נסיך האופל שלי – פרק 6

אחרי שיצאתי מהמקלחת היה לי חצי שעה בשביל להתארגן ,הדבר הראשון שעשיתי הוא לפתוח את הארון שניצב לפני ולבחור משהו ללבוש , בברור שאני לא יצא מהחדר הזה בעירום מלא .
אבל זה העציב אותי , כי לא היה שום דבר יפה ללבוש , חוץ משמלות מנופחות של ימי הביניים .אז עלה לי רעיון , כמובן שאני לא החכמה באנשים אבל חוש אופנה , תודה לאלוהים שקיים אצלי .
ידעתי להחזיק מספריים וידעתי איזה בגד אני בדיוק רוצה אז עשיתי את הצעד הנכון , לבשתי
את השמלה השחורה היחידה שהייתה בארון ונעמדתי מול המראה , בעודי חותכת את הכתפיות הרחבות ואת כול החלק העליון כך שזה יהפוך לגופיה שחורה דקה . באזור הבטן עשיתי חורים כמו בגד ים גיטרה ובחלק התחתון חתכתי את כול הבד השחור הארוך , קיצרתי עד כדי כך שיצא כמו חצאית מיני שחורה ומנופחת והייתי יכולה לומר שזה אחד הבגדים הכי טובים שגזרתי . התכופפתי בשביל לראות איזה נעליים נמצאים במגירה התחתונה , ולצערי גיליתי שרובן היו נעלי עקב גבוהות של חמש עד עשר ס"מ , התבאסתי אבל לקחתי הכול לטובה כי אני בסופו של דבר עומדת לצאת מפה ולחזור לבגדים האפנתיים שלי ונעלי הספורט הנמוכות שלי . הסתכלתי במראה וחייכתי לעצמי , נושמת לרווחה ומברישה את שיערי הארוך והבלונדיני עם השורשים השחורים ומביטה בעיניי הכחולות , מנסה להבין מי נמצאת מולי כי זאת לא הייתי אני .
זאת לא הייתה קרולינה לבינסקי .
לפני כחצי שעה , ברגע שיצאתי מהמקלחת ראיתי את סבסטיאן יוצא מהחדר , זרקתי את מבטי אל עבר המיטה וראיתי שהוא הניח תחבושת על השמיכה האדומה . עכשיו , שסיימתי להתלבש יכולתי לחבוש את פרק כף ידי ולהראות הרבה יותר טוב כלא רואים את שני החורים בכף ידי .
לקחתי נשימה עמוקה והתקדמתי אל עבר חדר ההכתרה , סבסטיאן נתן לי הוראות מדויקות
איך להגיע לאולם ההכתרה שנמצא בצד השני של הארמון המפלצתי והגותי שאני דורכת בו .
לאחר כשתי דקות הליכה , הגעתי לדלתות שחורות וגבוהות , השומרים שעמדו לצד הדלתות הביטו בי וחייכו את המבט המעורר רחמים שעלה על פניהם . דפקו על הדלת דפיקה משולשת
ושמעתי קול קורא אל עבר אולם ההכתרה " המלכה שלנו , קרולינה סילביה."
הרגע הזה שבר את כול עצמותיי , הדבר האחרון האנושי שבאמת נשאר אצלי נלקח ממני , שם המשפחה שלי , השם של אבא שלי שנפטר לפני מספר שנים . השם משפחה נעלם יחד עם אבי.
הדלתות נפתחו ואני צעדים בעדינות אל עבר שתי כיסאות המלכות , כריסטופר לבש את אותם בגדים שהוא לבש לפני החתונה . את החלוק השחור שהבליט את פלג גופו העליון , ניסיתי כמה שפחות לחשוב על זה וכמה שפחות לנעוץ מבט . מה שאני צריכה , שהוא ישים לב שאני נועצת בו מבט .
מישהו מוכן לירות בי כאן ועכשיו ?
מימי וקאסנדרה התיישבו לצידו של כריסטופר והכיסא המלכות הריק שהן ישבו בו לפני כן היה ריק והוא חיכה רק לי , ואני לא חיכיתי לו .
" מה את לעזאזל לובשת?" הוא נהם עלי בלחש , הבטתי במבט מבולבל על הבגדים שלי .
" בגדים?" שאלתי והסתכלתי עליו , הוא הרים את הגבה השמאלית שלו בתדהמה ואני חזרתי בעצמי " לא בגדים?" הייתי מבולבלת .
"את חצי ערומה!" זקפתי את בגדים וישרתי את החצאית מטה , שמתי את הרגל הימנית שלי על הרגל השמאלית ואת ראשי הנחתי על כף ידי שנחה על משענת הכיסא , מחייכת .
" מי שמדבר." שלחתי את כף ידי על עבר החלוק שלו וסגרתי אותו , גופו קפא לשנייה אחת והפשיר לאחר שעזבתי את החלוק וחזרתי להביט אל קדמת האולם , מעבירה את מבטי על
כול האנשים שבאו בשביל לראות את טקס ההכתרה .
חשבתי במוח בקול רם , בשביל שכריסטופר יצליח לשמוע 'עד כדי כך קר בחוץ?'
' את לא רוצה לדעת מה התלבושת הזאת עושה לי , הייתי מת לגלות מה נמצא מתחתיה.' שמעתי את קולו העסיסי בראשי , נשכתי את שפתיי התחתונה וניסיתי שלא לפרוץ בקול רם.
' חבל שלעולם לא תצליח לגלות.' עניתי במידית .
' איך את חושבת שהופכים לערפד? מאבדים את הדבר האנושי היחיד שנשאר , ואת אנושית שלמה .' הבטתי עליו במבט מבולבל , הוא חייך והביט בי מצעד העין ' אדם בתול חייב לאבד את הבתולים ולאחר מכן להינשך על ידי ערפד , ואת אשתי עדיין בתולה .' פערתי את עיניי לרווחה בשביל להקל בראשי את המילים שהוא אמר , ברגע שהצלחתי לעקל אותי תחושה רותחת עברה בכול גופי , למזלי הרב אני לא מסמיקה מדיבורים גסים אז לא הסמקתי .
אבל תחושה חמימה ודביקה עברה בכול גופי , תחושה מגעילה שאני לא רוצה לחוות לעולם.
' נו כמובן בעלי , אין שום סיכוי בעולם שאני יהמר שאתה בתול , עם כמות הפילגשים שיש לך בארמון. ' נזפתי בו .
הלוואי והייתי יכולה למכור את עצמי במכירה פומבית לרוצחים סידרתיים שיהיו מוכנים לירות בי , אני שומעת פעם ראשונה .. פעם שנייה .. שלישית .. נמכר לאדם עם הרובה המאיים !
הערפד שחיתן אותנו התקרב אלינו עם כרית אדומה ששתי כתרים בצבע אדום מונחים עליה , הכתר הגדול יותר היה בצבע זהב וצלב חרוט מקדמת הכתר , והכתר השני הקטן יותר היה כמו כתר פשוט שרואים בסרטים . תנו לי לנחש איזה כתר שלי ואיזה כתר של כריסטופר .
" בשם האלה רוז , אני מכתיר את כריסטופר סילביה , נסיך דם האופל למלך הערפדים." הרים הערפד את הכתר עם הצלב והניח אותו על ראשו , האנשים צהלו מסביבו , שרקו לעברי וצרחו כמו שבני אנוש לא מסוגלים . מימי וקאסנדרה צרחו מהצד השמאלי , שלמזלי הרב אם הייתי יושבת שם הייתי יוצאת חירשת .
"בשם האלה רוז , אני מכתיר את קרולינה סילביה ,בחירתה של רוז למלכת האופל." עשיתי קול של בוז , אבל שאר הערפדים צהלו וצרחו בקול גדול . השפלתי את מבטי מטה ושאלתי את עצמי למה הם צוהלים ,כנראה אין להם מה עוד לעשות בחיים .
"מכאו כפיים למלך והמלכה החדשים שלנו!" מכיאות כפיים נשמעו ברחבי האולם , הרמתי את מבטי והסתכלתי לכיוון סבסטיאן שמחא כפיים ,הוא הנהן בראשו ואני חייכתי חיוך רחב .