נסיך האופל שלי – פרק 33
הבטתי אל עבר הרצפה , מנסה לא להרים את ראשי . שמעתי את צחוקה של מימי והרגשתי
את כול נעיצות העיניים שהיו מופנות אל עבר גופתי התלויה . היא לא יודעת שהתעוררתי אבל
אני יודעת שהתעוררתי ואני מוכנה לתת לה את אותה הופעה בדיוק שהיא עשתה לי .
נקמה , זה הדבר היחיד שעולה בראשי כרגע , ולא משנה כמה פעמים יגידו לי אל תהפכי למישהו שאת לא רוצה להפוך אני יהפוך להיות בדיוק לאותו אדם .
רציתי להרגיש את גופי , זה כאילו התנתקתי מגופי ואנחנו שני גופים שונים והדבר היחיד שמחבר בנינו זאת הנשמה שלי .
התחלתי להזיז את אצבעותיי , בשקט בלי שמימי תראה שאני עדיין זזה , בכול זאת ניסיתי להתחבר לגופי בחשאיות ולצאת לוחמת . אני לא יודעת למה אבל לא הרגשתי את גופי כלל .
לאחר שהרגשתי כבר את כול גופי , מתחתי את כפות ידיי אל עבר שני הערפדים שהחזיקו את
זרועותיי והנחתי את כפות ידי על חזיהם . הם נבהלו והביטו אל עבר החזה שלהם , חייכתי לעצמי ולאחר מכן שמעתי את הצרחה שמילתה את האולם . אין ערפד אחד שלא נשא את מבטו לעברי.
בשתי כפות ידיי החזקתי את הלבבות שלהם .
פתאום שמעתי גם את הצרחה של מימי "הלב שלה , הוא הפך לאפר."הבטתי מצד העין שלי אל עבר מימי וראיתי איך אפר אפור נופל מכף ידה , איפה שהיא החזיקה את הלב שלי , כביכול היה הלב שלי לפני כן .
עזבתי את הלבבות והם נפלו על הרצפה , המשכתי להביט ברצפה בשביל לא להרים את העיניים ובשניה אחת שברתי את שרשראות הדם בעזרת זרועותיי , פשוט חבטתי בהם והם נשברו כאילו היו מזכוכית .
עמדתי על כפות רגליי בעודי מתנשמת , אף אחד לא הוציא הגה ושמעתי רק את הדיבורים והמלמולים שנבעו מפיהם של כול הערפדים שסבבו את אולם הכניסה . לא הייתי בטוחה מה הוא הצעד המדובר ששומרי המפתחות דברו עליו אבל ידעתי מה רציתי לעשות , ולכן פעלתי
לפי הדעת שלי ולא לפני המילים והעצות שנתנו לי . אולי פעלתי במהירות ולא חשבתי לפני מעשה אבל הייתי חייבת את זה , הגוף שלי דרש את זה .
התקרבתי אל עבר כריסטופר , שמעתי את מימי נותנת לו הוראה ואפילו הרגשתי את כדורי האש שמתקרבים אלי , בלי לחשוב פעמים חמקתי מהם וקפצתי גבוה מעל ראשה של מימי נוחת בדיוק מול כריסטופר . הייתי מבוהלת מהקפיצה הגבוה שלי אבל שמרתי על קור רוח בגופי , כי אם אני יבהל מכול דבר שאני יכולה לעשות עכשיו אני פשוט לא יצליח לנצח במלחמה הזאת . אני יהיה עסוקה בלסקור את גופי ולגלות דברים חדשים .
החזקתי בפניו של כריסטופר ונישקתי אותו , הייתי חייבת להרגיש אותו , אחרי חודש שכמעט ולא הרגשתי אותו הייתי חייבת להרגיש אותו . פתאום היה לי דה ז'ה וו , אני לא בטוחה איפה עוד נישקתי אותו בזמן האחרון אבל ההרגשה הזאת הרגישה כול כך מוכרת וחזקה שפשוט לא יכולתי להפסיק לנשק אותו .
"תתעורר כריסטופר , תחזור אלי," לחשתי כנגד שפתיו " אני שלך ואני מבטיחה לא להעלם." הוספתי בעודי מנשקת אותי , לאחר רגע אחד קטן כבר לא הבנתי מה קורה כאן . כריסטופר החזיק לי נשיקה והרגשתי אותו תופס את פניי .
"קרולינה , מה את עושה פה?" אין תודה , אין היי , ישר הוא דורש לדעת מה אני עושה כאן.
כריסטופר הישן והלא רצחני חזר לחיי , ואני לא מתכוונת לעזוב אותו יותר .
חייכתי לעברו "מנסה להתחמק מכדורי האש שלך , בפעם הבאה תנסה לא להיות זה שמנסה להרוג אותי." אמרתי בעודי מביטה לרצפה , הסתובבתי לכיוון מימי ונעמדתי על רגליי הולכת לכיוונה . היא עמדה קפואה על מקומה ולא זזה , כול המקום דמם .
נעמדתי בדיוק באמצע החדר והרמתי את מבטי , מביטה במימי עם העיניים האדומות שלי .
"הפתעה," אמרתי "כלבה." הרמתי את ידי והפשרתי את השרוול שלי , מסובבת את זרועי לכיוון כריסטופר ומימי .
" הקעקוע של רוז." מלמל כריסטופר .
"קוראים לי קרולינה בלדור ואני היא היורשת , בתור היורשת של משפחת בלדור אני מכריזה בזאת שהפסדת." באותו הרגע שאמרתי את המשפט הזה כול החלונות של הארמון התנפצו , כול הזכוכית התפזרו על גבי הרצפה ואני חייכתי לעבר כול כוחות הקומנדו של אימי שנכנסו דרך החלונות . מלחמת ערפדים התחילה ברגע זה ממש באולם הכניסה .
לאחר דקה הדלת של הארמון יצאה מן הצירים , הופתעתי לגלות את אנה וההורים שלי עומדים בפתח הארמון . עיניהם היו אדומות והם התקרבו לעברינו בעודם פוגעים בכול ערפדים של הפנטרישה שמנסים למצוא את דרכם לכיוונם . יכולתי לחוש את הכוח שהם משתמשים בו ופעלתי גם איתו , הושטתי לעבר מימי וקאסנדרה את כפות ידיי וחייכתי בזדוניות , נותנת לכול הכוח שלי לעברו בכפות ידיי . הן עלו מעלה , מעל הרצפה במעלה הקיר ונעצרו בדיוק סנטימטר מן התקרה . כריסטופר שהיה בתדהמה למספר שניות וקפא נעמד על רגליו והושיט את כף ידו אל עבר מימי וקאסנדרה , טבעות אש שיצאו ממנו לכדו אותן ביחד והפילו אותן בחזרה אל הרצפה .
"אנה!" צעקתי לעברה , היא הסתובבה אלי בתדהמה והושיטה את כף ידה , קפצתי ממקומי ששמעתי משהו מתפוצץ מאחורי . זאת הייתה אחת הגופות של הערפדים של הפנטרישה .
"תעירי את סבסטיאן , קאסנדרה שרפה את נשמתו!" הצבעתי לעבר סבסטיאן שעדיין היה משתוק לכיסאו בעוד עיניו היו שחורות .
"מה לעזאזל?" צעק כריסטופר ורץ אל עבר סבסטיאן , משחרר את כול שרשראות הברזל שהחזיקו את בני האנוש מאחורי כיסאות המלכות .
"מה אני צריכה לעשות?" היא רצה אל עבר סבסטיאן .
"המלכה קארין," מצמץ כריסטופר בעיניו "מה את עושה פה?" הוא בקושי הצליח להוציא מילה לצידה של אנה , או יותר נכון אחותי קארין . אני עדיין לא בדיוק רגילה לשם הערפדי שלה .
"תנשקי אותו!" צעקתי לעברה בעודי רצה קדימה וקופצת אל הקומה העליונה , שם ראיתי את אחד הלוחמי הקומנדו של אימא שלי מסובב ערפד פנטרישה היה מפוצץ בדם של אחת בנות האנוש . התקרבתי אליו מאחורי ותפסתי את ראשו , לוחם הקומנדו הנהן לעברי עם ראשו וקפץ מהקומה השניה לקומה הראשונה . ערפד הפנטרישה ניסה לזוז אבל זה לא בדיוק הלך לו כמו שהוא תחנן . בלי להכיר את הכוח האמיתי שלי הצלחתי לשבור לי את המפרקת על ידי סיבוב ראשו . זה לא הספיק לי , עם כמות הסרטים והספרים שראיתי וקראתי אני יודעת שלשבור לערפד את המפרקת לא בדיוק יהרוג אותו לכן אגרפתי את כף ידי והחדרתי אותה אל תוך גופו בדרך להוצאת ליבו .
ערפד אחר קפץ על גבי מאחורה , הפיל אותי על הגב ויחד עם ציפורניו הוא חתך את בשרי מעל קו החזה . דחפתי אותו לאחור אבל הוא החדיר את ציפורניו לרצפת הפלקט החומה ששכבנו עליה ולהזיז אותו לא הייתה האפשרות הטובה ביותר . הבטתי בו והוא ליקק את שפתיו , פלט צרחה ועף מעבר למעקה של הקומה השניה. קפצתי על רגליי והבטתי קדימה המומה .
"אבא." אמרתי ורציתי לעברו , אבא שלי בדיוק היה עסוק עם שני ערפדים תחת שתי זרועותיו והוא גרם להם לשבור את עמוד השדרה . לאחר מכן הוא הוציא את ראשם של הערפדים מהמקום ונתן לגופה לדמם על הרצפה .
"האני , התעוררת ." הוא הביט אל עבר זרועי , הרמתי אותה באוויר וחייכתי בגאווה .
הסתובבתי לכיוון המעקה וראיתי שהשרשרת סביב גופה של קייט נשברת ושלוש ערפדים מנסים לתפוס את הגופה שלה , כנראה הצליחו לצאת מעיניהם של אימא שלי , אחותי והאחים . אף אחד לא חשב לעצור אותם והם כמו מטומטמים חשבו שאני לא יראה שהם מנסים לייבש את חברה ילדות שלי למוות . אחזתי במעקה ולקחתי תנופה , קופצת לקומה הראשונה .
"תעזבו את החברה הכי טובה שלי!" אמרתי בעודי תופסת את אחד הראשים ונוגחת אותו בקיר , שפריץ של דם נמרך לכול עבר הקיר וגיליתי עוד דרך להרוג ערפד מבלי להוציא לו את הלב מהמקום . לא הייתה שום שליטה במה שאני עושה עכשיו , במסע ההרג של כול הערפדים ברגע זה , זאת לא אני , והם צדקו שאין אפשרות לשלוט בכוחות ברגעים אלו .
"קייט." תפסתי את גופה שאיים ליפול וקרסתי יחד איתו " איבדתי את קים , אני לא מוכנה לאבד אותך גם אותך." הנחתי את כף ידי על עינייה והתפללתי בליבי שאני ישמע דופק .
בום..בום..בום הוא היה כה חלש שכמעט ולא הצלחתי לשמוע אותו .
העברתי את לשוני על כול השיניים שלי עד שהרגשתי את שני הניבים שבלטו עכשיו במיוחד , גדלו ונהיו חדים . הרמתי את זרועי עם קעקוע הורד ונשכתי אותו בשביל לפתוח וריד בשביל קייט . קרבתי את זרועי אל שפתיה והזרמתי את דמי כנגד פיה , היא לגמה אותו בעדינות ונאנחה .
"קייט?" שאלתי , קייט פתחה את פיה ושחררה את נשמתה האחרונה , יותר לא הצלחתי לשמוע את הדופק שלה . ולא משנה עם יכולת הערפדים שלי גם לא הצלחתי להרגיש אותו , גופה הרפה וחזה הפסיק לעלות ולרדת , משמע שהגוף של קייט שאני מחזיקה הפך לגופה נטולת חיים .
"קייט!" צרחתי והנחתי את ראשי על גופי .
תגובות (8)
יאא מושלם תמשיכיי
יאייי סוף סוף המשכתתתת את לא מבינה כמה חיכיתי לפרק הזההה!! ואת לא יכולה לגמור את הסיפוררר אני רוצה שהוא לא יגמר לעולםםם!!
נ.ב יצא לך פרק מושלםםם!!
ואני רוצה פרק מיידד לא רוצה להשאר במתח ככה!!
אנייי מאוהבת בסיפור הזהההה
תמשיכיייייייייי
תמשיכיייי
שמעי אני מאוהבת בכריסטופר !! וסוף סוף קרוליינה העמידה במקום את מימי !!
מחכה לעוד פרק :)
לא.. לא הסוף >< לפחות תעשי פעונה שניהההה זה סיפור כזה יפה!
וייאאא איזה פרק מהמם!!!
פייט
פייט
פייט!!!
תמשיכייי
עכשיו לא יהיה אפשר לעצור אותה
זה הולכת להיות מחזה לא כול כך נעים חחח
תמשיכי דחוףףףףףף