נסיך האופל שלי – פרק 28

אחרי שחזרתי מעולם הערפדים הייתי צריכה את השקט שלי ואת הלבד שלי , אבל לא הייתי
יכולה להיות לבד , הייתי חייבת שמישהו יהיה לצידי והתמוך בי . הייתי אפילו מעדיפה שכריסטופר יחתום על ההסכם עם דיו של עט והיה אפשר לו לעלות לעולם בני האנוש אבל בגלל שהוא חתם על ההסכם עם הדם שלו אסור לו .
במשך השלוש שבועות יצאתי למועדונים עם חברים , שתיתי , עישנתי עשיתי הכול בשביל לשכוח את מה שקרה יום לפני , בכול יום הייתי נכנסת לדיכאון שעזבתי את עולם הערפדים . כי לא רציתי לעזוב אותו , כולם התחילו לחשוב שאני משתגעת כי מה כבר יכול לקרות במספר שעות בין יום ליום שהם לא ראו אותי אבל מה שהם לא יודעים זה שנעדרתי מהבית במשך שבוע ובשבוע הזה קראו כול כך הרבה דברים שאי אפשר לתאר . הייתי בעולם של ערפדים , התאהבתי בבעל שלי שאמור להיות ערפד אכזר וחסר רגשות וזה לא האטרקציה המרכזית שהוא הבטיח לי , חטפו אותי פעמיים , עינו אותי פעמיים , נכנסתי למלחמת דמים שאני עומדת במרכזה והיא התחילה באשמתי , גיליתי שאבא שלי חי , אימא שלי היא ערפד ואחותי היא מלכה לשעבר ואשתו של אח של הבעל שלי . אז מי שחושב שהשתגעתי בן לילה הוא טועה בגדול .
במשך השבוע הראשון אבא של גראג , מר דוריסון הכניס אותי למוסד גמילה בגלל שהייתי כול יום שותה , ביום השלישי שם הבנתי איפה אני נמצאת ובעטתי את הטעויות שלי מהחיים שלי .
הפעם הבטחתי לעצמי שאני באמת לא יגע ברעל הזה , הוא נכנס לי לראש ודפק לי את המוח
במידה כזאת שכבר לא ידעתי מה לעשות עם עצמי . בסופו של דבר בקשתי להישאר עוד שבוע
במוסד הגמילה בשביל להיות רחוקה מכולם , להיות רחוקה מעצמי .
אני יודעת שמה שעבר עלי אחרי שעזבתי זה היה רגע של שבירה כי לעולם לא הרגשתי את הרגשות שהרגשתי כלפיי כריסטופר וכול פעם שהמשפט ' אני אוהב אותך' חוזר לי לראש אני חושבת עד כמה אני באמת יכולה להשתגע . למה הוא היה אמור לומר לי את זה? הוא לא יודע עד כמה זה באמת דופק לי את המוח בכול יום , עד כמה באמת נפגעתי ועד כמה אני באמת פגעתי בו .
הייתי רוצה לחזור בחזרה בזמן בשביל לא להתערב עם גראג על הכניסה שלי לבית אנדרסון ככה לא הייתי יודעת שום דבר על עולם הערפדים , לא הייתי מתחתנת , לא הייתי מתאהבת ולא הייתי מגלה את האמת מאחורי המשפחה שלי כי האמת הזאת כואבת ועוד איך .
מתי אימא שלי באמת התכוונה לספר לי את האמת ? שהייתי בת שישים , שבעים או יום לפני שהיא או אני היינו מתות . מתי הייתי אמורה לגלות שאנה עברה לעיר אחרת בשביל להיות רחוקה מהכניסה לעולם הערפדים שממנו היא ברחה או יותר נכון נעלמה .
לאימא שלי לא קוראים באמת אליזבת לבינסקי , לאבא שלי לא באמת קוראים האוורד לבינסקי ולאחותי לא באמת קוראים אנה לבינסקי , קוראים להם משפחת המלוכה .
אימא שלי האלה רוז בלדור , אבא שלי סילבסטר בלדור ואחותי קארין בלדור אז איפה זה משאיר אותי ? מה השם האמיתי שלי , מהי הזהות האמיתית שלי והשאלה הכי גדולה היא למה עוד לא התעוררתי ?
" זהו השבוע השלישי בו נעלמים יותר מחמש עשר נערות בשעות הלילה , אנחנו קוראים לכול הבנות להישאר בבתים אחרי השעה תשע . ואם כבר אתן יוצאות אז תצאו בקבוצות ואל תסתובבו לבד , הבנות שנעלמו השבוע הן -" לקחתי את הקערה עם דגני הבוקר מהשיש והתקרבתי אל השולחן בסלון , לוקחת את השלט ומגבירה את הקול בטלוויזיה בשביל לשמוע את השמות של הבנות שנעלמו השבוע .
"מלנה בולדין , קרסטין אלוהן , קייט מלברסון , אנדריאנה גרצ'ו , אבריל מולצ'ון , קים דרו-" לפני שהקריין הספיק לומר משהו קערת דיגני הבוקר שלי נפלה על הרצפה והתנפצה לכול עובר הסלון , הדגני הבוקר יחד עם החלב נשפכו לכפות רגליי ואני חשבתי שאני עומדת לאבד את שיווי המשקל , קייט וקים נעלמו ? בקושי יכולתי לנשום , בבקשה שהם עובדים עלי .
התקשרתי מיד לגראג , אחרי הצלצול השני הוא ענה .
"קרולינה , איך את?" הוא שאל ושמעתי בקולו חרדה מתמשכת , עם כול מילה החרדה התגברה .
"זה נכון?!" שאלתי ספק צועקת ספק בוכה .
"קרולינה .." הוא התחיל לומר , אני כבר שבוע בבית ורק עכשיו נודע לי ששתי חברות ילדות שלי נעלמו מעל פניי האדמה יחד עם עוד שלושים בנות שמתחילות להעלם בחודש האחרון ורק בסוף השבוע זה נודע לי ? אחרי שקריין מפגר אמר את זה ברחבי העולם המדינה .
"למה לא אמרת לי?" הנחתי את כף ידי על פי בשביל להחניק צעקה שעמדה לפרוץ מהבטן , ידעתי שלא יכולתי לעמוד על הרגליים לאור החדשות האלו , עם כול העומס שיש עלי ועל הלב שלי עכשיו ידעתי שאני לא הצליח להחזיק את עצמי שפויה .
"חשבתי שתקבלי את זה קשה , עם כול מה שעובר עליך בזמן האחרון." קולו נטף עצב .
"צדקת בזה שאני יקבל את זה קשה , שתי חברות שלי נעלמו ואני יארגן מסיבה , לא ככה גראג?" ציניות עלתה לי לראש ולא יכולתי לדבר בטון אחר , ידעתי שאני מדברת ברשעות אבל לא יכולתי לסבול את זה יותר .
"קרולינה עשיתי את זה בשבילך , אבא שלי הצטרף לקבוצת ההורים שמטיילת במשך עשרים וארבע שעות בעיר. תתפללי שהן בסדר , הביאו כוחות משטרה בסדר גודל בן לאומי אז הימצאו אותם רק אל תדאגי." ברגע שהוא אמר לי אל תדאגי ניתקתי את השיחה , אני דואגת כי בברור שלא יחטפו סתם שלושים נערות , עולם הערפדים קשור לזה בצורה מסוימת.
כשהתכוונתי להתרומם מהרצפה הדלת נפתחה ושני האנשים שהכי פחות רציתי לראות נכנסו לבית , אימא שלי ואנה .
"האני מה קרה?" צעקה אימי והתקרבה בשביל לעזור לי להתרומם אבל אני רק הדפתי את היד שלה והתרוממתי לבד , בקושי יכולתי להחזיק את עצמי על הרגליים אז נפלתי על הכיסא שהיה לצד שולחן האוכל הגדול .
"לינה , הכול בסדר? ברגע ששמעתי שהתחילו חטיפות בעיר חזרתי." אמרה אנה בקול עצבני , היא השתמשה בכינוי שלי בשביל לרכך את המכה , שתיהן יודעות מה קורה כאן .
"אני לא בסדר , אני ההפך מלהיות בסדר , מה הייתן עושות אם הייתן מגלות שהמשפחה שלך שקרה לך במשך שבע עשרה שנה ולא גילו לך מי את באמת ?" אמרתי בקול אגרסיבי .
"למה את מתכוונת , לגבי מה שקרנו לך?" שאלה אנה והתקרבה אלי אבל אני רק התרחקתי ממנה , לא יכולתי להיות לצידה ברגע זה , אחרי שגיליתי שהיא זאת ששברה לסבסטיאן את הלב .
"למה אף אחד לא אמר לי שאבא חי ? או יותר נכון שאבא חי בעולם מקביל של ערפדים שבמקרה הוא האל של וקוראים לו האל סילבסטר?" הקול שלי כמעט ולא יצא , הוא היה חנוק .
"ואימא," פניתי לעברה " מתי התכוונת בדיוק לספר לי שהייעוד שלי להתחתן עם כריסטופר בתור הבת של האלה רוז , מתי התכוונת לספר לי שאני חצי ערפד?" הסתכלתי על כפות ידיי , הן היו חיוורות כמו שלג והתחלתי לשים לב לזה רק בימים האחרונים .
"את מתחילה להתעורר אחות." אמרה אנה והפעם נתתי לה להתיישב לידי , היא לקחה את כף ידי וקרבה לעברה לא נותנת לי לזוז , התפיסה שלה הייתה חזקה ועם הכוח שלי באמת לא יכולתי להרחיק אותה .
"תודה באמת שהגיע הזמן , למה לא יכולתי להתעורר בעוד עשרים שנה או לא להתעורר בכלל." לא יכולתי לשלוט בעצמי , כעסתי כול כך .
"הייתי נותנת הכול בשביל שלא תתעוררי האני ,אני מבטיחה לך שניסיתי לעשות הכול בשביל שלא תגיעי לעולם הערפדים , במשך השבע עשרה שנה האלו הרחקתי אותך . אפילו דוריסון עשה הכול בשביל להרחיק אותך ." הבטתי בה המומה .
" אבא של גראג יודע על העולם המקביל?"
אימא שלי הנהנה " כמובן הם גדלו ביחד, אבל כנראה שלא עשינו את העבודה טוב אם גילית את האמת והתחלת להתעורר." אני יודעת שאם לא הייתי מתקרבת לבית אנדרסון לא הייתי מוצאת את עצמי בבעיה הזאת .
"אתן יודעות מה קורה שם , תגידו לי."
"דברתי עם אבא שלך , הוא אמר שהפנטרישה פתחה במלחמה אז הן הוספות בנות אנוש בתולות בשביל לחזק את הצבא ," מימי וקאסנדרה שיקרו לי , הן הבטיחו שהן לא הפתחו במלחמה .
"מה הסיבה לפריצת המלחמה?" אימא שלי הנידה את ראשה .
"אבא שלך אמר שכריסטופר קשור לפריצת המלחמה , כנראה שהוא הסתגר וחדרו ולא יצא ולא דיבר עם אף אחד , את יודעת על זה משהו?" או אלוהים , כריסטופר הסתגר בחדר בגללי זאת אומרת שהוא לא דיבר עם מימי וקאסנדרה ולא שכב איתן וזאת אומרת שהוא לא חזר אליהם .
אוי לא , זאת אומרת שהן לא חייבות לעמוד בהסכם שלנו אם כריסטופר לא יחזור אליהן , זאת אומרת שכריסטופר באמת אוהב אותי וזאת אומרת "קייט וקים בסכנה." הרמתי את העיניים כלפי אימא שלי , אם אנחנו כבר משפחת המלוכה אז יש לנו את הכוח לעצור אותן .