטיאן ועוצמת את העיניים , מתרכזת בקולו של כריסטופר ואז אני שומעת , אני שומעת את קולו שהוא קורא לי .
' את עוזבת?' שמעתי את קולו בראשי , קפאתי במקומי והסתכלתי לכיוון סבסטיאן שכריסטופר גילה, לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי לרוץ אחרי סבסטיאן במהירות , לרגע אחד שחכנו שאני בת אנוש ואני לא יכולה לרוץ באותה מהירות כמו החמורים שרצים לכאן ברגע זה.
חבל שאני לא יכולה לקרוא את המחשבות של סבסטיאן כך שיכולתי לחזות את זה שהוא עומד להרים אותי על הידיים שלו ולרוץ אל עבר הכניסה וברגע שיצאנו , גילתי את השמש החמה ביותר שיכולתי להרגיש , היא שרפה את עורי , באופן מטפורי כמובן . יש כאן לפחות ארבעים וחמש מעלות . ואני עוד עם בגדים שחורים .
"תעצמי עיניים , מהר !"אמר סבסטיאן שעלה בלהבות , עצמתי את עיניים גם בלי שהוא יבקש , לא יכולתי לראות אותו עולה בלהבות , או בכלל לראות את השומרים שרצים אל עבר השמש ומתחילים להישרף . שמעתי את קולו של כריסטופר שצועק להם לעצור אותו אבל ברגע זה רק שמעתי את קול הרוח הנושבת ופקחתי עיניים .
עמדתי באמצע הכוכב , בבית אנדרסון , מביטה בשעה בפלאפון ורואה שתיים עשרה ורבע בלילה . הזמן לא זז בזמן שהייתי בעולם של נסיך האופל , נשמתי לרווחה ופשוט ברחתי מבית אנדרסון , טורקת את הדלת מאחורי ולא מתכוונת להיכנס לשם יותר בחיים .
אני לא יודעת למה , אבל לא רציתי להוריד את הטבעת מהאצבע .

" או שלום קרולינה, באת לבקר את גראג?" דוריסון גריי , מנהל בית הספר פתח את הדלת וחייך אלי חיוך רחב . ההורים שלי עוד חברים טובים מגיל צעיר ואני מכירה אותו מגיל צעיר , לצערי כמובן . הוא היה הדביל שהכניס אותי לכול הבלאגן הזה עוד מההתחלה .
" כן , גארג לא עונה לי לפלאפון ." זה היה שקר .
" טוב תעלי בשקט , ותפתחי את הדלת בשקט . אני חושב שהוא עם אוזניות אז תנסי כמה שיותר לצעוק בשביל להבהיל אותו ." המנהל דוריסון הוא כמו אח , הוא אוהב פשוט להבהיל את הבן שלו , זה בדם שלהם להכניס אותי לצרות . המנהל דוריסון מכניס אותי לצרות כשאני מבהילה את גראג וגראג מכניס אותי לצרות כך שאני בסוף מוצאת את עצמי מתחתנת עם ערפד .
" מר גריי , גראג עוד יהרוג אותי בגללך ." אמרתי בעודי עולה לקומה השנייה , שהייתי כבר במדרגה האחרונה שמעתי את הצחוק המתגלגל של המנהל דוריסון , ניסיתי לא לצחוק בשביל שגראג לא ישמע אותי .
הוא היה עם אוזניות כמו ילד טוב שלא שומע שום דבר , זה עזר לי ככה שהוא לא שמע אותי מתקרבת אחריו ואז "אני מתה בגללך !" צעקתי ונגעתי בכתפיו של גראג , הוא הוריד את האוזניות והסתובב אלי . הצרחה שהוא צרח לעולם לא חשבתי שאני יהפוך לחרשת בגלל שאני מפחידה את גראג .
"מה את מפגרת?" הוא צרח עלי , מצמתי בעיניים .
" אני מפגרת ? מה אתה צורח כמו משוגע?" צעקתי עליו " תרגע , אני לא מתה , אני זאת שיש לה מחר שיעור כלכלה עם מר אנסיון , אז תעשה טובה . זהו , ההתערבות נגמרה טוב? לילה טוב!" נישקתי את גראג בלחי והלכתי במהירות מהבית הזה , לחזור לבית שלי וללכת לישון .