נסיך האופל שלי – פרק 31

כול רגשותיי נכבו כאילו לא היו מעולם , הרגשתי את הקור בגופי ועיניי לא יכולו להתנתק
מהגופה הדוממת של קים . היא שכבה על צידה , עיניה פעורות לרווחה והיא מביטה קדימה ,
מביטה לכיווני . לא הצלחתי לבכות , לא הצלחתי להזיל דמעות ואפילו לא הצלחתי לחשוב עליה .
הדבר היחיד שעלה בראשי היה הנקמה שמילתה את כוחי מחדש .
הם יכלו לחטוף נערות מכול רחבי העולם אבל בחרו לחטוף ולהרוג את אחד החברות הילדות שלי, או שמימי שלחה מישהו לעקוב אחרי בזמן שהייתי בעולם בני האנוש או שהיא עקבה אחרי בכוחות עצמה כי היא לא הייתה יכולה לדעת מי החברות הכי טובות שלי רק בעזרת כוח המחשבה . עצמתי את עיניי ותמונות מהזמן שלי ביחד בשבע עשרה השנה שאני חיה , התחילו לעלות לראשי , אני רואה את כול החוויות ואת כול המסיבות שארגנו ביחד , בפעם הראשונה שהיא הכירה לנו את טיילור שהיה שכבה מעלינו .
טיילור ..איך אני אמורה לספר לו בדיוק שחברה שלו שהוא אוהב נרצחה על ידי קבוצת ערפדים שנמצאת בעולם המקביל ? אחד הוא יחשוב שזאת בדיחה לא מצחיקה , ושתיים הוא יאמר לי
שאני צריכה לחזור למוסד שהייתי בו בשביל לבקר את הפסיכולוג שלי .
משהו בתוכי התעורר ואני יודעת את זה , כי פתאום התחלתי להרגיש כוח שלעולם לא הרגשתי בגופי , עולה מראשי ויורד אל כפות רגליי ,הכוח הזה הוא הסבל שלי .
נעמדתי על רגליי בעודי יוצאת מהמחבוא שלי עם ראש מורם , מתקרבת ונעמדת מול מימי
ומחייכת את החיוך הזדוני שלה . אני מסתכלת מסביבי , ערפדים לוחמים מתסכלים עלי מן
הקומות העליונות וערפדים הקיפו אותנו מסביב . יכולו לראות ולהרגיש אלפי עיניים נועצות
בי מבט , אפילו הצלחתי לראות את האש של כריסטופר שמתקרבת לעברי , הצלחתי להתחמק ממנה אבל לא לגמרה , היא בכול זאת הצליחה לשרוף קצה של מעיל העור הארוך שלי . הבטתי לעבר כף ידו , היא הייתה מושטת קדימה , מושטת לעברי , וכמו שאף פעם
לא ראיתי את כוחו של כריסטופר ראיתי מה הוא כוחו האמיתי . הוא שלח לעברי להבת
אש עצומה , נסוגתי לאחור ונפלתי על הגב , להבת האש עברה מעל גופי , סנטימטר אחד הפריד בנינו .
התחלתי להתנשם בכבדות כשהרגשתי איך העשן סוגר עלי , ריאותיי סגרו כול דרך נשימה אפשרית בגופי ומימי הייתי זאת שקמה לעברי . אני הבנתי שהיא שולטת בכול מה שקורה כאן וקאסנדרה היא סך הכול כלי , חלק , בו היא זוכה בסבסטיאן אם היא תורמת אל כוחה אל המלחמה .
אצבעותיה של מימי לחצו על הלסת שלי והיא קרבה את פניי אל פניה , באותו הרגע היא התיישבה בדיוק על בטני , אבל אפילו לא הרגשתי את זה , הגוף שלי היה נטול כאבים , חסין בפני הכאבים שלה . היא ניסתה לענות אותי , בעזרת המראה של קים , בעזרת עיניה שמנסות להפנט אותי אבל אני לא שומעת שום מילה , רק מביטה בעיניה עם מבט הזהרה .
"קדימה , תהרגי את עצמך מלכתי , אבל תעשי זאת באטיות בשביל ההנאה של כול הערפדים כאן .בכול מקרה הם יהנו ממופע סטרפטיז ומחשפנית הדם שלנו , את לא חושבת?" בלעתי את רוקי ואפילו לא הסטתי את מבטי ממנה , היא חייכה וחשפה את ניביה הלבנות והבוהקות לאור המנורות בארמון .
הסתכלתי אל תוך אישוניה האדומים , מתפללת בגופי רק להתעורר אבל אני לא מצליחה להתעורר . אולי אני מרגישה את הכוח החזק אבל בכול מקרה אני לא יכולה להשתמש בו , אני אפילו לא יודעת אם התעוררתי חלקית או בשלמות , האם אני באמת יכולה להשתמש בכוח הגדול של האלים ?
"את לא מקשיבה למה שאני אומרת , תקשיבי." היא סטרה לי , שמעתי רק את הסטירה בפני אבל לא הרגשתי אותה , כאילו גופי ניתק אותי מכול הכאב הגדול .
"תקשיבי לי כלבה , בשביל שאני הקשיב לך תצטרכי להיות קצת יותר נחמדה." אמרתי בקור וירקתי בפניה , עיניה נפערו והיא תפסה קולר חולצת הפיג'מה שלי וקרבה אל פנייה . שמעתי את הקהל קם על הרגליים ומלמולים חפוזים נשמעו בכול עבר , אין ערפד שברגע זה לא הביט בילדת הפנטרישה החזקה ביותר שנשארה על פני האדמה , הרבה יותר חזקה מקאסנדרה ששימה אותה רק בשביל קישוט .
"מה זה?" היא סיננה בין ניביה "איך את?" עצמתי ופקחתי את העיניים , ההיפנוזה לא עובדת עלי כמו שהיא חושבת , ולא משנה עד כמה היא חזקה . אנה צדקה , כוחות האלים הרבה יותר חזקים ממנה ולא משנה כמה דם של בתולות היא תשתה במהלך חיה .
אפילו אם לא התעוררתי אני הצליח לנצח במלחמה הזו , רק נשאר לי להחזיק מעמד בעשרים דקות הקרובות עד שכוחות הקומנדו של אימי יגיעו יחד עם אחותי ואבא שלי .
"תנסי להפנט מישהו אחר , כלבה." אמרתי וקיפלתי את גופי בשביל לדחוף את בטנה של מימי בעזרת רגליי , הנחתי את כפות רגליי על בטנה ודחפתי אותי עם כול הכוח שהיה בגופי , זה לא בדיוק עזר אבל לפחות הצלחתי להזיז אותה מגופי ולהשתחל החוצה .
לקחתי נשימה עמוקה .
הנחתי את כף ידי על ריאותיי והתנשמתי בכבדות , מנסה להסדיר את הנשימות שלי שלא היו כול כך סדירות בזמן האחרון . מימי בדיוק הסתובבה לכיוון סבסטיאן ולחשה לו משהו , חשבה שאני לא שומעת אבל שמעתי בדיוק את המילים שהיא אמרה .
"תפוס אותה." לא נבהלתי ברגע ששרשראות דם יצאו מכף ידו של סבסטיאן , הוא הרים את ראשו והסתכל לעברי עם העיניים השחורות שלו , העיניים ללא הנשמה .
שרשראות הדם התחילו לזחול לעברי על הרצפה שהן משאירות שובל של דם , כמו ענפי עץ הם נרכחו סביבי וסגרו אלי , הצמידו אותי אל הקיר שמשני צידי היו ערפדים שהחזיקו את זרועותיי פרוסות לרווחה .
"אני לא יודעת איך הצלחת להינצל מהערפדים שלי אבל עכשיו לא יהיה לך כול כך הרבה מזל , האל סילבסטר נמצא בחצי השני של עולם הערפדים , הוא לא יגיע לכאן." ניסיתי שלא לחייך .
אבא ..
"וכריסטופר כאן , טוב הוא במקרה," היא נגשה לאחור בשביל לרכן מעליו פניו , כשפתייה נגעו בשפתיו חשבתי שאני ישתגע אבל החזקתי את עצמי רגועה על פני השטח , בשביל שהיא לא תגלה על כול השלדים שנמצאים אצלי בארון .
"טוב הוא במקרה שלי." היא הוסיפה והתיישבה עליו ,שלבה את רגליה אחת על השנייה , היא העבירה את אצבעה על פני פלג גופו העליון של כריסטופר , בדיוק איפה שחולצתו הייתה פתוחה .
"מה עשית לו?" שאלתי בחירשות , כמעט ולא ניתן לשמוע אותו , אבל בזכות השמיעה הערפדית שלה היא הצליחה לשמוע .
"לא ידעת? אחרי שליבו של ערפד נשבר , כול הכוחות שלו נעלמים . כריסטופר כבר לא יכל לשלוט בממלכה והוא לא רצה ליראות אותי , אפילו לא דיבר איתו , רק הסתגר אצלו בחדר .
עשיתי מעשה חכם," היא העבירה את אצבעה על שפתיה " שרפתי את נשמתו." התחלתי להשתעל בחוזקה , לא הצלחתי לקלוט את מה שהיא אומרת לי , הדבר נכנס מאוזן אחת ויצא משניה .
"בת זונה." סיננתי מבעד לשיניי , היא חייכה והתקרבה אלי עם הליכה מאוימת , בלי שום חיוך על השפתיים נעמדה מולי .
"אני היא הפנטרישה , אין לך זכות לדבר אלי בצורה כזאת!" היא הרימה את כף ידה באוויר וחבטה בבטני , הרגשתי כאילו משהו חבט בי ודרך הנשימה שלי הייתי כה כבדה שכמעט ונחנקתי . רכנתי קדימה ולאחר שפי נפתח הקאתי את נשמתי , אבל הפעם זה היה שונה .
הקאתי דם .